בצלם: הריגת חיילים "לגיטימית"

במספר מאמרים שפרסמתי באתר News1 תמהתי מדוע ארגון בצלם נמנע באופן שיטתי מלגנות פיגועים המכוונים נגד חיילים/ חיילות ישראלים אף אם אלה נמצאו בשטח ישראל ולא היו מעורבים בלחימה. כך נהג ארגון בצלם כאשר שיגרו ארגוני הטרור הפלשתינים טילים לעבר בסיסים עורפיים של צה"ל וביצעו פיגועי התאבדות במעברי הגבול ברצועת עזה ובאיו"ש.

בצלם אינו מגנה פיגועים נגד חיילים/ חיילות

באופן צורם במיוחד, ובניגוד להודעות הגינוי לשני פיגועי דריסה שכוונו נגד אזרחים בירושלים, נמנע ארגון בצלם מלגנות את פיגוע הדריסה השלישי בירושלים (23.9.08) בו נפצעו אך ורק חיילים. בצלם אף לא גינה את השלכת החומצה ע"י אישה פלשתינית לעבר חייל צה"ל (שאיבד את עינו בעקבות התקרית) במחסום חווארה (22 בספטמבר 2008) בעת שעברה במסלול ההומניטארי.

בהודעה מ-11 בספטמבר 2007 ארגון בצלם קובע, כי רקטות הקסאם הינן נשק בלתי חוקי גם בתקיפת בסיסי צה"ל, אך לא משום עצם תקיפת יעדים אלה, אלא בשל היות רקטות הקסאם נשק בלתי מדויק העלול לפגוע באזרחים הנמצאים בסמוך למקומות השיגור של רקטות (ברצועת עזה) ומקומות הנפילה שלהם (בישראל). במשתמע - לארגוני הטרור הפלשתינים "זכות" להרוג חיילים ישראלים בבסיסיהם ללא אבחנה, גם אם הם משרתים בתפקידי מנהלה או שירותים (שלישות, רפואה, דת וכו') ואינם נוטלים חלק בלחימה.

הפניתי שאילתה למנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, בעניין זה שכללה בין היתר את השאלות הבאות:

האם ארגון בצלם סבור שבמסגרת המאבק הפלשתיני נגד ישראל עומדת לזכות ארגוני הטרור הפלשתינים הזכות לרצוח חיילים וחיילות ישראלים ללא כל הבחנה ובין הם משתתפים בלחימה ובין אם לאו?

האם ארגון בצלם סבור, כי חיילי וחיילות צה"ל הינם מטרות לגיטימיות (מעין ברווזים במטווח) בכל מקום בו הם נמצאים עבור ארגוני הטרור הפלשתינים?

מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, בחרה שלא להשיב לשאילתה זו וטעמיה עימה. נוכח שתיקת ארגון בצלם לא נותר אלא להמשיך לחקור סוגיה מרתקת זו בהתבסס על מקורות גלויים.

"ישראל עושה שימוש מניפולטיבי במונח טרור"

מאמר פרי עטה של פרופ' ענת בילצקי אשר התפרסם בנובמבר 2005 בעת שכיהנה בתפקיד יו"ר הנהלת בצלם (וכיום חברה בכירה בהנהלת בצלם) התמקד במשמעות המילה טרור והשימוש בה בהקשרים שונים. להלן תרגום קטע נבחר מפרק הסיכום של המאמר:

"השימוש במילה טרור הינו לעיתים קרובות תכסיס פוליטי חשוד אשר עלול להוביל אותנו לדרך חתחתים. זה אפוא ניסיון לצייר את השימוש במילים מסוימות ובתפיסות מסוימות כשימוש רטורי, שימוש שמוּנָע בכוונה על-מנת לקדם ולתמוך בפעולות בלתי מוסריות של גורמי כוח מסוימים (בעיקר פעולות של הפרות זכויות אדם, כמובן, פעולות של לחימה ועוד). היסוד של פעולה זו נמצא בהנחה שהתנאים החריגים מעניקים בסיס לאתיקה מיוחדת אשר פועלת כהיתר לשחרר את הרסן, לגלות סובלנות למעשי זוועה, להפוך את המונחים לגמישים יותר, ואז בשימוש בלשון של 'טרור' לעשות במכוון ובצורה רטורית מניפולציה ברגשות, בפעולות, בהחלטות ובשיקול הדעת של אנשים ישרים (אא"כ אחרת הם). המילה טרור, לצד בנים אחרים למשפחה זו של מונחים, הפכה לכלי בפיהם של מפקדים צבאיים בלתי מוסריים הנתמכים ע"י אמצעי התקשורת הציניים, בניסיונם לשכנע את האוכלוסיה הנורמאלית הקלה למניפולציה, שפעולותיהם נחוצות להגנה על הביטחון בעת התמודדות עם מצב חירום ובמניעת טרור".

אינתיפאדת אל-אקצה "מרד לגיטימי נגד הכיבוש"

פרופ' בילצקי סבורה אפוא, כך משתמע מדברים אלה, כי צה"ל בסיוע התקשורת עושה שימוש מניפולטיבי במונח "טרור" המתייחס לפעולות של ארגוני טרור פלשתינים כדי להצדיק את פעולות צבאיות בלתי מוסריות נגד פלשתינים תחת הכיסוי של מאבק בטרור. בילצקי אינה מקבלת את ההגדרה של גורמי הביטחון הישראלים ל"טרור" והיא גורסת, כי לא כל הפעולות האלימות המבוצעות ע"י פלשתינים נגד יעדים ישראלים הינם בגדר של "טרור".

