בעיתוי מקרי של פיטורים חוזרים ונשנים בסקטור הציבורי והפרטי, שהביאו לגידול נוסף בשיעור האבטלה, חשף בימים האחרונים מבקר המדינה תופעה פסולה של נפוטיזם בשתי החברות הממשלתיות: אל על וחברת החשמל.
המבקר הצביע, בין השאר, על כך שמאות עובדים מתקבלים לעבודה לא על סמך כישוריהם האישיים, אלא בגלל קשריהם המשפחתיים. ואין פוצה פה ומצפצף בהנהלותיהן של החברות הללו.
למען האמת העובדתית: התופעה של קליטת בני משפחה במקומות עבודה אטרקטיביים במשק, קיימת מזה שנים, אף כי בהיקפים קטנים יותר בכמה גופים ציבוריים.
תופעה זו מהווה למעשה חלק מנוף התעסוקה הישראלי, שבו יש עדיפות של קשרים על כישורים.
קליטת עובדי המשפחה נעשית בניגוד לכללי המנהל התקין, תוך עקיפת חוק המכרזים, פגיעה בקידומם של עובדים אחרים שאינם קרובים לצלחת, ובלימת קבלתם של עובדים חדשים שאין להם קרוב משפחה.
בתחום קבלת קרובי המשפחה מסייעים רבות שרים, חברי כנסת, ראשי ערים אישי ציבור ומנכ"לים המתואמים עם פעילים פוליטיים מרכזיים.
המציאות מלמדת שהמצב הכלכלי גרם לכך שחברי מרכזים של מפלגות שיכולים לחרוץ את גורלם ועתידם הפוליטי של שרים וחברי כנסת - לשבט או לחסד, לא מסתפקים כבר בחברות בדירקטוריונים ובתפקידים שיש בהם רק כבוד. על הפרק עולה לעיתים מזומנות הנושא של פרנסה בעיקר לקרובי משפחה צעירים או מובטלים.
למרבה האירוניה, אחד מאלה שמסייע רבות לשיבוצם של קרובי משפחה בחברות וגופים ציבוריים, הוא חבר הכנסת עמרי שרון, שהוכיח כבר שהוא נחון בחושים פוליטיים לא בריאים.
שרון ג'וניור לא נאם מאז שנבחר לכנסת אפילו נאום אחד לרפואה. הוא מעדיף לבחוש ולעסוק במינויים, במטרה שיסייעו לו לעת סגריר, כאשר לא ייהנה יותר מחסותו של האב.
עמרי שרון נוהג לארח בכנסת חברי מרכז ליכוד, שבאים אליו בין השאר בנושאים של תעסוקה שלהם ושל בני משפחותיהם.
שרון הצעיר מודע כידוע לחשיבותו של הליכוד המשפחתי, ויודע שמקום עבודה משותף תורם לאחדותה ולהכרת התודה שלה.
למרבה האירוניה, אם תתקבל הוראתו האחרונה של שר האוצר, בנימין נתניהו, שניתנה בעקבות דוח המבקר לרשות החברות הממשלתיות, לשרש את התופעה של ההעסקה המשפחתית, היא עלולה להיות בבחינת קריאת תגר על המשפחה השותקת.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
