ופתאום משום מקום מגיע פוליטיקאי שאומר כמעט את כל מה שאני רוצה לשמוע. אז נכון שכמו כולם הוא קפיטליסט, אבל לבקש פוליטיקאי עם תודעה חברתית אמיתית זה באמת כבר יותר מדי.
הוא אומר שידאג שיהיו יותר מקומות עבודה בירושלים (אבל את זה כולם אומרים). ושהוא ינסה להשאיר בעיר את הצעירים החילוניים. הוא אומר שהוא בעד ירושלים מאוחדת (זה כבר באמת מוזר, בכל זאת ממה שנאמר לי האיש התחיל בהיי-טק... מה הסיכוי שחילוני מצליח יהיה ימני?! או שאולי הוא שמאלני ורק בעניין ירושלים הוא לא מוכן להתפשר... בכל מקרה מוזר מאוד).
כבר במערכת הבחירות הקודמת לא האמנתי לו. וכנראה שבגלל אנשים כמוני נבחר בירושלים לראשונה ראש עיר חרדי. האמת שלא כל כך חששתי ממנו. ידעתי שכמו כולם הוא לא ישבור את הסטאטוס קוו של לא לעשות כלום (וגשרי מיתרים למיניהם, יפים או מכוערים ככל שיהיו ממש לא עושים עלי רושם).
אז היו כמה חיכוכים סביב מצעד הגאווה אבל בסך-הכל ירושלים המשיכה לנוע לשומקום אליו היא הולכת מאז שטדי קולק עזב את לשכתו בעירייה.
לא הפתיעה אותי האדישות שהפגינו הצעירים במערכת הבחירות הקודמת - החילונים וחלק מבניהם של אנשי הכיפות הסרוגות המתנדנדים בין מסורתיות וחילוניות (קבוצה די גדולה שהתקשורת נוטה להתעלם ממנה משום מה). בכלל, התחלתי לחשוב, שהצעירים של היום כבר לא כל כך מאמינים ביושרה של מישהו מן הפוליטיקאים. הנחת העבודה היא שכל אחד מנסה לקדם את האינטרסים שלו - גלה מה האינטרסים של הפוליטיקאי וכך תוכל לצפות צעדיו.
והנה במערכת הבחירות הזו נשמעים קולות אחרים. נדמה שישנה התעוררות של ממש. פתאום חבריי משמיעים זמירות חדשות. חייבים לצאת מהאדישות. אסור שפרוש או דרעי חס וחלילה ייבחרו. איפה אתה ביום הבחירות? אתה מצביע ברקת נכון? זוגתי ממש הביעה את צערה על כך שהיא בדיוק בדרום ביום הבחירות כך שלא תוכל להשתתף.
אבל לגבי עצמי, אני לא יכול להגיד שהאמון שלי בפוליטיקאים השתקם באחת כאשר חזיתי בזיו פניו של ברקת. לא בפעם הראשונה כפי שכבר סיפרתי וגם לא בפעם הזו. אני נשארתי ספקן כשהייתי. ועם זאת, נראה לי שהפעם בכל זאת אלך להצביע.
כי בין מישהו שימשיך את התנועה הזו של ירושלים אל שומקום ומישהו שאולי במקרה יש לו חזון ושאולי גם ינסה לממש אותו. אני מעדיף את השני.
היום אני מתחיל להעריך גם פוליטיקאים שהם בעלי חזון שהוא מנוגד בתכלית השינוי לתפיסת העולם שלי ובלבד שהם עומדים בדברתם גם אם זה לא כל כך נוח להם בקונסטלציה של לאחר מערכת הבחירות. עיין ערך ביבי (וצר לי להגיד את זה).
כי בין מישהו שבאופן ברור ומוצהר שהוא בעל תפיסת עולם מנוגדת לשלי ומישהו שאולי לא. בין מישהו שהוא עסקן פוליטי שהוכיח את עצמו בכנסת כבר כעוד אחד מאלה שאין להם ראייה רחבה ושכל מה שהם מסוגלים לעשות זה לדאוג לאינטרסים של ציבור מצביעיהם המצומצם (במקרה הטוב) ואחד שעוד לא הספיק להכשל. אני מעדיף את השני.
תראו כמה הדרישות שלנו נהיו מינימליסטיות. רק שיהיו נקיי כפיים ובלי כשלון חרוץ ברקורד. עיין ערך ראש הממשלה העתידית שלנו (ככל הנראה).
