שלוש פרשיות לוהטות

א. פרשת מסמכי גלעד שרון

בשלב זה ניתן לומר, כי במאבק בין גלעד שרון לבין המשטרה והפרקליטות - קבע שופט בית המשפט המחוזי שלי טימן, את התוצאה של 1:1 במחצית המשחק. ההמשך בחודש ספטמבר-אוקטובר בה ידונו לגופו של עניין וטענות הצדדים.

השאלה שניתן לשאול בינתיים היא האם דוד אפל, האיש המרכזי בפרשת האי היוני, בו מעורב גם גלעד שרון, שרון עצמו, ואהוד אולמרט אז ראש עיריית ירושלים, אפל שהיה אמור לממן את הפרוייקט, ליהנות ממנו אם היה מצליח, כרוח החייה והדוחפת של הפרוייקט העיסקי הגדול הוא איש ציבור?

האם אנשי עסקים, בנקאיים, כלכלנים, מנהלי חברות העוסקים בפרוייקטים ובמיזמים בעלי אלמנטים ציבוריים בארץ ובחו"ל בעזרת הממשלה או לפעמים בהשתתפותה - הופכים על-ידי כך לאנשי ציבור או עוסקים בפרשיות ציבוריות - עליהם יחול הכלל שמנסה להלביש היועץ המשפטי לממשלה.

לפי הצהרתו של היועץ, אלייקים רובינשטיין, גלעד שרון הבן של שרון, קשור בהלוואה של סיריל קרן, המיועדת גם לשרון ראש הממשלה ומחזיק במסמכים של הפרשייה הנדונה - נחשב כעוסק בנושא צבורי ולכן ראוי ורצוי שישתף פעולה עם המשטרה - וגם ימסור להם את המסמכים - כמקובל לגבי איש ציבור.

לצערי - פרשנות מעין זו הוא מרחיקת לכת, רחבה מדי עד כדי לרוקן את משמעות המושג איש ציבור מתוכנו המוגדר והברור למדי ולהביאו לכדי אבסורד.

כפי שציינתי לעיל, אנשי עסקים, בנקאים ומנהלי חברות העוסקים בפרוייקטים לאומיים צבוריים - לא הופכים עקב כך לאנשי ציבור - ונשארים אנשי פרטיים. על כל הזכויות והחובות שלהם וביניהם "זכות השתיקה" שהיא נגזרת מעקרון "חזקת החפות".

לכן הצעתי ליועץ, לפרשנים ואנשי ציבור ופוליטיקאים הלהוטים לעשות כותרות - להשאר במסגרת הגדרות החוק הקיימות המבדילות בין איש ציבור נבחר עם חובותיו וזכויותיו לבין אנשים פרטיים אנשי עסקים הנוגעים לפעמים בנושאים צבוריים.

על כל מקרה - בית המשפט המחוזי או העליון הם שיחליטו בסוף ויקבעו את תוצאות המשחק.

לכן, גלעד שרון, למרות היותו הבן של, ואיש עסקים פרטי הקשור לאנשי ציבור ולכן יש להתייחס עליו כאדם פרטי בהתאם לזכויותיו.
צדק השופט טימן שתהה, מה החיפזון בלהיטות לקבל המסמכים כמעט שנתיים של חקירה בה נחקר רק פעמיים, כאשר את רוב המסמכים להערכתי ניתן לקבל על-ידי צו תפישה מהבנקים וצו חיפוש אצל גלעד שרון ובמשרדיו, על-ידי בתי המשפט - גם אם הם נמצאים בחוות השקמים.

ובאשר לאפל החקירה נמשכת כשנתיים ונחקר 50 פעם והוא שומר על "זכות הדיבור", האזינו והקליטו שיחותיו במשך שנה, לא ביקרו עדיין באי היווני, (כמו שעשה העיתונאי עמנואל רוזן מערוץ 10), לא חקרו את הבעלים של האי ואת העסקנים היווניים, ואם יוגש כתב אישום - המשפט, הערעור בכל ההליכים מסביב ימשכו כ7-5- שנים ועד אז בארצנו הסוערת איש לא יזכור במה מדובר ואיך כל הפרשה התחילה.

ב. השר צחי הנגבי נגד בג"צ מורחב של 7 שופטים

היה רצוי אולי מלכתחילה, כפי שטוען הפרשן המשפטי של הארץ פרופ' זאב סגל - שהנושא בשל חשיבותו הציבורית יידון בהרכב מורחב. הדבר היה חוסך זמן וציפייה מיותרת לתוצאות - דבר שיש בו כדי לפגוע במעט בסמכויותיו ובאוטוריטה של השר לבטחון פנים צחי הנגבי כלפי פנים - פקודיו וכלפי חוץ מעמדו בממשלה ובציבור. השר הנגבי מונה על-ידי ראש הממשלה שרון לתפקיד, כשהוא ער לבעייתיות של המינוי הרגיש, גם לאור העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה, ביקש להמנע מהמינוי עקב היות הנגבי נחקר על-ידי המשטרה וקציניו בפרשת העמותה "דרך צלחה".

