ביקשה סליחה וחזרה לסלון

רוצים להכיר את החברים של בעלי? - תשלמו

נילי פריאל בכלל לא הבינה על מה כל המהומה. היא בסך הכול דרשה 30 אלף דולר מכל מי שביקש להכיר את החברים של בעלה. אהוד ברק, שר הביטחון, גם הוא כנראה לא ראה כל פסול במיזם העסקי של רעייתו שהתנהל מדירתם רחבת המידות שבפרויקט המגורים היוקרתי ביותר בבועה התל אביבית. היועץ המשפטי לא ביקש הבהרות - וגם קולו של פרקליט המדינה נדם. יומיים-שלושה חלפו - ועולם כמנהגו נוהג. נילי פריאל-ברק ביקשה סליחה - והכול חזר לקדמותו. שחיתות בצמרת כבר אמרנו? על הטובלים ושרץ בידם כבר דיברנו?

את כל הדברים האלה אני אומר לנוכח מה שהתגלה לאחרונה בקולומביה ובגאורגיה. קצינים בכירים מאוד, יוצאי צה"ל, מוכרים ידע ונשק תמורת מיליוני דולרים. הכול, לכאורה, כשר מן הבחינה החוקית, אבל שום דבר לא ראוי מכל בחינה אחרת. אז נכון שכל אחד רוצה לעשות לביתו, כמו שנהוג לומר, לאחר שחרורו מן השירות הצבאי ארוך השנים, אבל משהו כאן מסריח ברמה כמעט בלתי נסבלת.

אהוד ברק ודאי יכול לספר לנו דבר או שניים בנושא הזה. הוא היה רמטכ"ל ואחר כך ראש ממשלה - ולפתע הוא מצא את עצמו מבוקש על-ידי גורמים פרטיים ברחבי העולם שחיפשו את קירבתו תמורת הרבה כסף. עובדה: אהוד ברק חזר ארצה עשיר מאוד. כמובן, גם אחרים ניצלו את המעמד שנרכש במהלך שירותם הצבאי, אבל לי ברור שהמדינה הזאת איננה יכולה להרשות לעצמה שחיתות מן הסוג הזה." אותי, לפחות, הגנרלים האלה, לסוגיהם, שהשתחררו מצה"ל ומוכרים את עצמם בשוק הבשר העולמי למרבה במחיר, פשוט מחליאים.


אף אחד לא קם

הפנסיה הנדיבה שהם מקבלים מקופת הציבור, עוד לפני שמצטרפות אליה שאר ההטבות, בהחלט עולה על משכורתם של מרבית השכירים במדינה; אז מה רע בתפקיד של מנהל בית ספר או בתרומה בדרך אחרת לחברה, כדי שחוסנה יתבטא לא רק בשדה הקרב? קחו, למשל, את רון חולדאי, מי שהתגייס לתפקיד של מנהל גימנסיה הרצליה בתל אביב לפני שפנה למאבק על ראשות עיריית תל אביב, או את עמרם מצנע שמשרת היום בירוחם בראש ועדה קרואה. אני בטוח ששניים אלה יכלו למכור נשק באפריקה או בדרום-אמריקה או בקווקז ולהרוויח הרבה יותר. הם לא עשו את זה, והם לא יעשו את זה, כיוון שיש בהם, מן הסתם, יושרה אישית. אהוד ברק לעולם, כנראה, לא יבין את זה.

איני רוצה להזכיר כאן שמות של גנרלים ש'עושים לביתם' בימים אלה, אבל נדמה לי שהמקרה של נילי פריאל ואהוד ברק צריך להדליק נורה אדומה. שחיתות-לכאורה כזו מזכירה עסקות אפלות מן הסוג שליווה את אהוד ברק בעת כהונתו בראשות הממשלה, והיא בוודאי מעידה על כך שהריקבון שעליו מצביעים מעת לעת מתריעים בשער הוא יותר עמוק ממה שהעלינו על הדעת.

אריאל שרון כבר הראה לנו כיצד שחיתות שפשתה בחצרו עלולה להוביל לאובדן עשתונות פוליטי, ואהוד ברק ודאי אינו נופל ממנו. לא באופורטוניזם הפוליטי - ולא בשום דבר אחר שקשור בו. כבר ראינו כיצד הוא נהג בדרום לבנון, ממנה ברח באישון לילה מסיבות עלומות, יחד עם רמטכ"לו דאז שאול מופז, וכיצד הביא עלינו את הקיץ של 2006. ומיד לאחר מכן, בשלהי כהונתו קצרת הימים במשרד ראש הממשלה, הוא מסר את שדות הגז מול חופי עזה לידיהם של אנשי חמאס.

אף אחד לא קם אז - ואיני מאמין שעכשיו זה יקרה. יותר מדי אנשים בצמרת קשורים בשחיתות הציבורית שעוטפת אותנו כמו אותו ענן שחור שיורד על העולם בסרטי האימה לאחר שמסתיימת מלחמת גוג ומגוג.