דלקת מפרקים כרונית של גיל הילדות

המושג "דלקת מפרקים" נתפס אצל רובנו כמחלה של אנשים מבוגרים או קשישים, אך למעשה ישנם ילדים רבים הסובלים מהמחלה. דלקת מפרקים כרונית בילדים מכונה דלקת מפרקים אידיופאטית (דמ"א) (אידיופאטי - מסיבה לא ידועה). דלקת זו מתרחשת במפרק אחד או יותר, ונמשכת מעל לשישה שבועות, בילדים הצעירים מגיל 16 שנים.

משך הזמן חשוב כדי לקבוע כי מדובר בדמ"א ולא בדלקת תגובתית זמנית, שהיא שכיחה יותר ותיתכן לאחר זיהום חיידקי או נגיפי. על-פי רוב, המחלה פוגעת במפרקים הגדולים (בעיקר ברכיים) אולם תיתכן גם בקרסוליים, מפרקי אצבעות, מרפקים, לסתות ועוד.

המחלה פוגעת ב-1 מכל 1,000 ילדים בישראל, בצורות ובדרגות חומרה שונות, ומכיוון שמדובר בגילאים בהם הגוף צומח ומתפתח, יש חשיבות גדולה, הן למניעת הרס המפרקים והעצמות הגדלות, והן כדי לשמור על תפקוד חברתי והתפתחותי תקין בשנות הילדות.

המחלה מוגדרת כמחלה אוטואימונית: מחלת חיסון עצמי, בה המערכת החיסונית תוקפת את התאים הבריאים בגוף עצמו, מאחר והמערכת מזהה אותם בטעות כתאים שאינם שייכים לגוף. התוצאה הינה דלקת במעטפת וברקמות החיבור של המפרקים.

ישנן 7 צורות של דלקות מפרקים בילדות. כל סוג עומד בפני עצמו, ומאופיין בהתנהגות קלינית שונה ופרוגנוזה שונה. נקודה זו חשובה ביותר לילד החולה ולהוריו, שכן עצם הקביעה כי לילד יש דלקת מפרקים, אינה אומרת דבר, ללא הגדרת תת-סוג המחלה. למשל, בסוג בו מיעוט מפרקים נפגע, חולות בעיקר בנות צעירות בצורה קלה יותר, המגיבה היטב לטיפול. לעומת זאת, בסוג מרובה מפרקים - יש מעורבות של מפרקים גדולים וקטנים, כאב וסבל רבים יותר והטיפול מורכב יותר בשילוב מספר תרופות וטיפולים תומכים.

ביטויי המחלה יהיו בהתאם למפרק הדלקתי: מעורבות מפרקי ברך, או קרסול, תתבטא בצליעה. מעורבות מפרקי הידיים תתבטא בהגבלה בפעילות כגון: כתיבה, ציור, לבוש וכד'.

"נוקשות בוקר" תיתכן בכל סוגי המחלה כתלות בחומרתה, ותתבטא בכאב ובאיטיות בפעילות השרירים עם הקימה, הנמשכים בין מספר דקות למספר שעות. כדי להחליט על התגובה לטיפול נקבעו 6 מדדים אחידים בינלאומיים, המגדירים שיפור במידת פעילות המחלה.

המדדים למעקב הטיפול והתגובה הם:

1) הערכת החולה את מחלתו;
2) הערכת הרופא את המחלה;
3) שאלון תפקוד;
4) מספר המפרקים בהם דלקת פעילה;
5) מספר המפרקים בהם נגרמה ירידת טווח תנועה;
6) נוסחת שקיעת הדם.

מדדים אלה מסייעים בידי הרופא המטפל, החולה והוריו לעקוב אחר פעילות המחלה והתגובה לטיפול. כך גם ניתן היום לבצע מחקרי טיפול בינלאומיים בשיתוף חולים רבים. בארץ כ-10 מרכזים לראומטולוגיית ילדים, אשר שותפים יחד עם מרכזים רבים אחרים בעולם במחקר, על-מנת לקדם את הידע והטיפול במחלות הריאומטיות בילדות.

מעניין לציין כי בשני מדדים מתוך ששת מדדי התגובה שותפים החולים וההורים בקביעת התגובה לטיפול. בכך בא לידי ביטוי חשיבות שיתוף החולה ומשפחתו בטיפול.

מטרת הטיפול בדמ"א היא לאפשר לילד אורח חיים נורמלי, הפחתת הכאב ומניעת פגיעה בלתי הפיכה ועיוות במפרקים הגדלים. משך הטיפול וסוגו, תלוי בחומרת המחלה וברצף ההתפרצויות הסוערות שלה. הטיפול הרב צוותי מתבסס על שילוב הזרקות סטרואידים למפרקים, לצד תרופות נוגדות דלקת מסוגים שונים, סטרואידים, לעיתים בליווי טיפול תומך פסיכולוגי, פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

תרופות לטיפול במחלה:

בשנים האחרונות, ככל שעלתה ההבנה של התהליך הדלקתי, פותחו תרופות חדשות ביולוגיות לטיפול במחלה. לחומר Tumor Necrosis Factor, שהוא מתווך מעודד דלקת, תפקיד חשוב במנגנון הדלקתי המוביל לכאב ונפיחות במפרקים. תכשירים הנוגדים TNF עשויים לעכב את התקדמות הנזק למפרקים.

התרופות הביולוגיות ניתנות באמצעות זריקות תת-עוריות או עירוי באשפוז יום. בין התרופות נוגדות TNF הנמצאות בסל הבריאות מצויה אנברל הותיקה שהייתה התרופה הראשונה בשימוש בילדים (מאושרת לשימוש מגיל 4 שנים), לצד רמיקייד הניתן בעירוי והומירה.

לסיכום

האבחון והטיפול בילדים עם מחלות ריאומטיות התקדם באופן משמעותי. הבנה טובה יותר של מנגנוני המחלה, שימוש מוקדם בתרופות מתקדמות ביולוגיות וחזקות יותר, שילוב הזרקות למפרקים הפעילים, נגישות טובה למרכזים הרימטולוגים לילדים בארץ, כל אלו הביאו לשיפור משמעותי בפרוגנוזה בתפקוד ובאיכות חיי הילדים ומשפחתם.