היועץ, אמנם סגר את התיק הפלילי, אך היתה לו ביקורת ציבורית אתית לגבי תפקודו והתנהלותו. וכאן למעשה טמונה עיקר הבעייתיות של עמדת היועץ והקושי שלפניו עומדים שופטי בג"צ.

אמנם, בג"צ קבע בפסיקותיו הקודמות בפרשות של מינויים של אנשי ציבור, לגבי שאלת מידת הסמכות המוסרית והדוגמה האישית הנדרשת מהם לצורך המינוי והתפקיד, כמו בפרשת יוסי גינוסר - ב1993- בשל מעורבותו בפרשת קו 300.

בשנת 1997 דחה בג"צ עתירה נגד מינויו של הנגבי לשר המשפטים מאחר ולא הוגש נגדו כתב אישום - למרות קביעת הפרקליטות על חריגה מנורמות מקובלות.

והשאלה היא? אם הנגבי יש בו פגמים מהותיים ציבוריים אתיים וחשש לנקמה בקציני המשטרה שחקרו אותו - הוא התאים לתפקיד שר המשפטים הממונה על שלטון החוק, הקשור בעקיפין בבתי משפט ובמשטרה, ממנה שופטים, יכול להשפיע על מינוי מפכ"ל ומעצם היותו שר בכיר בעל קשרים והשפעה ישירה ועקיפה במשרדי ממשלה שונים - אך לא להיות מתאים לשר לבטחון פנים.

אמנם, ידועה לי הטענה, כי הוא ממנה קצינים בכירים, ביניהם גם אלו שחקרו אותו - אבל כך גם ר' הממשלה שנחקר ויחקר ע"י המשטרה - כך גם סגן ר' הממשלה אהוד אולמרט. אמנם, יש חשש מועט, לנקמה מצד הנגבי, אך מאחר והמינויים מומלצים ע"י המפכ"ל ונתונים לביקורת ציבורית, הסכנה פוחתת ואם מדובר בקצין או שניים ספציפיים - יש להניח שהשר ימנע או יקבל את המלצת המפכ"ל.

לדעתי - אם הנגבי התאים להיות שר משפטים בנתונים והביקורת כלפיו מצד היועץ, אין מניעה שיהיה גם שר לבטחון פנים - ואם בג"צ יחליט אחרת - הוא יסתור את עצמו ויסטה מהחלטתו ב-97 לאשר מינויו כשר משפטים.

ג. פיגוע ביולוגי בסורוקה

הגילוי של הרופא הנרקומן שהדביק עד כמה שידוע להיום 10 אנשים ויש חשש ליותר עד כדי 70-60 במחלת כבד מסוכנת - הוא בהחלט ארוע שניתן לסווגו כפיגוע המוני ביולוגי. בי"ח סורוקה, ספג מהלומה מקצועית ותדמיתית קשה למרות היותו בית חולים מרכזי וגדול לדרום הפועל שנים בצורה מקצועית ראויה לציון. מה שקרה עם הרופא הנגוע והנרקומן - גובל ברשלנות רבתית בחוסר פיקוח ובקרה מעקב ועצימת עיניים מקצועית שתעלה להם בהרבה כסף ולאלה שנדבקו בסבל רב, כמו שהרופא נתפס בסוף, למה לא נתפס קודם? ולמה בית החולים לא דיווח למשטרה?

מבחינה משפטית - פרט לעובדה שהרופא עבר מספר עבירות פליליות, כמו הפצת מחלה זיהומית, וגניבת חומרי הרדמה, הוא שבר קודים אתיים מקצועיים בסיסיים.

השאלה, כיצד קרה שכמעט שנתיים נרקומן, גונב חומרי הרדמה הנמסרים בפיקוח וברישום - לא נתפס העבירה. איך יתכן, שאיש לא ראה, לא הרגיש, לא שם לב לסימני זיהוי של התנהגות חריגה לפני, אחרי או בזמן הניתוחים. מה עם הממונים הישירים, איפה ביקורת תרופות מסוכנות - הרבה שאלות שעדיין אין לגביהן תשובה.
הפן המשפטי השני - בית החולים עומד בפי תביעות נזיקין אזרחיות רבות וכבדות בכסף על רקע הרשלנות, אי הפיקוח, המעקב בשל העובדה שבי"ח ידע שהרופא נגוע במחלה נגיפית מסוכנת. איך שלא יהיה - הפרשה רק בתחילתה.
___________
- הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.