תובנות מתוך שלושה קברים

"שתי מדינות לשני עמים, בגבולות הקו-הירוק", זה מה שאמר בכנסת לאחר מלחמת ששת הימים, הקומוניסט, מנהיג רק"ח ח"כ מאיר וילנר ז"ל. עוד כשהיה בדרכו לדוכן, ח"כים יהודים, היו יוצאים החוצה במחאה. לא יכלו לשמוע אותו. 99% מאזרחי ישראל היהודים, חשבו באותה תקופה, שרעיון כזה, ועוד מפיו של יהודי, גובל בבגידה. עד כדי כך.

ומה חשב על התוכנית הזאת, מי שהיה שר החוץ המיתולוגי בממשלת המערך, אבא אבן? "גבולות אושוויץ", זאת הייתה ההגדרה שנתן מר אבן, לרעיון החזרה לגבולות יוני 67. ולצעירים בינינו צריך להדגיש שאבא אבן, היה בעל דעות שמאלניות.

קבלו ציטוט: "אנחנו צריכים להגיע להסכם עם הפלשתינים, שהמשמעות שלו היא שניסוג בפועל כמעט מכול השטחים, אם לא מכול השטחים. נשאיר בידינו אחוז מהשטחים הללו, אבל נצטרך לתת לפלשתינים אחוז דומה, כי בלי זה לא יהיה שלום" (אהוד אולמרט בראיון חג לנחום ברנע ושמעון שיפר, ידיעות-אחרונות, 29.9.08).

במילים פשוטות, ראש הממשלה תומך בהתכווצות לקווים שאבא אבן הגדיר גבולות אושוויץ, "כי בלי זה, לא יהיה שלום". מישהו צריך להזכיר לו שפיסת הנייר עליה הוא היה מת להחתים את אבו-מאזן, היא הפיכה. גם אבו-מאזן בעצמו הפיך. הגבולות, רגע אחרי שיוכרו ע"י העולם יהיו בלתי הפיכים.

כרסום מסוכן

לא צריך לזיין את העין, כדי לראות את הכרסום המסוכן בצדקת זכותנו על הארץ, ואסור לנו להתחמק מצרור שאלות התרות אחר מקורות הכרסום הזה. למי ששכח, אבא אבן היה הסמן השמאלי במפא"י, ואת ההתנחלויות הראשונות הקימה מפלגתו שהיא מפלגת האם של העבודה. מה קרה?

בימים שנסראללה נערך לעוד סיבוב עם ישראל, עזה הפכה לחמאסטן, ואסד נישבע אמונים לאחמדינג'אד, ראש ממשלת ישראל מציע את אותה הצעה שהציע בזמנו מנהיג רק"ח מאיר וילנר. אם מחברים את הכול, לאיומים שמשמיע הצורר האירני, מבינים את הסיבות למאמץ של רבים להשיג דרכון זר, מחשש שמא חלום הביעותים של אושוויץ, עלול להפוך למציאות.

השאלות מציקות. איך זה, שסיסמתה של קבוצת המלשנים מ"שלום-עכשיו" לאמור, "שטחים תמורת שלום", הפכה לחלום הרטוב של נאמני הליכוד "הקיצוניים". ובתמצית: איך הפכו "גבולות אושוויץ", לתוכנית מדינית נחשקת?

התשובות לשאלות האלה חשובות, מפני שיש להן קשר הדוק, לאחיזתנו העתידית בארץ הזאת. מספר סיבות, שיש ביניהן קשר, מסבירות את הכרסום הזה. אביא שלוש: א)- עוצמתם הרבה של מפיצי הספק והרפיסות בתקשורת הישראלית. ב)- ההסתבכות הפלילית של שרון ואולמרט, שרצו להסתתר בקופסת האתרוגים של אברמוביץ תמורת מימוש האידיאולוגיה של השמאל. ג)- (חלק מ-) עם ישראל גילה מהי איכות חיים, והתאהב. כמו על סיפונה של הטיטאניק, היהודים חוגגים, ואין דעתם נתונה למשביתי שמחה דוגמת בנימין נתניהו בוגי יעלון וחבריהם.

במקביל-החמאס והג'יהד האיסלאמי אומרים: "לעולם לא נוותר על גרגיר מאדמת פלשתין". השייח' הישראלי סלאח ראאד מבטיח לעשרות אלפי מעריציו המשולהבים: "מדינת היהודים היא אפיזודה". אחינו מהשמאל ישמעו את זה מיליון פעם, ולא יפנימו. יולי תמיר תתעקש להכניס לתוכנית הלימודים את גבולות אושוויץ, סליחה גבולות הקו- הירוק, ואבו-מאזן המתון מוסיף: "פלוס זכות-השיבה"! הכיוון ברור...

כשמאיר וילנר, אומר לנו מתוך קיברו "אמרתי לכם, בסוף נגיע לגבולות 67", משיב לו מתוך הקבר, חתן פרס אוסלו לטרור יאסר עראפת: על "תוכנית השלבים" לא שמעת? ורק מרדכי אולמרט, אבא של אהוד, שומע את בנו ומתהפך בקברו...