הילדים במציאות הישראלית הם חסרי קול, שכן הם נטולי כוח פוליטי, כלכלי וחברתי.
המקרה האחרון שעלה בתקשורת השבוע, ממחיש לנו את הבעיה שמכרסמת בחברה הישראלית. אם הילדים של היום הם דור העתיד מדוע אין אנו עושים כל שביכולתנו על-מנת לטפחם?! הכיצד ילדה בת 4.5 נעלמת מפני השטח כאילו בלעה אותה האדמה ואף לא אחד שם לב להעדרותה?!
ולא כמו במקרה הנוכחי בו האב מתכחש לבתו והאם והסב חשודים ברצח הילדה. הכיצד לא קמה צעקה כאשר נגזלה מילדה זו הזכות הבסיסית ביותר לחיים?! אחד ההסברים, שהוצע ע"י דוברת המשטרה היה: "רוז היא ילדה של אף אחד".
לעניות דעתי, יש לטפל בבעיה משורשה. לא עוד להוציא את הילד ממשפחתו, מן המסגרת החינוכית, מסביבת מגוריו ולהרחיקו מחבריו. יש להקים מסגרות תומכות בתוך הקהילה, שיאפשרו פיקוח על הקורה בתוך אותן משפחות, הדרכתן ותמיכה בהן. פעולה זו תצמצם משמעותית את מספר הילדים המוצאים מבתיהם, הופכים ל"עול" כלכלי על המדינה ושירותי הרווחה. כמו כן, תצטמצם חשיפתם של הילדים לכל הרע והמכוער הגלום בביורוקרטיה ובמסגרות חלופיות למשפחה, לדוגמת הפנימיות.
