בחזרה לימי "הבוץ של נורמנדי"

באפריל 1944 נאספו על חופיה הדרום-מערביים של אנגליה כוחות צבא אדירים, שמטרתם הייתה לנחות על חופי אירופה ולהקים ראש גשר, שממנו יוכלו להילחם בנאצים על אדמת היבשת. המבצע, בפיקודם של גנרל דווייט ד. אייזנהאואר האמריקני ופילדמרשל סר ברנרד מונטגומרי הבריטי, קיבל את שם הצופן "אוברלורד". הוא ריכז כוחות בריטיים, אמריקניים וקנדיים וכן יחידות ממדינות כבושות כמו פולין וצרפת. מבצע "אוברלורד" כלל גם תוכנית הטעיה, שתכליתה הייתה לשכנע את כוחות גרמניה בפיקודם של פילדמרשל גרד פון רונדשטט וגנרל ארווין רומל, כי הפלישה תיערך בקָלֶה, שבצפון מערב צרפת, ושתהיה גם פלישה לנורווגיה - בעוד שהתוכנית האמיתית הייתה לנחות בנורמנדי, שבה הייתה החומה האטלנטית שהקימו הגרמנים מעובה קצת פחות. במסגרת מבצע ההטעיה, ניתנו שמות צופן סודיים ביותר לפעולות אמיתיות שהיו קשורות במבצע הגדול. השם "מלברי", למשל, ניתן לנמל הצף, שאמור היה להיגרר בידי ספינות אל חוף נורמנדי ולשמש שם לפריקת ציוד, שכן לשלב הראשון של הנחיתה לא תוכנן כיבוש של נמל מים עמוקים. השמות "אומהה", "גולד" ו"ג'ונו" ניתנו לחופי הנחיתה עצמם.

בשבת גשומה בסוף מאי 1944 ישב אפוא קצין ביטחון שדה בבסיס של יחידת מודיעין באי מַן ופתר את התשבץ שהופיע בעמוד הלפני האחרון בעיתון המקומי, ה"אייל אוף מן דיילי טלגראף". הקצין, לוטננט בזיל הורנבי, הופתע למצוא בתשבץ את המילים "אוברלורד", "מלברי", "אומהה", "גולד" ו"ג'ונו". הורנבי היה בטוח שעיניו מטעות אותו. אולי בגלל המתח שלפני פלישה. הוא ניקה היטב את משקפיו, לאחר מכן שטף פנים ועיניים, פקד להביא לו ספל קפה שחור, הצית סיגריה "פלאיירס" ונטל שוב את העיתון בידו. זאת לא הייתה טעות. המילים רבות המשמעות היו שם, שחור על גבי לבן, דבר שחייב אותו לטלפן בדחיפות למפקדו הישיר במפקדת הפלישה בלונדון, וזה הורה לו לשלוח מיד את הגיליון באמצעות רץ אופנוע למטה MI5 בווייטהול.


מצבם של הסרטנים

מכאן התחילו העניינים להתגלגל במהירות. מחבר התשבץ, מרצה למדע המדינה בשם פרופ' וולף סטארברייט - נעצר, והתברר כי הוא איש מילואים של אגף המודיעין שהיה במקרה חסיד מושבע של נוויל צ'מברליין. הפרופסור רתח מכעס על הדחת גיבורו בידי וינסטון צ'רצ'יל ולא יכול היה להירגע. הכרתו הפוליטית של סטארברייט חייבה אותו לעשות כל שביכולתו כדי לעצור את המלחמה ולסיים אותה בהסכם פשרה, על-פי משנתו של צ'מברליין, ולא בהכנעת האויב בלא תנאי, כפי שדרש צ'רצ'יל. אנשי הביון החרימו את כל גיליונות ה"אייל אוף מן דיילי טלגראף" וכבר עמדו להעביר את הפרופסור האנטי מיליטריסט הקיצוני למִתקן חקירות סודי באדמות הבור של יורקשייר, אך סטארברייט עמד על זכותו לזמן עורך דין. בתוך שעות מעטות הופיע במטה MI5 הפרקליט הנודע, סר מונטגיו רובארדס, ובידו צו הביאס קורפוס של בית משפט, המחייב לשחרר את התשבצאי לביתו. סר מונטגיו הסתמך על הטענה, שכוונתו של העציר על-פי תפיסתו שלו הייתה לטובה, והדבר תואם את סעיף 5 במאגנה כארטה. צו נוסף הורה לאנשי הביון להחזיר את גיליונות העיתון לדוכנים, בהסתמך על זכותו של כל בריטי, בהיותו אזרח של ממלכה נאורה, לפרסם מידע ולקבל מידע.

