אקטואליה בפרשת השבוע

הראש תופח והגוף מצטמק

לכל גוף וגם בכל תהליך יש ראש, תוך סוף. או בעברית - התחלה, אמצע וסוף. בכל גוף, צריך שתהיה תאימות (פרופורציה בלע"ז) בין חלקיו השונים; תאימות בממדים מאפשרת תיאום בתפקוד ובלעדיה, עלול גוף לאבד את יכולת התפקוד המיטבי ואף להגיע לקריסת מערכות.

תאימות לבד אינה מספיקה; צריך שכל חלק בגוף ידע את מקומו ויבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר כדי שהתפקוד הכולל יהיה מיטבי. הראש אינו יכול לבצע את התפקיד של הידים ולא כדאי שינסה; הוא אמור להנחות את הידים אבל לא לבוא במקומן.

בלי רגלים הראש לא יגיע לשום מקום ובלי ראש הרגלים לא יגיעו רחוק כי לא ידעו לאן ללכת.

ומה קורה כאשר חלק אחד של הגוף תופח הרבה מעבר לממדים הדרושים לתפקודו של אותו גוף? במקרים רבים תופעה כזו מלווה בהצטמקות "מאזנת" של חלקים אחרים בגוף ובכל מקרה זהו סימן למחלה קשה, אולי אף סופנית שתקפה את הגוף.

בגוף הזה ששמו 'מדינת ישראל' אנו עדים לתפיחה מוגזמת של חלקים מסוימים בעוד חלקים אחרים מצטמקים והולכים; הראש וחלקים המועדפים על-ידו מאיזושהי סיבה, תופחים והולכים בעוד חלקים אחרים הולכים ומצטמקים.

אנחנו, היהודים הפשוטים, שייכים לחלק המצטמק והולך; הביטחון האישי הצטמק מזמן ובעצם נעלם לגמרי; הפרנסה הצטמקה וכמעט נעלמה; חינוך - ההיה או חלמנו חלום?

לכאורה, הראש ונספחיו כל הזמן מנסים לשפר - כך לפחות הם טוענים - אבל כל הזמן אותם חלקים ממשיכים לתפוח והאחרים ממשיכים להצטמק. לאחרונה נראה כאילו נוצר נתק בין הראש התופח והולך לבין החלקים האחרים שמצטמקים והולכים.

מדוע זה קורה לנו, והאם יש עדיין סיכוי לתקן?

החלוקה לעשירונים

(דברים כ"ט): [ט] אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשׁטְרֵיכֶם כּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: [י] טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁאֵב מֵימֶיךָ:

(ליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן, פרשתנו): פֵרֵט הכתוב עשר מדרגות; שכמו שיש עשר מדרגות [כוחות פנימיים] בנפש האדם דהיינו ג' שֹכָלים וז' מדות, כך הנה כל ישראל הם קומה אחת שלמה; וכללות נשמותיהן נקראת 'כנסת ישראל' שנחלקת לעשר מדרגות; ובראש השנה מתעלים כל המדרגות אפילו מחוטב עציך עד שואב מימיך שהם בחינות ומדרגות התחתונות.

ובעברית פשוטה, בשני הפסוקים הראשונים של הפרשה מוזכרות כל עשר המדרגות - 'המעמדות החברתיים' בלשון ימינו - בעם ישראל; וכמו שהאדם הפרטי, כדי שיהיה אדם שלם עליו להשתמש בכל עשרת כוחות נפשו - כך כללות עם ישראל - כדי שנהיה יציבים ולא נקרוס, עלינו לעמוד איתן בשותפות מלאה של כל המעמדות בעם. כי עם ישראל זה גוף אחד, קומה אחת שלמה כמובא למעלה בלשון החסידות; ובגוף, כמו בגוף, צריכה להיות שלמות באין חסרון ואין תוספת.

הַיּוֹם רומז לראש השנה, שעל כן פרשה זו נקראת תמיד בשבת המכינה לראש השנה, וההתייצבות היא לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם.

(איוב ל"ד): [יט] אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר-שׁוֹעַ לִפְנֵי-דָל כִּי-מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם: אכן יש מעמדות בעם; הם אפילו מפורטים, עשרה. אבל זה רק במבט מלמטה, מזווית הראיה האנושית; כי בעיני הבורא יתברך, ברמת הבסיס, בשורש - כולנו שווים.

הראש יכול לדמיין לעצמו כי יש לו עדיפות על חלקי הגוף האחרים, אבל אלה דמיונות שווא המובילים לחורבן הגוף כולו, כולל הראש התופח. כי באמת לאמיתו, כל חלק בגוף (בעם) זקוק לחלקים האחרים שישלימו אותו (...) לפי שיש בכל אחד ואחד בחינות ומדרגות מה שאין בחבירו וכולם צריכין זה לזה. כפי שניסח זאת בעל 'ליקוטי תורה' הנ"ל.

