ארגון בצלם מפרסם באתר האינטרנט הרשמי שלו שתי עדויות של פלשתינים שכותרתן "מתנחל זרק אבן על מכונית פלשתינית סמוך להתנחלות יצהר ופצע אם ובתה קשה בראשן". עיון מדוקדק בעדויות והצלבתן עם גרסאות אחרות שהציגו אותם עדי ראייה פלשתינים בראיון לעיתון הארץ מעלה ספקות כבדים באשר לאמינותן.
עדותו של חאזם מעאלי בפני חוקר ארגון בצלם
תאריך האירוע: 1 באוגוסט 2008
תאריך גביית העדות: 2 באוגוסט 2008. את העדות גבה רונן שמעוני, האחראי על ריכוז המידע בארגון בצלם, בבית החולים איכילוב בתל אביב.
מקום האירוע: כביש 60 (ג'נין רמאללה), מדרום לשכם, לאחר הפניה להתנחלות יצהר
האירוע: אבן הושלכה לעבר רכב פלשתיני בו נהג חאזם מעאלי, ואשר בו נסעו אשתו פלשתין ושלוש בנותיו. פלשתין (בהריון) והבת הדיל בת השש וחצי נפגעו בראשן מהאבן וראיה בת השנתיים וחצי נשרטה.
זהות הפוגעים: "בסביבות השעה 15:15, כשעברנו את הפנייה להתנחלות יצהר, אבן גדולה מאוד ניפצה פתאום את השמשה הקדמית... לא ראיתי לפני כן אף אחד ליד הכביש, אולי בגלל שהייתי שקוע בשיחה וגם התרכזתי בנהיגה... נהג של מונית פלשתינית שנסעה מאחורי ראה מה שקרה. הוא מסר עדות למשטרה ואמר שראה מכונית שחורה בורחת מהמקום לכיוון יצהר".
סיכום ביניים: חאזם מעאלי מודה
שלא ראה מי השליך לעברו את האבן והוא נסמך באופן מלא בעניין זה על עדותו של נהג המונית שנסע אחריו.
גרסתו של חאזם מעאלי בפני כתב עיתון הארץ
תאריך השיחה עם חאזם: קרוב לוודאי ב-2 באוגוסט 2008, שכן הכתבה פורסמה יום למחרת.
זהות הפוגעים: "בדרך לטולכרם חלפתי בכניסה ליצהר
וראיתי מכונית 'טויוטה' שחורה ושלושה אנשים שעמדו מחוץ לה. אחד מהם זרק אבן גדולה מאוד על השמשה שלי". כך שיחזר אתמול חאזם מעאלי, בן 35 מרמאללה, את האירוע שבו נפצעו שלשום בינוני אשתו ובתו בת השבע.
סיכום: חאזם מעאלי מוסר באותו יום לשני גורמים שונים (ארגון בצלם ועיתון הארץ) שתי גרסאות הסותרות זו את זו באופן מהותי. בראשונה הוא מודה שלא ראה את זורק האבן ואילו בשנייה הוא טוען שראה אותו, את שני חבריו שהיו לידו ואת רכב הטיוטא השחור שלהם.
עדותו של נאסר דוויכאת בפני חוקר ארגון בצלם
תיאור האירוע: "נהגתי במונית שלי בחזרה מטולכרם, בכביש שעובר ליד יצהר. לפני נסעה מכונית שכורה מסוג יונדאי. במרחק של חצי קילומטר לפנינו נסעה מכונית שחורה עם לוחית זיהוי צהובה. ראיתי את המכונית השחורה מאותתת ימינה, לכיוון הכניסה להתנחלות יצהר. אני והיונדאי [בה נהג חאזם מעאלי] שנסעה לפני התקרבנו לפניה להתנחלות וראיתי את המכונית השחורה עוצרת, בערך במרחק של עשרים מטר מהפנייה להתנחלות".
"ראיתי מתנחל בגובה 185 ס"מ, עם עור בהיר ומבנה גוף מלא. הוא חבש כובע קטן והיו לו פאות ארוכות והוא נראה בסביבות גיל עשרים. הבחור זרק אבן גדולה על היונדאי, שהייתה במרחק של 400 מטר ממני בערך. היונדאי נסעה עוד 20 מטר בערך ועצרה ואני עצרתי ליד הפניה להתנחלות".
"המתנחל עמד ליד הדלת של הנהג במכונית השחורה ואני ראיתי שלושה נוסעים בתוך המכונית. שאלתי את הבחור בעברית: "למה עשית את זה?" ראיתי את הדלתות של המכונית נפתחות. המתנחל התכופף להרים אבן. התחלתי לנסוע במהירות וצעקתי לנהג של מכונית היונדאי שייסע מהר. כשהגעתי ליונדאי, צעקתי לנהג: "למחסום, למחסום חווארה". המתנחל קילל אותי בעברית".