סוכן המודיעין הצבאי הגרמני שהיה שתול באייל אוף מן, ריטמייסטר אודו פון דר בודנזה, שהיה מוכר למקומיים כדוור בריטי פשוט בשם מיק דינגלבי, שם לב להיעלמם ולחזרתם של העיתונים. הוא קנה לעצמו גיליון אחד, ולאחר לילה של קריאה קפדנית, נתקל בשמות הצופן והעבירם מיד לברלין. לאחר סיעור מוחות קצר בהשתתפות פון רונדשטט, רומל, הרמטכ"ל קייטל והפיהרר עצמו, נקבע כי אייזנהאואר ומונטי מתכננים לנחות לא בנמל צרפתי - כפי הנראה למדו את לקחי מבצע דייפ ב-1942 - אלא על אחד החופים שבין הנמלים. עיון מדוקדק במפה לימד אותם שהאזור היחיד שבו יש אפשרות לנחות בשלושה חופים סמוכים בעת ובעונה אחת הוא נורמנדי. רומל יצא לאזור לקבל את הפיקוד הישיר, וכוחות השריון, שהושארו בנורווגיה בגלל מבצע ההטעיה של בעלות הברית, עלו על רכבות ויצאו מיד לצרפת.

בינתיים לא נותר פרופ' סטארברייט באפס מעשה. הוא כינס סביבו עשרות חברים לדעה וארגן הפגנה בכיכר טרפלגר בלונדון בסיסמה: "לא לשקוע בבוץ של נורמנדי". בראיון לבי-בי-סי אמר: "מצבם של הסרטנים בחופי נורמנדי יהיה טוב ממצבם של בנינו, כשיצטרכו לרדת בחזה חשוף מאסדות הנחיתה המטופשות של הגנרל מונטגומרי, שהוא עצמו מבוגר דיו לצאת כבר לפנסיה". ראיון זה נשמע בכל רחבי חבר העמים הבריטי והשפיע עמוקות על רבים. מיד לאחר מכן קיבל סטארברייט סיוע מועיל מרודולף הס, שהתראיין בכלאו בסקוטלנד ואמר לכתבו המדיני של ה"מנצ'סטר גארדיין": "פרופ' סטארברייט הוא מסוג האידיאליסטים המשנים את ההיסטוריה בכוח מצפונם לבדו. על המלחמה להסתיים בפשרה, לטובת כל הצדדים המעורבים".

מפקדת מבצע "אוברלורד" בחנה צילומי אוויר שהראו כי חלון ההזדמנויות בנורמנדי הולך ונסגר, והחליטה לתקוף מיד - לפני שהתגבור הגרמני יגיע לשיאו. אך כאן הציג סר מונטגיו לעיני גנרל מונטגומרי צו מניעה, שעל פיו נדרש המצביא לנמק בתוך שבועיים לפני בית הדין הגבוה של הלורד צ'אנסלור, מדוע לא יימנע מלשפוך את דמם של ילדים שגויסו בגיוס חובה מבלי שמצא לנכון לתת קודם כל דין וחשבון מלא לאִמותיהם. אייזנהאואר קיבל את הידיעה על ההתפתחות הזאת כשהיה בפגישה אחרונה עם מפקדי חטיבות הצנחנים 101 ו-82, שפניהם כבר היו צבועים בצבעי הסוואה, על חגורם תלויים רימונים להשלכה על הגרמנים והם עומדים לעלות על המטוסים שמהם היו אמורים לצנוח אל הגשרים שעמדו לתפוס בנורמנדי. גנרל אייזנהאואר, אדם שקול בדרך כלל - זעם. הוא טלפן ישירות לצ'רצ'יל ודרש ממנו בהרמת קול להתערב בעניין, אך הפעם לא יכול האריה הבריטי לעשות דבר.

"המשפטנים הארורים האלה סותמים לי את הפה", אמר ראש הממשלה למפקד "אוברלורד" והוסיף: "דווייט יקירי, אנחנו חיים בארץ מתורבתת. התרבות הפוליטית שלנו שונה מזו של הגרמנים. חייבים לחכות לפסק דינו של הלורד צ'אנסלור".