התייצבות כללית

ולשם מה ההתייצבות הכללית?

[יא] לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ כּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: [יב] לְמַעַן הָקִים-אתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹקִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב:

זו המטרה, להכנס בברית עִם ה' להיות עַם ה'. מעניין שבשלב הזה בוחר משה רבנו לדבר אל העם בלשון יחיד לאחר שבשני הפסוקים שציטטנו למעלה הפניה היא אל הרבים. צריכים לומר כי בפניה זו, בלשון יחיד, מדבר משה רבנו אל העם כיחידה אחת בעוד הפניה בלשון רבים הנה פניה אל כל יחיד בפרט.

בדרך זו מבהיר לנו משה רבנו כי רק כאשר אנחנו ניצבים כולנו, כל המעמדות בעם ביחד, רק אז ניתן להתייצב לפני ה'.

(ליקוטי תורה, שם): וכמשל האדם שהוא בעל קומה בראש ורגלים; שאף שרגלים הם סוף המדרגה ולמטה, והראש הוא העליון ומעולה מהם, מכל מקום הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה להרגלים שצריך להלך בהם, וגם הם מעמידי הגוף והראש; ונמצא שאין שלֵמוּת להראש בלתי [בלעדֵי] הרגלים. כך הנה כל ישראל [הם] קומה אחת שלֵמה.

ונמצא - אפילו מי שמחשב בדעתו שהוא בחינת ראש לגבי חברו - הרי אין לו שלימות בלי חברו וימצא חסרון בנפשו מה שחבירו משלימו [את אותו חסרון].

ועל-ידי [שיהיה מודע לעניין] זה, יהיה בטל ושפל רוח לגבי חבירו, מבלי [ש]ימצא האדם [הבדלים בין] ראש וסוף [מבחינה חברתית-מעמדית]; וע"י ביטול זה יתאחדו להשראת יחודו יתברך שמסטרא דקדושה בלי ראש וסוף.

בקדושה - לפני ה' - כולנו שווים כפי שהסברנו לעיל. היחסיות המעמדית קיימת ברמה הטכנית ועובדה זו אינה ניתנת לשינוי; חתירה לשוויון טכני - סופה חורבן כי היא נגד טבע העולם כפי שטבעו הבורא יתברך. מאידך, בתוך היחסיות המעמדית ומבלי להתעלם ממנה, יש לזכור תמיד את השוויון המהותי של כולנו בפני ה', שוויון המאפשר את עצם קיומנו כעם.

התפוררות כללית

אצלנו התפיסה קצת אחרת; ברמה ההצהרתית-טכנית, קיים שוויון מלא בין הפרטים בעם, אבל כתוצאה מכך העם נתפס לא כיחידה אחת שחלקיה השונים משלימים זה את זה ותומכים זה בזה, אלא כאוסף (מקרי?) של מוקדי כח וקבוצות לחץ אינטרסנטיות שכל אחד מושך לכיוונו, והתוצאה המתקבלת הנה פשרה כלשהי בין הכוחות השונים. במצב כזה, טבעי לגמרי שהחלשים יחלשו והחזקים יתחזקו. בסוף ישארו "החזקים" לבדם. שאלנו קודם: 'מדוע זה קורה לנו?'; אז הנה התשובה:

(ליקוטי תורה, שם): מי שמחשב בדעתו [שהוא] נפרד במעלתו לגבי חבירו ועושה ראש וסוף נפרדים, הרי הוא נופל בעלמא דפרודא [נפרד מה' יתברך ומזדהה עם מתנגדי ה'] שמסטרא אחרא.

כאשר חסרה המודעות של התייצבות לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם, רק טבעי הוא שתשרור אווירה של "תפוס כפי יכולתך" באשר האדם מטבעו מציב את עצמו במרכז ההוויה והוא חי בתחושה שהכל מגיע לו. במצב כזה, כל זולת הנו בר תחרות בכוח או בפועל ויש לפעול לניטרול האיום שהוא מהווה עלי.

את התוצאות אנחנו רואים וחווים ביומיום שלנו במצב הכאוטי שהשתרר פה בארץ חמדת. שאלנו גם 'האם ניתן עוד לתקן?'

ובכן, הנה העצה של משה רבנו:

(דברים ל): [א] וְהָיָה כִי-יָבאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה: [ב] וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקלוֹ כְּכל אֲשֶׁר-אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ:

(ליקוטי תורה, שם): והנה בראש השנה הוא בחינת התשובה, שכללות נשמות ישראל תשובנה למקורם ושרשם, (...) ונעשים רשות היחיד ליחודו יתברך.

ובזכות האחדות הנובעת מן השיבה אל ה', תתקים בנו מיד ההבטחה: (שם) [ג] וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה:

ובכך תהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנים טובות ומתוקות.