ב-27 באפריל 2001 פורסמה הודעה שכותרתה "אזרחים ישראלים למען התערבות בינלאומית" ועליה חתומים פרופ' ירון אזרחי (האוניברסיטה העברית), פרופ' חנן חבר (האוניברסיטה העברית), ד"ר ענת מטר (אוניברסיטת תל אביב), פרופ' עדי אופיר (אוניברסיטת תל אביב). החתומים על ההודעה קראו להתערבות בינלאומית כדי לעצור את "ההרג של פלשתינים" בידי ישראל במהלך אינתיפאדת אל-אקצה כאשר הפלשתינים בסך הכול "מימשו את זכותם האלמנטארית לתבוע חירות פוליטית". שמה של פרופ' בילצקי מופיע כאחת התומכות בנוסח ההודעה בה צוין בין היתר המשפט הבא:

"בעוד אנו מגנים באופן מוחלט פעולות טרור נגד אזרחים תמימים, אנו רואים ככלל באלימות הפלשתינית כמרד לגיטימי נגד הכיבוש הקולוניאליסטי".

מדברים אלה משתמע, כי פרופ' בילצקי, שכיהנה בשנים 2001 – 2006 כיו"ר הנהלת ארגון בצלם, אינה שוללת קטגורית את הפעולות האלימות של הפלשתינים נגד ישראל במסגרת אינתיפאדת אל-אקצה, ויתר על כן רואה בפעולות האלימות כמעשה "לגיטימי" נגד "הכיבוש".

הריגת חיילים שומרים בהתנחלויות "פעולה לגיטימית"

בראיון עיתונאי ל-Brooklyn Rail )יוני 2004) אשר התמקד בפעילות ארגון בצלם תחת הנהלתה, הבהירה בילצקי עמדתה באשר לאחד מביטוי "המרד הלגיטימי" נגד ישראל באיו"ש וברצועת עזה. להלן תרגום קטע נבחר מדבריה בעניין זה:

"כאשר מחבל/ת מתאבד/ת הולכ/ת לישראל ומפוצצ/ת את עצמו/ה יש בכך משום הפרה של זכות הישראלים [לחיים]. בצלם אינו חייב לעסוק ישירות בנושא זה, שכן המנדט שלנו נוגע לעיסוק בזכיות האדם בשטחים הכבושים. ואולם, מה בנוגע לפלשתיני התוקף התנחלות והורג מתנחל ולא את החיילים השומרים על ההתנחלות? ע"פ אמנת ז'נבה, החיילים השומרים על ההתנחלות הם מטרות לגיטימיות. אך מה בנוגע לנשים ולילדים הישנים בהתנחלויות? זכותם [לחיים] הופרה. הם אינם לוחמים".

מהתבטאות זו משתמע, כי בילצקי רואה ברצח חיילים השומרים על ההתנחלויות "פעולה לגיטימית" המוקנית לארגוני הטרור הפלשתינים ולפלשתינים בכלל החיים תחת "הכיבוש הישראלי" (באיו"ש ולשיטתה גם ברצועת עזה) ע"פ אמנת ז'נבה, הגם שהחיילים השומרים לא השתתפו בלחימה שעת שנרצחו, אלא כל תפקידם היה להגן על האזרחים הישראלים מפני רצח בידי הטרוריסטים הפלשתינים.

בצלם: הריגת "טרוריסטים בחופשה" ע"י ישראל הינה "פשע מלחמה"

לעומת זאת, ארגון בצלם מאשים לא אחת את ישראל בהריגת אזרחים פלשתינים "שלא השתתפו בלחימה", על אף היותם של אלה פעילי טרור מובהקים ואף ראשי ארגוני טרור. לדידו של הארגון נסיעתו ברכב של פעיל הטרור ממקום למקום ואף בהיותו חמוש אינה בגדר "השתתפות בלחימה" והוא נחשב באותה עת ל"אזרח", ובמילים אחרות – מקבל מעמד של "טרוריסט בחופשה" שאסור בשום פנים ואופן לפגוע בו.

מניתוח אלפי רשומות במאגר הנתונים של ארגון בצלם עולה, כי הארגון רואה "השתתפות בלחימה" ככזו המתבצעת במרביתם המכריעה של המקרים בלחימה בפועל או בשהייה של פעילים חמושים בתוך זירת עימות בה הם נוטלים חלק. בכל נסיבות אחרות, סבור בצלם, פגיעה ב"טרוריסטים בחופשה" היא בגדר פשע מלחמה.

יש לציין, כי ארגון בצלם אינו רואה ביידוי אבנים "השתתפות בלחימה", ובמשתמע רואה בכך פעולה לגיטימית במסגרת "ההתנגדות לכיבוש". הארגון אינו מגדיר מהם "אבנים" (סלעים/ בלוקים), היעד (אנשים, כלי רכב), שיטת זריקת/ הטלת האבנים/ סלעים (קלע, דרדור מגשר) ומידת סכנת החיים הקיימת מיידוי האבנים/ סלעים. לשם המחשה – זריקת אבן גדולה לעבר רכב נוסע מסכנת חיים וכך גם דרדור סלע מגשר לעבר אנשים או כלי רכב. על אף זאת, לא מצאתי אצל ארגון בצלם הבחנה בין המקרים השונים וציון באלה נסיבות יידוי אבנים/ סלעים ייחשב "השתתפות בלחימה" כאשר הוא מסכן חיים.

הערה: ארגון בצלם נמנע כאמור מלהתייחס למספר שאילתות שהופנו אליו בנושא זה וטעמיו עימו. זכות התגובה שמורה ותישמר לארגון בצלם על-מנת להבהיר את עמדותיו.