אנדומטריוזיס - מחלה נשית שלא ממש מכירים

המפגש של הזרע והביצית הוא בחצוצרה ושם נוצר העובר החדש. לעיתים, הידבקויות של תאי רירית הרחם גורמת לחסימה מכאנית של פתחי החצוצרות ובכך מונעת את המפגש בין הביצית לזרע. בנוסף, ידוע כי תאים של אנדומטריוזיס מפרישים חומרים שיכולים לפגוע בהשתרשות העובר בחלל הרחם.

כיצד נעשה האבחון למחלה?

הדבר הראשון והחשוב ביותר לאבחון המחלה הוא הקשבה לתלונות האישה על-ידי רופא הנשים שלה. נשים הסובלות מאנדומטריוזיס מתלוננות על כאבי מחזור קשים לאורך שנים, שגורמים להן להימנע מללכת לבית הספר או לעבודה, מלקיים יחסי מין ועוד. חלק מהנשים גם מתלוננות על כאבים בזמן מתן שתן או צואה.

אין דרך לאבחן את המחלה באמצעות שיטות דימות או הדמיה. הבדיקה הראשונית הנעשית לאבחון היא בדיקה גינקולוגית רגילה על-ידי רופא ובחלק המקרים גם בדיקה רקטאלית. ישנה גם בדיקת דם שערכיה יכולים לתת מושג על הימצאות המחלה. עם זאת, הדרך המדוייקת ביותר לקבוע את המחלה היא בבדיקה זעיר פולשנית - לפרוסקופית, שהיא גם הדרך להסיר נגעים במידה שקיימים.

לרוב, הסימפטומים של המחלה מתבטאים בכאבי בטן בזמן המחזור המלווים בחולשה כללית ובבחילות, עצירות ולפעמים גם כאב במתן שתן.

כאבים נוספים נגרמים בזמן הביוץ עצמו וכן כאבים חדים בזמן קיום יחסי מין. לעיתים, ניתן לראות דם בשתן או בצואה וכן תחושת כאב בעת מתן שתן או צואה. תופעות נוספות הן תחושת לחץ ואי נוחות באופן מתמשך באגן, כאבי בתנועתיות של המעיים ואי פוריות. כל אלו עלולים להופיע בעיקר בזמן הביוץ והמחזור, אבל בהחלט אפשרי שיתקיימו לאורך כל החודש.

המדובר הוא במחלה אשר בה ישנו שגשוג בלתי מבוקר של תאי רירית הרחם (אנדומטריום) מחוץ לאזור הרחם. בדרך-כלל באזור חלל האגן ובאיברי הרבייה.

תאי רירית הרחם הינם תאים המצפים את חלל רחם האישה ומתרבים לקראת הביוץ. כאשר לא מתרחש הריון, תאים אלו נושרים בסוף המחזור החודשי ויוצרים את הפרשות הווסת המוכרות והשגרתיות. כאשר מוצאים שגשוג של תאי רירית הרחם מחוץ לרחם, במקום שאינו מקומם הטבעי, הדבר נקרא אנדומטריוזיס. בדומה לתאי האנדומטריום הרגילים, גם תאים אלו מגיבים להשפעות ההורמונליות של השחלה במהלך החודש, דהיינו הם גדלים, נושרים, מדממים וכו'.

הטיפולים באנדומטריוזיס יכולים להיות תרופתיים וניתוחיים. הקטנת כמות הפרשת האסטרוגן בגוף על-ידי מתן גלולות או תרופה שמדכאת הורמונים וכן מתן תרופות נגד כאבים. הטיפול התרופתי מקל על הסימפטומים של המחלה אך לא גורם לריפויה.

לעומת זאת, הטיפול הניתוחי מבצע "ניקוי" של הנגעים ומסייע להבראה. מדובר בניתוח המבוצע בלפרוסקופיה (שיטת ניתוח זעיר פולשנית), שמאפשרת כניסה לחלל הבטן עם סיב אופטי, הסתכלות במראה ישיר בתוך חלל הבטן והערכה מדוייקת של התפשטות המחלה.

בשלב הבא נלקחת דגימה לבדיקה היסטולוגית במעבדה ומבוצעת כריתה של נגעים קיימים על-ידי קילוף או צריבה של נגעים והפרדת הידבקויות.

