עונת הקרציות הכלכליות

כולם יודעים שתקופת משבר כלכלי היא תקופה מצוינת להתקרצץ על כספי הציבור. הטייקונים יודעים זאת, והם רוצים שהציבור יזרים להם את כספו. מנהלי הקרנות יודעים זאת, והם לוחצים שהכסף הציבורי יחסוך להם מאמץ וירפד את העמלות שלהם. הבנקים יודעים זאת, והם מנסים להחזיר את הגלגל לאחור בניהול קופות הגמל. ההסתדרות יודעת זאת, והיא מנסה לחדש את דריסת הרגל שלה בפנסיות. רק באוצר לא הבינו שאם הם לא יכינו תוכנית כלכלית מסודרת, רצינית ומקצועית להתמודד עם המשבר, הם יאולצו להלעיט בדמנו את הקרציות הרעבות, על-פי תוכנית שהן תכתבנה.

האוצר גם הוליך אותנו שולל, והבטיח לנו שיש לו "קופסת כלים" לטפל במשבר. קרוב לוודאי שהוא רימה גם את עצמו. צורת ניהול המשבר על-ידי שר האוצר בר-און הולכת ונהיית דומה לניהול מלחמת לבנון על-ידי צמד הלא-יוצלחים אולמרט ופרץ. הלקח היחיד שנלמד והוא מיושם בהצלחה הן על-ידי אולמרט והן על-ידי ממשיכת דרכו, הוא – להרחיק את עצמם מניהול המשבר כדי שלא יזוהו עם הכישלון ולא ישלמו מחיר פוליטי. אהוד נסע לביקור חברים בוושינגטון בדיוק ברגע הקריטי, וציפי מביעה דעות כאילו היא פרשנית בלתי תלויה, ולא מדובר בראש המחנה הפוליטי שלה.

עיתונאי החצר של מפלגתה המתפוררת כמובן מחרים ומחזיקים אחריה, ואיש לא שואל אותה שאלות מביכות. הם אף מתחבלים תחבולות כיצד לטפול את האשמה על אחד משרי האוצר הקודמים. לא, לא על השר הקודם, גם לא על הקודם לקודם, אלא על השר הקודם לקודם לקודם.

אבל הקרציות בשלהן. בתחכום רב, כולם קוראים לזה – "רשת ביטחון". הפאניקה בעיצומה והם יודעים שמילים מרגיעות מהלכות קסם על הציבור. הציבור תמים, ולכן הציבור ישלם. הזרמת כספים על-ידי פוליטיקאים בתקופה של מערכת בחירות לידיהם של מי שיודעים לצעוק, אולי תשתיק את הצעקות, וגם עשויות קרוב לוודאי לקנות תמיכה פוליטית ושמא תרומות, אבל את המחיר ישלם כל הציבור.

מאות המיליארדים שמזרים האוצר האמריקני גם הם משלהבים את דמיונם, ולמרות שהמצב בארץ שונה בתכלית, הוא אינו מפריע להם להציע הצעות דומות. אבל להזכירכם, הבנקים בארץ לא בסכנת התמוטטות, ההפסדים בקופות הגמל הם זמניים, כול מי שיש לו פנסיה ממשיך לקבל את קצבתו לפי כללי קופת הפנסיה. אין זה אומר שהגופים המפקחים אינם צריכים לעמוד על המשמר. המשבר יכול להחריף. אבל מכאן ועד הזרמת כספים לאינטרסנטים ללא תמורה ותכלית ארוכה הדרך.

הבעיה האמיתית של המשק היא סכנת המיתון והאבטלה. אם האוצר יטפל ביעילות בסכנה זו, שאר הסכנות יטופלו וייעלמו מעצמן. יש לטפל בסכנה זו בכלים יעילים. המשק צריך להפיק לקחים, לשפר תהליכים והתייעל כתוצאה המשבר הזה, וטיוח הפגמים על-ידי שכבות של כסף רק יחמיר את המצב. במאמרי הקודם בנושא העליתי מספר רעיונות בכיוון הזה, אך יש כמובן דרכים נוספות. המשק הישראלי יכול לצאת מהמשבר הזה מחוזק, להפיק לקחים, לנער מעליו פרזיטים, ולקדם תוכניות שיעלו אותו רמה, או הוא יכול לצאת מהמשבר הזה על קביים, עם עיוותים חדשים, ועם כוח נוסף להשחית לשחקנים הישנים. הכול תלוי בתוכנית הכלכלית שתופעל.