'לא' לציר ביניש-מרידור

מסתמנת אפשרות סבירה שאם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא ימנה את דן מרידור לתפקיד שר המשפטים.

מבחינתו של נתניהו המינוי הזה מתבקש לפחות משתי סיבות:

האחת היא רצונו של נתניהו להצטייר בציבור ובתקשורת, או בעיני אניני טעם למיניהם, כמי שמבצר את שלטון החוק, ולכן מרידור הוא, מבחינת נתניהו, האיש הנכון במקום הנכון - בוודאי כמי שישקם את ההריסות, כביכול, שפרידמן הותיר אחריו.

סיבה נוספת ולא פחות חשובה היא התובנה העמוקה שרכש נתניהו, ואף למד אישית על בשרו היא - תובנה האומרת שאם חפץ חיים אתה, עליך לחיות בשלום עם "כנופיית שלטון החוק", ומבחינה זו אין כמו מרידור, תככן לעת מצוא, לספק את הסחורה.

כי דן מרידור, שר המשפטים גם בעבר, הוא יקיר מערכת המשפט מכל בחינה.

אבל דן מרידור הוא לא רק יקיר המערכת, אלא גם - וכאן הבעיה - הוא ידיד אישי קרוב של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש.

הידידות האישית בין ביניש ומרידור - לרבות בין בני משפחותיהם - היא מן המפורסמות ממש, והדבר מתבטא ביציאות משותפות לקונצרטים, בנסיעות משותפות לחופשות וכיוצא באלה.

וכשזו תמונת המצב, נשאלת השאלה אם רצוי הדבר שמרידור יכהן כשר המשפטים מול הנשיאה ביניש.

שהרי זאת לדעת: שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון אמורים לקיים ביניהם קשרי עבודה אינטנסיביים לטובת מערכת המשפט - דאגה לרווחת השופטים, מינוי וקידום שופטים, הליכי חקיקה למיניהם וכו' וכו'.

והשאלה היא אם קשרי עבודה שכאלה יכולים לעלות בקנה אחד עם קשרי ידידות אישיים.

האם נקבל, למשל, ששר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון יהיו בני אותה משפחה או בני זוג? ברור שלא. ובכן, מה ההבדל, בהקשר זה, בין קירבה משפחתית לבין ידידות אמיצה וקשרים חברתיים אישיים? אין הבדל.

ובאחת - ניגוד אינטרסים אישיים.

והניגוד הוא, בין היתר, בכך שטובתו האישית והאינטרס האישי של כל אחד מהשניים יעמדו לנגד עיני רעהו במהלך קשרי העבודה ביניהם - באופן העלול להשפיע באופן לא ראוי על טיב ההחלטות שיקבלו.

ואם יטען הטוען ששני האנשים החשובים הללו, מרידור וביניש, נמצאים מעל חשבונות "קטנוניים" מסוג זה, וכי רק טובת המערכת לנגד עיניהם ללא כל שיקולים אישיים - או אז נאמין שמערכת המשפט הופקדה סוף סוף בידיהם האמונות של זוג מלאכים שירדו אלינו מן השמיים.