אם כבר מדברים על צדק חברתי

המשבר הכלכלי העולמי שולח את גלי ההלם שלו לכל עבר, וגם אלינו. דבר זה צפוי לחלוטין, מכיוון שישראל, לטוב ולרע, מחוברת לכלכלה העולמית - כלכלתה התרחבה עם התרחבותה של הכלכלה העולמית, וכעת היא מתכווצת יחד איתה.

ב-1986 אישרו שר האוצר יצחק מודעי וראש ממשלת האחדות שמעון פרס לקרנות פנסיה להיכנס לשוק ההון, ואף התירו להן לסחור בשוקי ההון הזרים, בהנחה כי לפיתוח כלכלי דרוש הון, וחלק בלתי מבוטל ממנו מצוי בקרנות הגמל. גם אם לוקחים בחשבון את המשברים הפיננסיים שאירעו מאז, הרי שערכן של הקרנות עלה מעל ומעבר, כשממוצע התשואה שלהן בעשר השנים האחרונות היה כ-4.9% לשנה, בעוד התשואה הריאלית בשוק הייתה כ-3.8% בלבד.

עכשיו, כאשר חלק מן הקופות חדלו להניב תשואה נאה וחלקן אף הפסידו לא מעט, דורשים ראשי המשק ומנהיגי ההסתדרות רשת ביטחון שתגן על ערכן. ראש הממשלה בכבודו ובעצמו עצר את כל התוכניות הכלכליות עד אשר יטווה האוצר את רשת הביטחון הצפופה ביותר האפשרית, באופן שלכאורה איש לא יינזק, וכאילו שלרשת זו אין מחיר שאותו נצטרך לשלם.


רצפה שממנה אפשר רק להתרומם

כמי שעתיד להיות בין המשלמים את מחיר הרשת, הרשו לי להציע כיצד לדעתי יש לטוותה.

נראה כי אלה השופכים קיתונות של רותחין על ה"קפיטליזם", על "השוק החופשי" ועל ועדת בכר היו רוצים להחזיר את הגלגל לאחור. אני דווקא מציע דווקא לשמוע בקולם. לפיכך, על ממשלת ישראל להבטיח את ערכן של כל קופות גמל, כאילו הושקעו כספיהן באגרות חוב מיועדות, בהתאם למצב שהיה לפני שהותר לקרנות להשקיע בשוק המניות, ובניכוי דמי ניהול וכן בניכוי הכספים שהוזרמו להסתדרות במשך השנים כדי להציל את הקרנות מהתמוטטות.

כך יובטח ערכו של החיסכון הגמלאי, ויובטח הצדק החברתי שבשמו זועקים המצדדים ברשת הביטחון.

דא עקא, שמאז הרפורמות בקרנות הפנסיה עלה ערך הקרנות בעשרות אחוזים בממוצע, ואילו על-פי הערכות האוצר ובנק ישראל, כעת ירד ערכן בכעשרה אחוזים. כלומר, עדיין התשואה על הקרנות כיום היא מעל ומעבר לכל תשואה שהייתה מתקבלת לו שכב הכסף במרתפי האוצר.

אלא שאת יתרונותיו של שוק ההון יש לקבל עם סיכוניו. השוק של מדינה יצרנית ופעילה, שמרבית אזרחיה שומרי חוק ושואפי שיפור עצמי, תמיד מתאושש מן האיוולת שהפוליטיקאים כפו עליו, והדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בשוק העולמי.

ומה על האזרח החי על הקצבה הגמלאית, שמטה לחמו נשבר?

מדינת הרווחה יכולה להבטיח רמת קיום מסוימת, ולא יותר. לאחר שיחוּקק חוק דיווח מקיף לכל האזרחים, יוכל כל אזרח שדיווח על הכנסת אמת לתבוע תוספת, שתביא אותו אל אותה רצפה שממנה אפשר רק להתרומם. אבל איזו סיבה יש להבטיח את הכנסותיהם של בעלי ההון-שלטון-עיתון מפני שגיונות השוק? אם יש להם הפסדים לגיטימיים - עליהם לתבוע החזרים ממס הכנסה!

אינני כלכלן. מאז תחילת המשבר גם לא נגעתי בקרן השתלמות או בקרן הגמל שלי. חברַי ואני פשוט שינסנו מותניים, והתחלנו לעבוד יותר ולקנות פחות - עד שירווח.