הזדמנות פז שפוספסה

אם הייתה לישראל הזדמנות פז להגיע להישגים משמעותיים, הרי ששלושת השבועות האחרונים היו העת המתאימה ביותר. אך, כרגיל במחוזותינו, הגענו אל הנקודה שבה הלחצים הבינלאומיים כופפו את ידי הקברניטים מבלי יכולת למקסם את ההישגים של המלחמה כולה.

בראיון טלוויזיוני של ערב שבת טענה שרת החוץ, ציפי לבני, שמנהיגים נבחרים כדי להנהיג את העם ולא ללכת שבי אחריו. אין אמירה נכונה יותר מזו, אלא שהפער בין משפט זה לבין המציאות עצום. גב' לבני וחבריה לא הוכיחו עד עתה שום מנהיגות. על כתפי שרת החוץ עדיין רובצות מסקנות ועדת וינוגרד, כפי שהן רובצות על כתפי ישראל האחרים מזה שני עשורים ויותר. שרת החוץ של ישראל, יחד עם כל חברי הממשלה הנוכחית יצטרכו לערוך חשבון נפש מעמיק לגבי ההתנהלות המדינית של ישראל במלחמה זו.

צה"ל איפשר הפעם למתקראים מדינאים לעשות כל שביכולתם כדי למזער עד מינימום את היכולת של חמאס לפגוע בישראל כל אימת שהוא חפץ בכך. לא הייתה שום סיבה שהמדינאים לא ישיגו את הטוב ביותר.

בהזדמנויות שונות, בפורומים שונים ובמאמרים שנכתבו לפני המלחמה, במהלכה וגם לאחריה, טענתי שניתן להביא את חמאס להסכמה להפסיק את הירי על ישראל לו המדינאים וצה"ל יחליפו את הדיסקט הדפוק והשחוק מזה שנים רבות ובמקומו יפעילו מדיניות נבונה ומפוקחת, ללא חשש או מורא.

אנו עומדים היום בפני אירוע נוסף שבו לא הצלחנו לתרגם את היתרונות הצבאיים שלנו למעשים מדיניים ברורים. ייאמר שההבנות עם ארה"ב, חשובות ככל שיהיו, אין להן כל אפשרות להחליף את יכולת ההרתעה של צה"ל ואת עוצמתו, ומאידך עמידה איתנה, בגב זקוף מול העולם. אם מישהו מוכן לפרשן ולתרגם לשפת בני אנוש מה הכוונה של ההבנות הללו ואיך הן תסייענה לישראל כנגד חמאס, יקבל פרס על ביטחון ישראל. הרי ארה"ב וחברותיה לא הצליחו בכלום לעצור את התחמשות חיזבאללה, לא גרמו להפסקת הספקת הנשק מסוריה ללבנון, לא הרתיעו את אירן להמשיך ולפעול במלוא העצמה כדי להפוך את דרום לבנון ורצועת עזה לבסיסים קדמיים שלה. אז איך בדיוק יעצרו האמריקנים את הברחות הנשק לעזה?

מצרים לא 'מתלכלכת' בעזה

הרטוריקה הפוליטית-מדינית מסוגלת לכבס כל מהלך מטופש, אך המציאות לעולם לא תשקר. אם האמריקנים מסוגלים לעצור את משלוחי הנשק לעזה, עולה השאלה מדוע ישראל לא הצליחה לעשות זאת?

התשובה הרבה יותר פשוטה: לא ישראל ולא ארה"ב מסוגלות לעשות זאת כל עוד מצרים איננה מוכנה להפוך את גבולה עם עזה לקו מבוצר היטב. מצרים אינה רוצה, אינה מסוגלת, ויותר מכך, אינה מעוניינת ללכלך את ידיה בזוהמה של עזה. פעם נוספת מצליחה מצרים להעביר את האחריות העקיפה על עזה לישראל. כל עוד זה יהיה המצב, נשק יעבור דרך הגבול המצרי והאמריקנים יכולים להבטיח מה שהם רוצים. הם לא יצליחו בכך אלא אם יעמידו לטובת הנושא כוחות צבא וספינות מלחמה במספרים שאין הדעת מוכנה לקבל שאכן ארה"ב תרצה לעשות זאת. ההסכם עם קונדוליזה רייס ידמה, לצערנו הרב, לכל המהלכים האחרים שנעשו על ידה במזרח התיכון: כישלון חרוץ. יש לקחת בחשבון שהממשל החדש שייכנס בעוד ימים ספורים יתרגם את ההסכם שנחתם כפי שהוא רוצה.

ניתן עדיין להגיע לתוצאות טובות יותר אלא שהכל תלוי במנהיגים. אם צה"ל ייסוג מעזה וחלילה שוב יתחילו הטילים לעוף על ישובי ישראל בדרום, קשה לצפות שתוך פרק זמן כה קצר שוב נימצא בעזה בפורמט של היום. כל בר דעת מבין זאת. אי לכך, עתה יש הזדמנות פז לסיים את מה שנדרש:

1. כל ראשי חמאס חייבים להישלח למנוחת עולם וככל שנקדים ייטב. אסור של"מנהיגים" של חמאס תהיה חסינות. התחלנו בשר הפנים, חייבים להמשיך עד שנגיע לראש הנחש. כדי לעשות זאת אין צורך לסכן את חיילי צה"ל, וכל אחד מבין היטב למה הכוונה. כאשר תהלוכות "הניצחון" של ה"קדושים" יעברו ברחובות עזה ההרוסים, יהיה זה המסר הטוב ביותר לכל אלה הממתינים בתור לפגוע בישראל.

2. כל עוד מצרים לא תעמיד בגבולה כוח משמעותי שתפקידו יהיה למנוע הברחות, אסור לוותר למצרים במלוא הנימה. יש לה אחריות גדולה מאוד אך גם תועלת כי אין לדעת מה צופן העתיד.

3. ללא כוח בינלאומי בעזה, הן בצפון-מערב הרצועה והן בפילדלפי, אסור לישראל להסכים להסדר כלשהו. זו תהיה בכייה לדורות אם לא נשיג זאת עתה כאשר העולם, למרות דמעות התנין שלו, עדיין עמנו. ניתן להשיג זאת אם נתעקש ונהפוך את צפון-מערב עזה לאיי חורבות.

התקווה שאכן ישראל תעשה זאת קטנה למדי.