עורכי דין פחדנים

בשבוע האחרון ניסיתי לפרסם בפורומים שונים באינטרנט התנכלות כלפיי של דיין בית דין רבני בחיפה.

העובדות בקצרה הן שהנ"ל דרש ממני במשפט גירושין, תוך ניצול ההיעדרות של מרשי, להסכים לגט ותשלום כסף מצד הלקוח, ואיים שאם לא אסכים - הלקוח יחוייב במלוא הכתובה.

משסרבתי החלו הוא וחבריו לגדף אותי, ואף הגישו תלונה שקרית ללשכת עורכי הדין ממנה זוכיתי בעמל רב.

רוב מנהלי הפורומים מחקו את ההודעה. כולם ללא יוצא מהכלל עורכי דין.

הדבר מעורר מחשבה. מה מניע אותם? מדוע למחוק תלונה על התנהלות מושחתת של נושא משרה שיפוטית? האם אין לציבור עניין לדעת כיצד מתנהל ביה"ד הרבני? האם אין הצדקה להתחשב בכאב אישי של חבר למקצוע שרוצה לשתף את הציבור במסע רדיפות שעושים נגדו רק בגלל שהגן על מרשו?

התשובה לדעתי היא פשוטה. פחד. עורכי הדין חששו לעורם.

הם פוחדים שהממסד יתנכל להם בגלל שאיפשרו לאדם שאיננו מסתיר את שמו ואיננו חושש להעמיד את אמינותו במבחן, לחשוף פרשיית שחיתות חמורה של מערכת המשפט.

והדבר מוביל למסקנות עגומות. האם עו"ד שחושש לעורו יכול להגן בהצלחה על לקוח שנאבק ברשויות? האם אין חשש שהחרדה לגורלו האישי תשפיע על ההגנה שהוא נותן לו? האם אנשים אינם מפסידים במשפט - אזרחי ופלילי - בגלל שעורכי דינם נמנעו בכוונה תחילה מלטעון טענות קשות וחיוניות שיכלו להביך את הרשויות?

עו"ד חייב לייצג את מרשו בנאמנות וללא מורא. כך לפי כללי האתיקה המקצועית. קשה לומר שכל עורכי הדין ממלאים את חובתם.