למעשה, נעשה שחרור של האיברים השונים באגן מנגעי האנדומטריוזיס. במידה שמאתרים חסימה של החצוצרות, ניתן לבצע פתיחה שלהן על-מנת לאפשר כניסה להריון טבעי בהמשך.

בשיטה זו ניתן לבצע פעולות עדינות ביותר באזורים בעייתיים אליהם חדרו הנגעים. במידה שהניתוח בוצע היטב וכל הנגעים הוסרו לחלוטין הסיכוי לחזרה של המחלה נמוך ביותר. אחרי הניתוח רוב הנשים ירגישו שיפור מיידי בתלונות.

מכל הנכתב לעיל, ניתן להבין שמחלת האנדומטריוזיס עשויה להשפיע ניכרות על איכות חייה של האישה. עם זאת, אבחנה וטיפול יעילים ללא השתהות מיותרת עשויים למנוע סיבוכים מיותרים, כאבים ולהיות קריטיים במידה שישנה בעיית פוריות.

חשוב להבין, שזוהי אינה מחלה שניתנת למניעה. ולכן מידת ההקשבה של האישה לגופה, כמו גם מידת ההקשבה של הרופא לתלונותיה הם אלו שיעשו את כל ההבדל. תוסיפו לזה הצלחה ניתוחית וקיבלתן הקלה פיזית ונפשית מלאה.

ככלל, לא ידועה סיבה מובהקת להופעת המחלה, אך קיימות מספר תיאוריות בנושא לאירעותה:

1. בעיה מולדת - שגשוג מולד של תאים.

2. התפשטות של ווסת מהרחם לאגן אחורנית (דרך החצוצרות).

3. התפשטות של התאים דרך כלי הדם.

4. התפשטות של התאים דרך כלי הלימפה.

לאחרונה, ישנן עבודות שמוכיחות קשר גנטי וקשר לחוסנה של מערכת החיסון של האישה. האינדיקציה העיקרית שרצוי להתייחס אליה היא גנטית. כלומר, אם מישהי מהנשים במשפחה לקתה באנדומטריוזיס, רצוי שתיבדקי גם את.

תאי האנדומטריום יכולים להופיע במקומות שונים באגן - על השחלות, על החצוצרות, על קירות האגן, על שטח הרחם החיצוני ועוד.

שינויים פיזיים שונים המתרחשים במהלך החודש גורמים לתאים האלו ליצור הדבקויות, דלקות, צלקות המובילים לכאבים באזור האגן.

נגעי האנדומטריוזיס יכולים להיות נגעים מיקרוסקופים, אך יכולים להגיע לגדלים משמעותיים. בהתאם, הם יכולים להופיע רק על-פני השטח או לחדור לעומק הרקמה. מלבד באזור חלל האגן, הם יכולים להתפשט למקומות כגון המעי הגס והרקטום, שלפוחית השתן ואף במקומות גבוהים יותר באזור חלל הבטן.

ישנם מצבים בהם דרגת החומרה של הנגעים הינה קלה יחסית ולכן גם פשוטה להסרה. עם זאת, במצביה הבינוניים והקשים של המחלה היא עלולה לגרום להידבקויות קשות של איברים זה לזה, לכאבים כרוניים ולהפרעה בפוריות האישה.

50%-30% מהנשים הסובלות מאנדומטריוזיס, סובלות במידה כזו או אחרת גם מבעיות פוריות. כאמור, השכיחות של המחלה נעה בין 15%-10% עבור נשים בתקופת הפוריות שלהן, אך היא בהחלט ניתנת לאיתור בגילאים צעירים יותר וגם בגיל המעבר.

שכיחותה רבה יותר בתקופת הפוריות משום שהרקמה הרירית ברחם ניזונה מרמת האסטרוגניות בגוף (אסטרוגן הוא ההורמון הנשי המופרש מהשחלה), שכמובן גבוהה יותר בגיל הפוריות. בכל מקרה, אנדומטריוזיס היא מחלה שמתקדמת עם הזמן ולכן אבחון מוקדם הוא בעל חשיבות רבה.

ראוי לציין, כי לא מדובר במחלה מסכנת חיים, אך היא בהחלט משפיעה על איכות החיים באופן שלילי. אישה יכולה למצוא עצמה נמנעת מפעילויות שונות שהן שגרתיות לנשים אחרות, או פעולות שהייתה רגילה לעשות אותן בעבר, וכן היא נזקקת לתרופות נגד כאבים בתדירות גבוהה.