ערכים זה לא רק אמונה בה'

כותב מנחם ברוד במאמרו "איזה חינוך הם יקבלו?" (Nfc 27.08.2008): "ערכים שאינם מבוססים על אמונה בה', לעולם יהיו רופפים ונתונים לשינויים. מוסריות המושתתת על נימוקים אנושיים, עלולה להשתנות על-פי הנסיבות והצרכים. רק ערכים הנובעים מאמונה בה' הם מוחלטים ואין להזיזם. הדיבר "לא תרצח" - הוא מוחלט."

הדיבר "לא תרצח" - הוא אכן מוחלט, הפרשנות לא. כך נולדו דין רודף ודין מוסר. תשאל את יגאל עמיר, ואת הרבנים והאנשים שתמכו ותומכים בו, הרי מבחינתם זה היה הגנה עצמית בחזקת "הקם להרגך השכם להרגו" ולא רצח.

אם נחזור בזמן, הרי האינקוויזיציה בספרד הרגה ועינתה אלפים רבים בשם הדת, ובימי הביניים עשרות אלפי נשים הועלו על המוקד כי אנשי הדת הגדירו אותן כמכשפות. ההיסטוריה לא חסרה דוגמאות כאלה עד ימינו, כאשר הדת התורנית שמשמשת להרג המוני היא האיסלאם.

עיקרון הטוטליטריות של הדת הוא שמונע ביקורת ופותח פתח לייצור פרשנות אותה מקבלים המאמינים ללא עוררין. כך גם פטור אדם ממתן דין וחשבון על מעשיו שהרי הוא רק עושה את המוטל עליו - התפרקות טוטאלית מאחריות אישית.

כותב מר ברוד: "מוסריות המושתתת על נימוקים אנושיים, עלולה להשתנות על-פי הנסיבות והצרכים". אכן, אך האם זה פסול? אחרי שהוכחנו כי היישום המעשי של המוסר הדתי משתנה מנימוקים "אנושיים", מדוע שלא ייבחנו עקרונות המוסר מזמן לזמן. אם העיקרון מספיק חזק הרי ממילא יעמוד במבחן הזמן ולא ישתנה.

הפרשנות ההומאנית להגנה עצמית, כפי שבאה לידי ביטוי בחוקי המדינה, מצומצמת מאוד ומגינה על חיי אדם הרבה יותר מהפרשנות הדתית הרחבה הרבה יותר במסגרת דינים שונים כגון דין רודף ודין מוסר.

כותב מר ברוד: "בימינו דעכו הערכים. המערכת רואה את יעדיה בהשגת ציונים ובטכנולוגיה. אף יש הטוענים כי למורים אין כלל זכות לעסוק בתחום הערכים ובעיצוב השקפת-עולמו של התלמיד, שכן מי הסמיך אותם לקבוע את הערכים הראויים אף זו הוכחה למשבר הערכים העמוק הפוקד את החברה המודרנית".

טעות גסה. לא הערכים דעכו אלא יש כישלון עמוק ומתמשך של הנהגת המדינה ומערכת החינוך הישראלית ללמד ולהטמיע את הערכים. ישנן מדינות שבהן ערכי ההומניזם מפותחים ומערכת החינוך משקיעה מעל ומעבר לחנך ולא רק ללמד.

מונופול ערכי הדת

יואיל מר ברוד ויקרא את מגילת זכויות האדם של האו"מ, או את החוקה האמריקנית ואחרות, ואף את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. לצערנו, דווקא הכללת חוקי דת במסגרת חוקי המדינה היא המונעת הקמת חוקה דמוקרטית אמיתית, כזו המיישמת את הכרזת העצמאות ואת מגילת זכויות האדם שעליה מדינת ישראל חתומה, חתומה אך לא מקיימת.

מהכרזת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."

ולדוגמה מעקרונות מגילת זכויות האדם, סעיף טז (1): "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם."

הכרזת העצמאות תלויה כמעט בכל כיתה במערכת החינוך הממלכתית, אך האם עקרונותיה מוטמעים? מגילת זכויות האדם כלל אינה נלמדת, האם שמה יגלה הנוער כי חלק מחוקי המדינה סותרים את זכויות האדם הבסיסיות?

ובכן ידידי מנחם ברוד, זה לא שאין ערכים מלבד הדת, רק שאין מלמדים ומטמיעים אותם כהלכה, או מתוך מחשבה מוטעית כי הם מובנים מאליהם, או שמה מתוך שמירת מונופול ערכי הדת. ואני מודע לכך שמאמר זה עלול לקבל לא מעט תגובות זועמות, שהרי כפי שאמרתי, סובלנות אינה ערך לרוב המאמינים בדת.