אופס... טעות במלחמה

בעירק המצב עדיין נזיל והמהלך הצבאי האמריקני לא מיצה את עצמו אבל חלק מהתוצאות כבר ברורות:

א) המלחמה הייתה כנגד האויב הלא נכון - אם אכן מטרת המלחמה הייתה 'למנוע הפצתו של נשק להשמדה המונית' ואולי גם 'למנוע זליגה של נשק כזה לידי 'ארגוני טרור' הרי, מסתבר, שהאיום מאירן וצפון קוריאה גדול במונים מהאיום העירקי הזניח וכי את הלהט האידיאולוגי לטרור המוסלמי מימנה בעיקר סעודיה.

ב) פגיעה באמינות - העובדות הנחשפות מדי יום שהמידע לגבי האיום העירקי היה מטעה, מעוות, שגוי, שטחי ופרשנות מחודשת למידע קיים, כפי שהצהיר מזכיר ההגנה של ארה"ב דונלד רמספלד בוועדת הקונגרס לפני כשבוע. הכל ביחד יקשה להבא מאד על ארה"ב לשכנע את הקהיליה הבין לאומית ואת אזרחיה היא בדבר האמת שבאיום האירני או הקוריאני והנחיצות לטפל בעוצמה ובנחרצות במקרים האלה.

ג) מאזן הכוח מול אירן - בעירק שבשליטת ארה"ב יש לאירן קלף נגדי רב עוצמה. אירן יכולה להצית את האוכלוסייה השיעית בעירק, רוב מוחלט של התושבים במדינה, ולגמול לארה"ב על מהלכיה נגד אירן בהקזת דם מתמשכת ומוגברת בעירק. דווקא המלחמה בעירק כופה על ארה"ב לנהוג בזהירות באיום האירני הכל כך מוחשי והבעייתי לאין ערוך.

ד) ההרתעה הבין לאומית - ארה"ב יצאה למלחמה בעירק לבד ובהתעלם מהאו"מ ומחלק גדול ממדינות העולם במטרה להוכיח עוצמה ונחישות בלתי מתפשרת ומרתיעה במלחמתה בטרור העולמי. הסתבכות בעירק גורמת לארה"ב לשקול הקמת כוח בין לאומי לשמירת הסדר בעירק, אולי בחסות האו"מ או נאט"ו, נשען גם על מדינות מוסלמיות ואירופאיות שהתנגדו למלחמה מראשיתה. כוח כזה ודאי יאלץ את ארה"ב להתחשב מחדש באו"מ ובמדינות המשתתפות ויגביל מאד את מרחב התמרון המדיני והנחישות של ארה"ב.

בשוך ההלם הראשוני מעוצמתה של מכונת המלחמה האמריקנית, כפי שהופגנה בעירק, מבינות מדינות ערב שמהלומה צבאית אמריקנית על מדינה נוספת היא כמעט בלתי אפשרית מבחינה מדינית ולכן הן גם מתנהגות בהתאם. ארה"ב איבדה ממידת ההרתעה שלה לא רק כלפי צפון קוריאה ואירן אלא גם כלפי סוריה ואפילו כלפי יאסר ערפאת במוקטעה ברמאללה.

ה) המחיר הכלכלי - אחת המטרות היותר מעומעמות של המלחמה היתה חידוש זרימת הנפט העירקי. זרימת הנפט העירקי לשוקי העולם הייתה מוזילה את מחירו בעולם, מזרזת את ההתפתחות הכלכלית, כמובן בראש ובראשונה של ארה"ב עצמה, מממנת את המאמץ הצבאי בעירק ומפחיתה את התלות של ארה"ב בסעודיה. מכאן אפשר להניח שארה"ב הייתה גם יותר חופשית לדרוש מסעודיה שיתוף פעולה מהותי ולא מתחמק במלחמה בטרור. ההתנגדות העירקית כבר מקלקלת את התחשיב האמריקני. עלות החזקתו של צבא ארה"ב בעירק הגיע כדי 4 מיליארד דולר בחודש, פי שתיים מהתחזיות. זרימת הנפט העירקי לשוקי העולם מפגרת בהרבה אחרי הציפיות. כרגע הנכס הופך לנטל שכבר משפיע בפועל על כלכלת ארה"ב.

