מערכת החינוך בישראל הולכת מדחי אל דחי. מהגניוס היהודי לא נותר הרבה, כל היתרונות האינטלקטואליים שיוחסו לעם שלנו פשטו את הרגל, ויהפכו אותנו תוך שנים מספר לפושטי יד, ואת מערכות השלטון שלנו לפושטי עור (העור שלנו).
- האם הבעיה היא אלימות התלמידים?
- האם הבעיה היא הבתים שלא תורמים ולעתים אף תורמים תרומה שלילית?
- האם יש קשר לכישורי הוראה?
כן, מדובר בבעיה כוללת, רב מערכתית, שוק החינוך הוזנח על-ידי כל הגורמים, השוק בתול ומוזנח כעת, ממתין לגורם שישתלט עליו ויקדם אותו לתועלתו, ומשרד החינוך, יושב לו בצד, פועל בכיוונים שגויים ושוליים - וילדינו הפקר, ממש הפקר.
ובואו ננסה לדרג את קצת סדרי עדיפויות, בואו ננסה לתעדף בין הנושאים השונים, בואו ננסה להבדיל בין האינטרסים השונים במקצת של הרשויות, גורמי הלימוד, והצרכנים.
המוצר
ובכן המרכיב החשוב ביותר בכל מערכת של תן וקח היא המוצר, אם אין מוצר אין עסקה, הוא יהיה עטוף בצלופן, אולי יעלה יותר, אם העסקה תיחתם בחדר מרווח אולי תהיה טובה יותר, אם תיחתם בין שני צדדים נורמטיביים, יהיה סיכוי שתחזיק גם מים לתקופה ארוכה יותר.
ומהו המוצר אותו מספקת מערכת החינוך? האם היא מספקת תורה? לא, האם היא מספקת חשבון? לא ואולי אזרחות? גם כן לא. המוצר שמספקת המערכת, והמהווה בסיס לתגמול (הדל יחסית) הניתן למורים היא שעת הוראה, ומניסיוני הדל האיכות של שעת ההוראה הולכת ומידרדרת, הולכת ונמוגה - ושיפורה הדרמטי הוא המפתח להצלת המערכת.
איך משפרים את המוצר "שעת הוראה"?
המוצר שעת הוראה נוצר על-ידי פועלים, אשר בד"כ הם אנשים טובים, הורים טובים לילדיהם, משלמי מסים בזמן, הנקראים מורים, אך כל קשר בין רובם המכריע ובין כישורי הוראה המתאימים לרוח התקופה הוא מקרי בלבד.
כישורי הוראה המתאימים לרוח התקופה כמה היבטים להם:
- הבנה מאוד מאוד רחבה ועמוקה של החומר הנלמד, בפקטור של פי 10 או פי 100 מהרמה הנומינאלית הנדרשת להעברה סתמית של החומר הנלמד - וזאת על-מנת להקרין ביטחון, על-מנת להפליג עם התלמידים החוקרים למחוזות חדשים ומעניינים, על-מנת להיות יכולים לסווג את הרמה לקבוצות השונות המרכיבות את הכיתה.
- יכולת דידקטית מולדת ומוקנית, הרבה סבלנות, הכרת שיטות וקונצים של שמירת מתח לימודי, על פני שעה, שבוע, סמסטר, שנה, יובל.
- כיבוד התלמידים, הכיתה, מוסדות התלמידים, ובניית תשתית לכבוד הדדי.
- יכולות גבוהות של אבחון בין בעיות התנהגותיות, לבין בעיות בריאות, לבין בעיות אחרות, הכרת הכלים המפותחים מאוד כיום לאבחנה בין הבעיות השונות, יכולת בניית ספים להצעה להתערבות.
- יכולת קשר פתוח ותמידי עם ההורים לתלמידים אשר קשר כזה יכול להועיל להם ולהישגיהם.
- חזון, אמונה במקצוע, דבקות במשימה, ההבנה שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא.
- היכולת לומר "לא" לגורמים בכירים יותר, מורה שאינו עומד על דעתו, ומתמעט לחלוטים אל מול ההנהלה והפיקוח - אין לו דעת ולכן לא יכול ללמד.
- פתיחות, הקשבה, ויכולת להשתכנע מחד, כריזמה יכולת הבעה ויכולת שכנוע מאידך.
נכון, תיארנו כאן מלאכים אשר יש כמותם אולי 2 או שלושה במערכת החינוך, (או אולי היו כאלה) וכמובן לא נצפה שלכל המורים יהיו כל התכונות האלה אך כל המורים חייבים את רובן, ובמינון מאד מאד גבוה, ולצערי לא נמצא היום כאלה במערכת.
אז מה עושים?
מה שעושים בכזה מצב כאוטי המידרדר משנה לשנה, הוא קודם כל להבין שנדרשת פעולה מאוד מאוד כואבת, ומשם חובה לעצור את ההידרדרות, לתקן את הניתן לתקן, לברור את התבן מן הקש (להיפטר מהקש). לתכנן וליצור תשתית לעולם חדש, ואז ליצור אותו עולם חדש.
- חובה להעלות את השכר? לא מיד
- להקטין הצפיפות בכיתות? לא בוער
- להתיר מתן מכות לתלמידים? לא ולא
יש להסביר לקהל המורים שבתוכנית המשרד להשאיר בתוך 3 שנים רק מחצית מסד"כ המורים. בכל אותן שנים לא תהיינה עליות שכר, כל הכסף יילך להכשרת מורים בתחומים השונים.
ההכשרה לא תעלה למורים כסף, אך הם לא יקבלו תשלום שעות או כל גמול אחר עליה, תהיה חובת נוכחות, ומי שלא יעמוד בקצב, יאבד את מקום עבודתו.
יש להבטיח מראש מה יהיה השכר החדש לנבחרים אשר יעברו את מסלול המכשולים הזה (לפחות הכפלת שכר השעה ברוטו), יש לקבוע מראש מה יהיו תנאי ההעסקה (הרבה יותר שעות עבודה למשרה).
איכות המצור "שעת לימוד" היא המפתח - ומאחר ששעת לימוד היא פרי תוצרת של חשיבה בראשו של המורה, וחומר הלימוד המלווה אותו, שם יש להשקיע את המשאבים כי כל השקעה אחרת במצב האסוני בו אנו נמצאים, לא רק שאינה מועילה, אלא מוסיפה עוד המון שמן למדורה.
שנת הלימודים לא נפתחה, נפתחה שנת השבבה"ים.