סיכום ביניים: נאסר דוויכאת טוען, כי הוא ראה מקרוב את זורק האבן, כי ברכב היו 4 מתנחלים (זורק האבן עמד ליד הדלת ו- 3 נוספים ישבו ברכב) וכי הוא נאלץ להאיץ לברוח במהירות ברכבו מהמקום לאחר שהמתנחל הרים אבן והתכוון לזרוק אותה לעברו.
גרסתו של נאסר דוויכאת המצוטטת ע"י עיתון הארץ
"על-פי עדות של האב ושל נהג מונית פלשתיני שנסע מאחורי מכונית המשפחה, הטויוטה השחורה נמלטה מיד לאחר המקרה לכיוון ההתנחלות יצהר שליד שכם. לדבריהם, המכונית נשאה לוחיות רישוי ישראליות. "נהג המונית עצר ליד הבחור שזרק את האבן ושאל אותו למה עשה את זה", סיפר מעאלי, "הבחור עשה לו תנועה מגונה עם האצבע".
גרסתו של נאסר דוויכאת המצוטטת ע"י חאזם מעאלי
"נהג של מונית פלשתינית שנסעה מאחורי ראה מה שקרה. הוא מסר עדות למשטרה ואמר שראה מכונית שחורה בורחת מהמקום לכיוון יצהר".
סיכום: גרסאותיו של נהג המונית הפלשתיני סותרות זו את זו באופן מהותי. בראשונה הוא טוען שנאלץ להימלט במהירות ברכבו כאשר המתנחל הרים אבן ואיים לזרוק אותה לעברו, ומכאן משתמע, כי באותה עת רכב המתנחלים עמד במקום. בגרסה השנייה טוען נהג המונית, כי ראה את רכב המתנחלים נמלט לכיוון ההתנחלות יצהר.
חאזם מעאלי הורשע ברכישת תיעוד מזויף ובשימוש בו
ועוד נקודה הראויה לבחינה בהקשר לאירוע. תושב השטחים, חאזם מעאלי הורשע ב-2002 בבית משפט ישראלי ברכישה של תעודת זהות מזויפת על שם איאד עמר ובשימוש בה לצורך כניסה בלתי חוקית לישראל. שופטת בית משפט השלום בירושלים מציינת בפסק הדין, כי "גם כשהובא לחקירה בתחנת מוריה בירושלים המשיך להתיצג בכזב כבעלי התעודה".
קיים יסוד סביר להניח ש"חאזם מעאלי" שהורשע בדין הינו אותו "חאזם מעאלי" שהעיד על יידוי האבן לעבר מכוניתו. בפסק הדין ובעדות של בצלם השם זהה, ודמיון קיים גם בעניין הגיל (בן 28 ב-2002 בפסק הדין ובן 35 ב-2008 ע"פ ארגון בצלם) והמקצוע בו הוא עוסק. בפסק הדין צוין, שהוא "מפיץ של חברה ישראלית" ובעדות של בצלם נמסר שהוא "מפיץ של מוצרי מזון".
בצלם אינו מציג כל הוכחה מהימנה לטענותיו
אין זו הפעם הראשונה שבה ארגון בצלם מפרסם עדויות של פלשתינים שמהימנותן מפוקפקת. תמוהה העובדה שארגון בצלם בחר שלא להתייחס לסתירות המהותיות בגרסאותיהם של חאזם מעאלי ונאסר דוויכאת והוא ממשיך לפרסם את טענותיהם באתר הרשמי שלו מבלי שהוא מציג כל הוכחה מהימנה שהתוקף אכן היה מתנחל. יש לציין, כי כביש 60, ובכלל זה בקרבת הישוב יצהר, ידוע ומוכר כמקום מודע לפורענות הן בפיגועי ירי והן ביידוי אבנים ע"י פלשתינים.
השאילתה לארגון בצלם
אל: מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל
דוברת בצלם, שרית מיכאלי
האם ארגון בצלם בדק כדבעי את מהימנות העדים?
האם בידי ארגון בצלם עדות מהימנה בדבר הטענה שמתנחל יידה את האבן לעבר מכוניתו של חאזם מעאלי?
מדוע ארגון בצלם ממשיך לפרסם באתר האינטרנט הרשמי שלו את העדויות של חאזם מעאלי ונאסר דוויכאת שמהימנותן מוטלת בספק?
בברכה,
יהונתן דחוח-הלוי
www.News1.co.il
ארגון בצלם בחר שלא להשיב לשאילתה וטעמיו עימו. זכות התגובה שמורה ותישמר לארגון בצלם. 
