גודעת את חורשת האקליפטוס

כשאמא באה הנה יפה וצעירה,
אז אבא על גבעה בנה לה בית.
חלפו האביבים, חצי מאה עברה
ותלתלים הפכו שיבה בינתיים.

אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה,
אותה הדומייה וגם אותה התפאורה:
חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה
וריח המלוח על המים.

בשביל הנה יורדת עדת התינוקות,
הם בירדן ישכשכו רגליים
גדלו הילדים וכבר למדו לשחות
ובני הנעורים חותרים בשניים.

אבל על חוף ירדן...

מעבר לירדן רעמו התותחים
והשלום חזר בסוף הקיץ
וכל התינוקות היו לאנשים
ושוב על הגבעה הקימו בית

אבל על חוף ירדן...

שרה נעמי שמר ב"חורשת האקליפטוס", ב"חורשת האקליפטוס", וזה לחלוטין אינו בסדר. כי "...אבא על גבעה בנה לה בית..."; "וכל התינוקות היו לאנשים / ושוב על הגבעה הקימו בית". אומנם כבר ראיתי פועלות בניין, אך הכל יודעים, שהכוונה, שהגברים הקימו להן בית.

פסול! פסול! פסול! וגם פוי!

טיפשות זו באה, אליבא דידיעות אחרונות (יום א', 25.1.09) מפי פרופ' לפילוסופיה, שמחלטרת כשרת (צרת?) החינוך במדינת ישראל. שמה של החכמה, שמשאירה הרחק מאחוריה את חכמי חלם מבוישים ונכלמים - יעל תמיר.

כשראיתי בראשונה את הקטע, שכתב אורי הייטנר על הנושא (פורסם במקור ראשון, 26.1.09), חשבתי, שחמד לצון; ולא היא.

בתחילה חשבתי, שמסוממת השלום התנכלה, כהרגלם של בני מינה, לנעמי שמר בשל דעותיה. לפי הייטנר, ייפלו קורבן לז'דאנוביסטית מ"שלום עכשיו" גם שירים נוספים - של אלכסנדר פן, של נתן אלתרמן, של שלום חנוך, של מרים ילן-שטקליס, של רחל, של יעקב אורלנד, של ברטולד ברכט...

התברר, כי משרד החינוך (?) הציע לתלמידים לשנות את השירים, כדי שלא יהיו עוד סקסיסטיים. וכותב הייטנר - "נכון, השירים הללו לא נאסרו ללימוד. איני שולל כלל את לימודם באופן ביקורתי... מה שמכעיס אותי כל כך, והוא גרוע בעיניי אף יותר מפסילת שירים, הוא המטלה שהוטלה על התלמידים - לשנות את מילות השיר, כדי שיתאימו לאג'נדה הנכונה [פמיניזם].

"שינוי השירים ועיוותם הוא מעשה אנטי תרבותי מובהק... שינוי השירים, כמוהו כמחיקת התרבות שקדמה לנו. ללא אותה מסורת תרבותית, אנו עלולים לחנך את ילדינו כקיקיון זה שבן לילה היה ובן לילה אבד.

"הזמר העברי הוא אחת היצירות החשובות שנוצרו כאן במאה שנות ציונות; זו יצירה נפלאה, יפה, שראוי לכבד אותה, להתחבר אליה ולחבר אליה את הדורות הבאים [ההדגשות שלי - א.ב-צ.]".

הפרפור האחרון של יולי תמיר מדגיש מדוע אסור לבר-דעת וגם לבת-דעת להצביע עבור מפלגת העבודה. כל קול עבור מפלגה זו עלול ח"ו להחזיר את הפרופסורית ללשכת שר החינוך, ואבוי לנו, לבנינו ולנכדינו. גם כך, הישגיה במשרד הם רק הרס, חורבן וזריעת מלח בכל ערוגה אפשרית. ויעידו על כך הכישלונות הסדרתיים של תלמידי ישראל במבחני ההישגים הבינלאומיים ותוכניותיה ההזויות לרפורמה במשרד, שכולן ספין גדול ורועש ותו לאו.

ושטות זו מזכירה לי גחמה ותיקה של מסוממת שלום אחרת, שגם הייתה שרת חינוך: שולמית אלוני יצאה נגד הוראת ספר יהושע.

נ"ב,

לפני שסיימתי את הכתיבה, "גיגלתי" קצת, ולהפתעתי, מצאתי משהו מאוד פמיניסטי ומאוד מתקדם, שפרסמה תמיר: מאמר מלומד, ושמו "סלקו ידיכם ממילת בנות", שהתפרסם לפני כשתים-עשרה שנה ב-Boston Review - כתב-עת שמאלני למהדרין, היוצא לאור במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. במאמרה יוצאת תמיר בזכות מילת נשים על-ידי מוסלמים בשם הרב-תרבותיות. לצערי, נראה, שאפילו בדנמרק הייתה תמיר עומדת לדין על התעללות בחסרי-ישע.