ו) ההתנגדות בעירק לארה"ב, שניזונה בתחילה מנאמני משטרו של סדאם חוסיין ושרידי מפלגת הבעת' החילונית, הופכת במהירות להתנגדות כלל אסלאמית לארה"ב. המוני מוסלמים קיצונים זורמים לעירק להשתתף במאבק ועירק הופכת במהירות לזירת מאבק בין ארה"ב לאל-קאעידה בתנאים הנוחים לאל-קאעידה ובמאבק שלעולם אין בו מנצחים רק הצלחות זמניות. גם תפיסתו או לכידתו של סדאם חוסיין מחר או מחרתיים כבר לא יכולה לשנות את התהליך הזה באופן בסיסי.

ז) המלחמה בעירק הופכת לנושא הפוליטי המרכזי בעולם ובארה"ב פנימה. מלחמה הדוחקת הצידה את העיסוק החשוב יותר בנשק להשמדה המונית, בטרור המוסלמי הבינ"ל ובחיבור בין השתיים.

למעשה בכל המדדים החשובים המלחמה בעירק הפכה למקח טעות. אין לה השפעה על תפוצת הנשק להשמדה המונית, על מקורות המימון של הטרור הבין לאומי ועל הלהט האידיאולוגי. יתר על כן הלהט האידיאולוגי להילחם בארה"ב רק מתעצם ככל שהמלחמה בעירק תמשך עם התמונות הבלתי נמנעות של נפגעים אזרחים.

יכולת התמרון וההרתעה הבין לאומית של ארה"ב נפגעה. תלותה של ארה"ב בקהילייה הבין לאומית מתחזקת ועולם כמנהגו נוהג. רוסיה כבר מרגישה מספיק חופשייה להודיעה על המשך הספקת טכנולוגיה גרעינית לאירן, בניגוד להבנות עם ארה"ב, מפני שאין 'הוכחה', כלשונה, שהטכנולוגיה משמשת לנשק גרעיני. באמות המידה הרוסיות רק פצצה ממש תשכנע אותם.

מעמדו הפוליטי של נשיא ארה"ב מבית מתערער עד כדי השפעה על סיכויו להיבחר שנית. בהכרח תהיה לכסא המתנדנד השפעה על הנחישות הבין לאומית. המשך המאבק בעיראק רק יחליש אותו כמו גם את ארה"ב כולה.

תפסת מרובה לא תפסת - המסקנה היא לכן שעל ארה"ב לצאת מעירק במהירות האפשרית.

כדי לעשות זאת בנזק מזערי יש קודם כל לזנוח את המטרה של עירק דמוקרטית, מטרה מעוררת תהיות בלשון המעטה, המחייבת פעולה לטווח ארוך מאד והסתבכות מעמיקה במרקם החיים במזרח התיכון ולהסתפק בהפלתו של סדאם חוסיין.

על ארה"ב להקים בעירק משטר חליפי בידיעה שהוא יאמץ לעצמו אמות מידה מזרח תיכוניות כדי לשלוט. ולהסתפק בכך שהמשטר יהיה פרו מערבי חלקי בסגנון מצרים, ירדן, תוניס, מרוקו או סעודיה.
המשטר חייב להתבסס על גורמי האופוזיציה העירקית החילונית לסדאם חוסיין ובמידה רבה על אנשי משטר ה'בעת' החילוני שיש להם המיומנות השלטונית ושמתוך האינטרס השלטוני שלהם יפעלו לחיסול סדאם חוסיין ( בעזרתו הפעילה מאד של הסי.איי.אי ברקע).

יש לנצל את השהות בעירק כדי ליצור תשתית מודיעין אנושית (HUMINET), חשאית רחבת היקף ולעומק שתאפשר פיקוח אמין על המתרחש בעירק. את היכולת המודיעינית צריך לחבר ליכולת מבצעית של כוחות מיוחדים לבצע גיחות מבצעיות מהירות בהתאם לצורך.
צריך להתחיל לחלחל לדעת הקהל שארה"ב נחושה לעזוב את עירק בהקדם ושאין לה כל עניין לשלוט בעירק ולעצב את אורח החיים העירקי.

כדאי לנצל כל הצלחה צבאית או מדינית שתזדמן בהמשך הדרך לא כדי לשפר עמדות בעירק אלא כדי להכריז 'ניצחנו' ולצאת מעירק. בכל מיקרה כיוון ההתייחסות צריך להיות במקום 'חירות לעיראק', יציאה מעירק למען 'חופש פעולה' לארה"ב.