למה אוהבים את אריה דרעי?

אריה דרעי חוזר לביצה הפוליטית. זו תופעה באמת לא רגילה בפוליטיקה הישראלית. האיש הורשע בעבירות שחיתות קשות ביותר בזמן כהונתו כאיש ציבור ועכשיו, הוא חוזר ובגדול. לדרעי יש מעריצים שרופים ושונאים אולטימטיביים. ההערצה למייסד ש"ס קיימת לא רק בחוגי מצביעי ש"ס וסתם חרדים שאוהבים את דרכו, אלא גם בחוגים חילוניים ומסורתיים. עיתון מעריב למשל, התגייס לטובת בחירתו של דרעי. העיתונאי אבישי בן חיים מתקשה מאוד להסתיר את אהבתו לדרעי ומדי יום הוא מפרסם כתבות אוהדות במיוחד לטובתו.

זו תופעה מעניינת. האיש לא זכאי, הוא הורשע בשחיתות ועם זה הוא זוכה לגלי אהדה מציבורים רחבים מאוד בחברה הישראלית. היה זה פרופ' זמיר, שופט בית המשפט העליון לשעבר, כמדומני, שאמר שמועמדותו של דרעי לראשות עיריית ירושלים מעידה עלינו, על החברה הישראלית, שהיא סלחנית כלפי שחיתות. כך אמר גם יו"ר התנועה לאיכות השלטון אליעד שרגא וכך גם כתבו, דיברו וציקצקו עשרות עיתונאים ופובלציסטים. "דרעי הוא ההוכחה שהחברה הישראלית חולה", כך הם טוענים. קשה להם להבין את האהדה העצומה שזוכה האיש למרות עברו הפלילי.

הם טועים ובגדול. החברה הישראלית בריאה או לפחות בדרך להתרפא. הסיבה שאריה דרעי זוכה לכל כך הרבה תמיכה היא מאוד פשוטה, ואותה קואליציה של שלטון החוק עדיין לא קלטה אותה. הסיבה שאוהבים את דרעי היא שנאת הבג"צ וקואליציית אנשי החוק והמוסר הכפול. תומכי דרעי יודעים בתוך תוכם, שדרעי כנראה לא הכי צדיק בעולם. זה לא משנה בשבילם. לא שזה בסדר, זה חמור מאוד. אבל הם יודעים שהסיבה האמיתית שדרעי הועף מהזירה הפוליטית, ומהמקום שבו אפשר להשפיע, היא שהממסד הפוליטי-תרבותי-חברתי בישראל, אותה אליטה החולשת על בתי המשפט, האקדמיה, התרבות והתקשורת, רצו - שדרעי וחבריו אוהבי המסורת, קרי ש"ס, ישבו בשקט. תומכי דרעי יודעים שאותה אליטה לא אוהבת אנשים לא ממושמעים כמו דרעי, שיש להם אג'נדות אחרות לגמרי ממה שיש לאהרן ברק ועמוס עוז. תומכי דרעי יודעים שלמנהיגם עשו סיכול ממוקד. התמיכה בדרעי היא ביטוי לכעס והסלידה שיש לצבורים רחבים בחברה הישראלית כנגד אליטה מצומצמת שהשתלטה על מוקדי הכוח בישראל בלי שהציבור אמר את דברו.

לפי מחקרים שנעשו, כל אדם שני היום במדינת ישראל לא נותן אמון בבית המשפט. הנתון הזה הוא חמור מאוד. אותם אנשים שיושבים על כס המשפט ולמעשה מנהלים את החיים של כולנו, בלי שמישהו בחר בהם - קובעים את סדר היום במדינה. הם קובעים את הנורמות, את ערכי המוסר ודרכי החשיבה. הם אומרים מה נכון ומה לא נכון, מהו טוב ומהו רע, מיהו אויב ומיהו ידיד. הסיפור הזה די נמאס להרבה אנשים והם רוצים עכשיו את כל מי שהוא ההפך מהאליטה הזאת, הווה אומר: יהודי שמחובר לעמו, מורשתו ולתרבות היהודית בת אלפי השנים.

אינני תומך בדרעי או במועמד כזה או אחר לראשות עיריית ירושלים. הנקודה שרציתי להבהיר היא שבישראל מתרחשים תהליכים מאוד חשובים. רוב הציבור רוצה מנהיגות, לא רק מנהיגות פוליטית, אלא מנהיגות תרבותית ערכית שמחוברת למורשת ולתרבות שלו. המציאות היום היא שקבוצה מאוד קטנה שלמעשה רחוקה מאוד מאותה נקודה יסודית המחברת את כל הקבוצות בחברה היהודית, השתלטה על מוקדי הכוח. אריה דרעי הוא סמל להתנגדות לאליטה הזאת. בזכות זה אוהבים אותו.