אברהם צובר זיכרונות

אברהם טל היה במשך שבע שנים חלק מלהקת "שוטי הנבואה" וממש רגע לאחר התפרקות הלהקה החל לחרוך לפתע להיט הענק שלו "אדם צובר זיכרונות" את גלי הרדיו. השיר, שהוא חלק מפרויקט "עבודה עברית" הפך ללהיט המפתיע של השנה והזניק את טל למעמד כוכבות, אותו לא הכיר קודם.

בימים אלה הוציא אברהם טל את אלבום הסולו הראשון שלו, אשר בו הוא מוצא עצמו לראשונה חשוף ללא מעטה המגן של הלהקה, ומתוך האלבום כבר יצא לרדיו הלהיט השני של טל "הזמן עושה את שלו". לכבוד יציאת האלבום תפסנו אותו לשיחה קצרה כדי לשמוע ממנו איך הוא מתמודד עם המעמד החדש, איפה הוא עומד בתוך גל הרוחניות במוזיקה הישראלי אשר הוא היה אחד מיוצריו, ואיך מתקדם כבר האלבום הבא.

לא ממש היית אלמוני לפני, אבל נראה שבשנה האחרונה הפכת לסוג של כוכב ומישהו שאנשים מזהים ברחוב, איך אתה חי עם זה?

אני באמת מופתע, אני קולט שמה שקרה לי בשלושה חודשים לא קרה לי בעשר שנים. אני חי עם זה טוב, אני לא גר בת"א כך שאין לי בעיה עם זה אבל אני מאמין שאם זה היה חודר לי לפרטיות אז לא היה לי נעים, אבל כרגע זה בדיוק במינונים הנכונים.

ומה אתה עושה כשאנשים ניגשים אליך ברחוב ומזהים אותך?

האמת שזה ממש נחמד עד עכשיו כי אף אחד לא ניגש בצורה מגעילה, כולם באים בצורה מאד אנושית, פשוטה ומפרגנת. עד עכשיו כל המפגשים האלה היו סבבה.

האמנת ש"אדם צובר זכרונות" יהפוך לכזה להיט שייגע בכל כך הרבה אנשים?

לא צפיתי את זה בכלל, ואולי זה חלק מהסוד של השיר: כשישבתי באולפן ועשיתי אותו לא חשבתי בכלל כמה רחוק הוא יגיע. אם הייתי יודע אולי הייתי מרגיש פחות חופש בעשייה והיו צצות להן כל מיני מחשבות שמעורבות ביצירה ומחלישות את מינוני החופש. כאן פשוט עשיתי מה שהתחשק לי: התחשק לי לשיר גבוה אז שרתי גבוה, התחשק לי לעשות הרמוניה של קולות אז עשיתי את זה. זה כמובן קשור לכל המוזיקה שאני עושה.

כמה זמן עבדת על האלבום החדש?

התחלתי לעבוד לפני תשעה חודשים.

ומה היתרונות והחסרונות של לעבוד בדרך עצמאית לעומת העבודה כחלק מלהקה?

אתה חשוף לגמרי כשאתה לבד. בלהקה אתה תמיד מוגן בתוך הבועה, לא משנה מה יגידו ומה תהייה הביקורת, אתה לא מרגיש שזה מגיע אליך אישית. הטוב הוא שיש לך חופש שלם ביצירה, הרגשתי שהפעם יש לי את החופש לעשות בדיוק מה שאני מרגיש, אם זה ככה או ככה. בלהקה הכל צריך לעבור את ההסכמה של כולם וכאן כל מה שאתה צריך זה את ההסכמה שלך.

"שוטי הנבואה" היו מהראשונים בגל הרוחני ששטף את המוזיקה הישראלית. אתה מרגיש שאתה עדיין חלק מהגל הזה או שאולי אתה בכלל לא רוצה להיות חלק מגל?

אני מרגיש שבאיזשהו מקום אני עדיין חלק מהגל, כהמשך, אבל אני מרגיש גם התפכחות וגדילה. אני קולט שכל ה"רוחניקיות" שינתה כיוון ונהייתה משהו הרבה יותר מציאותי. אתה יכול היום לקרוא כתבות רוחניות בעיתונים הרגילים, מה שפעם היה נחלת מעטים שהלכו לסדנאות הפך היום חלק מהשפה המדוברת. זה שינה כיוון, זה כבר לא רוחניות שלא קשורה למציאות אלא רוחניות מתוך החיים, מתוך הניסיון של החיים, מתוך להיות איש משפחה ואבא. אם הילד שלי יעצבן אותי אז כמה שאני אעשה מדיטציה זה לא יעזור, אני צריך ללמוד להיות אבא יותר טוב. מבחינתי זוהי הרוחניות של היום - להיות איש יותר טוב ולא בהכרח להתחבר לדברים מטאפיזיים.

אתה חושב שהגל היהודי במוזיקה והגל הרוחני הם חלק מאותה מגמה או שהם שני דברים שונים?

אני בוחן בעניין רב את הגל היהודי אבל אני באמת לא יודע להגיד, אין לי תשובה. פעם זו הייתה רוחניות שבאה מהמזרח ועכשיו זו רוחניות שבאה מהיהדות, אז אני לא יודע מה להגיד כי באמת עוד לא גיבשתי דיעה בנושא.

מה השלב האהוב עלייך בכל התהליך המוזיקלי, החל מהכתיבה ועד להופעה?

השלב האהוב עלי הוא הרגע בו סיימתי את העבודה על האלבום, כשסיימתי את הכתיבה, ההלחנה, ההקלטות, המיקסים, המאסטרים ואת כל התהליך הארוך הזה. הדבר שהכי עושה לי כיף על הנשמה עכשיו, מעבר לפידבקים שאני מקבל כמובן, זה הצמא האדיר שאני מרגיש כרגע להמשיך ליצור. רק גמרתי את האלבום הזה ואני כבר לא יכול לחכות לאלבום הבא. זה ממש כיף, זה לא שסיימתי לעבוד על אלבום אחד ועכשיו אני מחכה להשראה חדשה כדי לעבוד על האלבום הבא, ההשראה עוד כאן. אני כולי מלא סקרנות לגלות מה יהיו השירים החדשים, איך זה ישמע, מה יהיה הסאונד וכל מה שקשור.

כבר התחלת לעבוד על האלבום הבא?

ממש ברגעים אלו שאנחנו מדברים אני כבר באולפן ואני מתחיל להתכונן לאלבום הבא.