מי לא שומע לרבנים?

אחת הסיבות העיקריות לפרישת ח"כ אורי אריאל מהבית היהודי איננה קשורה בדווקא לארץ ישראל, אלא לעניין עקרוני הרבה יותר: השמיעה לרבנים. כך נכתב באחד מעלוני בתי הכנסת. אורי אריאל מחויב לרבנים. אפילו ח"כ אריה אלדד, שלראשו כיפת שמים בלבד, הסכים לקבל עליו "עול מלכות רבנים". רק חברי הבית היהודי, כך מסתבר, אינם מוכנים לשמוע לרבנים.

למשל, יו"ר הרשימה, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ. תלמיד חכם גדול, בכל קנה-מידה, רבה של שכונת אחוזה בחיפה, שתחת הנהגתו מצליחות להיכנס למעלה מ-20 קהילות. נראה לי שלכל רבני תקומה ביחד אין קהל גדול כל כך. למרבה הפלא, הרב הרשקוביץ אינו מוכן לשמוע לרבנים. כלומר, לעצמו הוא שומע, וגם הרב של חיפה, הרב שאר ישוב כהן שליט"א, מעריך אותו, אבל זה לא נחשב. הביטוי "לשמוע לרבנים" נשמע אולי כללי, אבל הוא מתכוון לרבנים מסוימים מאוד. את כל השאר - פשוט לא סופרים.

בכלל, כל חברי המועצה הציבורית לא שומעים לרבנים. הרב דרוקמן והרב אייזמן. הרב רפי פרץ והרב שמעון כהן. הרב צפניה דרורי והרב ויצמן. הרב אליקים לבנון והרב זעפרני. הרב אלישע וישליצקי והרב אלי סדן. הרב שרלו והרב תורג'מן והרב יעקב שמעון. כל אלה - לא מוכנים להקשיב לרבנים. איך ירדנו לכזה שפל? כל כך הרבה אנשים חשובים לא שומעים לרבנים...

למזלנו, ח"כ אלדד מקשיב לרבנים, והוא כפוף להם לחלוטין. וגם ח"כ אריאל. נחמה פורתא...

זה מזכיר לי סיפור.
רב גדול אחד הולך לתומו ברחוב, ומזהה בעברו השני את אחד מתלמידיו הגדולים. להפתעתו, הוא רואה את אותו תלמיד נכנס למסעדה לא כשרה. הוא פותח זוג עיניים תמהות, ומחליט לעקוב אחריו. התלמיד מזמין מנה לא כשרה, ואוכל אותה. אפילו לא מברך.

כשהוא מסיים, מחכה לו הרב מחוץ למסעדה, ועוצר אותו: "תגיד לי, למה נכנסת למסעדה הזו" ,הוא שואל. התלמיד לא נשאר חייב: "אתה ראית אותי נכנס למסעדה?". "כן!", עונה הרב, "ואפילו אכלת מזון לא כשר!". "אתה ראית אותי אוכל משהו לא כשר?", שואל התלמיד. "בודאי", עונה הרב. "אם כך", השיב התלמיד, "אז זה היה בהשגחת הרבנות...".

הרבה מצוות לא תעשה ומצוות עשה אפשר לעבור בהשגחת הרבנות. בתור שירות לציבור, אנו מביאים כאן רשימה קצרה של מצוות שעליהן עברו בעת הפילוג מהבית היהודי:

• א. "לא תתגודדו". במצות לא תעשה מ"ה כותב הרמב"ם: "וכבר אמרו שבכלל לאו זה גם האזהרה... (מ)מחלוקת הרבים... הפיכת הציבור לאגודות אגודות, שכל אחת איננה יכולה להיות חלק מאגודה אחרת, היא חלק מהלאו של לא תתגודדו";

• ב. "ולא יהיה כקרח וכעדתו". אמרו חכמים [סנהדרין ק"י ע"א]: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו" [סנהדרין קי ע"א]. חלק ממוני המצוות [סמ"ג, רבינו יונה] מנו זאת כלאו. מי שמציעים לו איחוד, והוא לא מוכן לקבל זאת, הרי הוא מחזיק במחלוקת.

גם מקומן של מצוות עשה לא נפקד מן הרשימה:

• ג. "מדבר שקר תרחק". כל חברי הכנסת התחייבו לתת מנדט מלא למועצה הציבורית, ולקבל את כל החלטותיה, כואבות ככל שיהיו. המתפלגים לנוכח התוצאות שלא מצאו חן בעיניהן, עשו מעשה שקר. גם כל התומכים בפילוג זה אינם יכולים לומר על עצמם כי הם מתרחקים מדבר שקר. אפילו ארץ ישראל איננה מצדיקה שקר כה בוטה וגס, והפרת התחייבות שניתנה בפומבי;

• ד. מצות ישוב ארץ ישראל. הרמב"ן מנה, כידוע את ישיבת הארץ וירושתה בתור מצוות עשה. אני מניח שכרגע אתם פותחים זוג עיניים תמהות - הרי כל הפילוג היה כדי לשמור על ארץ ישראל, וכיצד אתה אומר שהוא גורם לביטול המצווה של ישיבת הארץ?! אלא שהדרך לארץ ישראל עוברת דרך עם ישראל, דרך חיזוק זהותה היהודית של המדינה, ודרך חיזוק אהבת הארץ של כלל אזרחי המדינה. את זה לא עושים על-ידי פילוגים ועל-ידי צעקות.

ביטוי חדש צץ במחוזותינו: "חרפת גוש קטיף". "חרפת גוש קטיף" האמיתית איננה היציאה השקטה מהיישובים. החרפה האמיתית היא השקט ששרר במדינה באותם ימים. רוב אזרחי המדינה לא התרגשו מעקירת הישובים. פשוט לא היה אכפת להם. הפתרון לחרפה זו איננו נמצא רק בעמונה ובחברון, אלא בעיקר בעיירות הפיתוח ובמרכז הארץ. שם עיקר העבודה על התודעה ועל הקשר של כלל עם ישראל לארץ ישראל. שם היא החזית על ארץ ישראל.

את השמירה על ארץ ישראל עושים על-ידי חיזוק הקשר בין חלקי העם ועל-ידי חינוך והסברה לאהבת הארץ ולהסברת ערכה וחשיבותה. אלו הם דברים חשובים בפני עצמם, והם גם הדרך היחידה שבה נוכל לשמור על ארץ ישראל בידינו. כאשר עם ישראל כולו יבין את חשיבותה של ארץ ישראל, את הכרחיותה לחייו של עם ישראל - ארץ ישראל תהיה בידינו.

מי שמתפלג מאחיו בגלל שביב מחלוקת על עיתוי הפרישה מממשלה, מי שאינו יכול לשבת עם אנשים שחושבים קצת אחרת ממנו - גורם לחיתוך בבשר החי של ארץ ישראל.

אחר כך הם יזעקו על אלו שאינם מסרבים פקודה. הפקודות לפינוי ישובים, היל"ת [היׂה לא תהיה], ניתנו בימים אלו על-ידי מי שרוממות ארץ ישראל בגרונו וחרב הפילוג בידיו. מי שאומר "גְזורו" לאחיו, גוזר את ארץ ישראל מידינו, חס ושלום.