בשבועות הראשונים של יולי עובתה החומה האטלנטית בחופי נורמנדי בשבע חגורות הגנה שלא היו שם ביוני, והסיכויים להצלחתה של נחיתה מן הים התקרבו לאפס. המודיעין הרוסי דיווח לסטלין שהחזית השנייה, כפי שכינו הרוסים את המבצע המתוכנן, לא תיפתח בזמן הקרוב. המנהיג הסובייטי הגיב בשלושה ימי שתייה עד אובדן חושים ולאחר מכן כינס את הפוליטבירו לדון בהסכם נפרד עם גרמניה. יוסף ויסאריונוביץ' החשדן דרש משר החוץ שלו, ויאצ'סלב מולוטוב, להזדרז בעניין "לפני שהמערב הצבוע יקדים אותנו", כלשונו. ובמערב הפך בינתיים פרופ' סטארברייט לגורו פציפיסטי, ואלפי אמהות של חיילים צעדו בהשראתו מדי יום מפיקדילי לווייטהול בדרישה לבטל את המבצע.


להתחיל את כל המשפט מחדש

בתחילת 1945 נפתח המשפט בבית דינו של הלורד צ'אנסלור, לורד ארון אוף לייטנינג, שחזר מחופשת חג המולד עם ליידי לייטנינג בווינדרמיר שבאזור האגמים. את הכתר ייצג הפעם שר המשפטים סר דניאל הפימן עצמו. בנאום מרגש, אחד הטובים שנשמעו אי פעם בבית משפט אנגלי, שרטט את זכותה של הדמוקרטיה להגן על עצמה מול מי שמשתמשים במוסדותיה המשפטיים כדי להרוס אותה. "תנו לבחורים לעלות על האוניות ולהביא סוף סוף חופש ליבשת הדווייה שמעבר לתעלה האנגלית, לא כדי לעשות טובה לאחרים, אלא כדי לאפשר את המשך קיומנו שלנו", סיכם. אולם הסנגור הגדול, סר מונטגיו רובארדס, לא נבהל. הוא דרש דחייה עד לאביב, כדי שיוכל לעבור על כל דוחות השטח וצילומי האוויר הרבים שהמודיעין הצבאי נאלץ למסור לו. המשפט התחדש אחרי חופשת חג הפסחא, אך לאחר כמה ישיבות נקלע לפגרת בתי המשפט ושב והתחדש רק עם תחילת שנת המשפט 1946. הישיבה המכרעת התקיימה בדצמבר אותה שנה, ובה שלף סר מונטגיו, שנראה עגלגל ותמים למראה אך למעשה היה ערום כשועל, את הקלף המכריע שלו:

"מבחינה משפטית האי מַן אינו חלק מאנגליה, אלא ישות ריבונית בפני עצמה", רעם קולו באולם העתיק המחופה עץ אלון משויף, "ולכן צריך להתחיל את כל המשפט מחדש באי עצמו".

לורד לייטנינג, הלורד צ'אנסלור, היה בדילמה. מצד אחד לא רצה לפגוע בסמכות בית הדין שבראשותו, ומצד שני לא רצה להיראות כמי שמוותר ולוּ על קורטוב של זכויות אזרח. חודשים ארוכים, למעשה כל החורף והאביב של שנת 1947, שקד על פסק הדין, לא ישן בלילות ובחדר עבודתו, שרק מנורת השולחן דלקה בו, בהה בקבצי תקדימים ישנים מתקופת ה"סטאר צ'יימבר". הוא לא הצליח לכתוב אף מילה אחת. ליידי לייטנינג, כרגיל במקרים כאלה, היא שנתנה את העצה הגואלת. בכותונת לילה של משי הודי לגופה נכנסה לחדר העבודה של בעלה ואמרה לו:

"ארון, כשאי אפשר להחליט - מחליטים לא להחליט. תעביר את העניין לבית הלורדים".

וכך עשה. בית הלורדים נטל את העניין לטיפולו ועשה זאת ביסודיות אופיינית. דוברת בית הלורדים, ליידי מרי הנדפול אוף סויל, אמרה לכתבים: "אין טעם ללחוץ. ברגע שתתקבל הכרעה, אתם תהיו הראשונים שתדעו זאת".