לשון המאזניים של ממשלת לילי

הפרשנים סופרים ומנתחים את הגושים הצפויים בכנסת ה-18 שתיבחר בעוד ימים אחדים, ומגיעים פה אחד (העדר מכה שוב!) למסקנה שהימין כבר ניצח, כלומר נתניהו והליכוד (ימין?) יכולים להרכיב בקלות ממשלה, בין השאר מכיוון שליברמן וישראל ביתנו ישתתפו בממשלה בראשות נתניהו. האומנם? האם מובן מאליו שקואליציה בראשות נתניהו היא האפשרות היחידה העומדת בפני ליברמן?

אביגדור ליברמן כבר הוכיח שהוא בלתי צפוי מבחינה פוליטית, למרות תדמיתו הימנית כביכול. בכנסת היוצאת הוא הפתיע בהצטרפותו לממשלת אולמרט ושימש כגלגל הצלה שאיפשר לאולמרט לשרוד את הכישלון בלבנון ולצלוח את דוח וינוגרד. בכנסת הבאה הוא עלול לעשות תרגיל דומה ולהעביר למעלה משלוש מאות אלף (300,000!) קולות של מצביעים ימניים תמימים לתמיכה בממשלת... לבני.

אפשרות מתמטית זו, עבור אדם שכבר הוכיח את כושרו לזגזג פוליטית ולחבור לשמאל בראשות קדימה, אינה דמיונית. 15 המנדטים הצפויים לישראל ביתנו – הרשימה ה-3 או ה-4 בגודלה בכנסת הבאה – יכולים להוות לשון המאזניים שתאפשר לציפורת החוץ להקים ממשלה למרות שהימין צפוי לנצח בבחירות. בנסיבות אלה, במקום ממשלת נתניהו עלולה לקום ממשלת לילי (לילית?), כלומר ממשלת לבני-ליברמן. הזיווג לבני-ליברמן בעיני הימין נראה יותר מאיים מכפי שנראית קואליציה של נתניהו-ליברמן בעיני השמאל.

מדובר לא רק בגניבת מאות אלפי קולות ימניים, ובהונאת ד"ר עוזי לנדאו שהוצב כמספר 2 ברשימת ישראל ביתנו, אלא ברוב מסוכן למען הקמתה של מדינה פלשתינית. השמאל – קדימה/העבודה/מרצ – המגלה להיטות כה רבה להגשים את "חזון" שתי המדינות, עתיד לבלוע את ה"צפרדע" של ליברמן, כי אין מחיר שהשמאל אינו מוכן לשלם תמורת גירוש היהודים מבתיהם בארצם. שאלו את עסקני תנועת "טרנספר עכשיו" ואת מי שמזרימים להם כספים כה רבים!

יתר על כן, תופעת האתרוג עלולה לחזור על עצמה וכבר ניתן לראות את אמנון אברמוביץ וחבר מרעיו שומרים על ליברמן כאתרוג, ובלבד שישמש כקבלן הביצוע – בולדוזר - של השמאל הטרנספריסטי. כמו שרון בימי ה"הינתקות", גם ליברמן עשוי להינצל מן החקירות המעיקות באמצעות חבורת המאתרגים המשחיתה כל חלקה טובה בארץ ישראל.

כמובן שאם תרחיש זה יתממש, ליברמן לא יהיה לשון המאזניים היחידה. בנסיבות אלה שס לא תפגר אחריו ותצטרף אף היא לחגיגת השמאל עם ממשלת לילי.

בחירה לפי המהות ולא לפי התדמית

כפי שכבר כתבתי כאן ב-20.01.09, ליברמן אינו דוברמן, ליברמן שב ומציע חילופי שטחים, בארץ כולה, לרבות בירושלים. הצעתו מתייחסת להעברת שטחים מאוכלסים, על תושביהם ובתיהם. למי? מי שמציע חילופי שטחים חייב כמובן לדאוג קודם כל לכך שיהיה לו עם מי להחליף שטחים, ובמילים אחרות, להקים מדינה פלשתינית בלב ארץ ציון וירושלים, ולהחליף שטחים איתה אחרי הקמתה. אמור מעתה: ליברמן תומך בהקמתה של מדינה פלשתינית. מבחינה זו הוא נמצא שמאלה מן הליכוד, שאמנם אינו מצהיר על חתירתו למדינה כזאת, אבל למרבה הצער גם אינו שולל את הקמתה.

מי שנמצא שמאלה מן הליכוד, קל לו להעביר את תמיכתו אל לבני. לכן לבני אינה מתרגשת בימים אלה מעליית כוחו של ליברמן, אפילו על חשבון קדימה, אם ממילא ליברמן יכול להיות שותף בכיר בממשלה שתקים, חס וקדימה!

למי שעדיין מאמין שליברמן הוא איש ימין מובהק מומלץ לו לקרוא את כתבתו של העיתונאי ברוך גורדון שהתפרסמה בערוץ 7 ב-28.1.09. הכתבה עוסקת בספרו של מרטין אינדיק "Innocent Abroad: An Intimate Account of American Peace Diplomacy". מי שהיה מוכן בימי ממשלת ברק לחלק את ארץ ישראל ואת ירושלים איננו מי שניתן לבטוח בו כאיש ימין אמיתי.

לפיכך, המסקנה היא שמי שנותן את קולו לליברמן עלול לגלות כי סייע – בניגוד לרצונו – להקים ממשלה בראשות לבני, או במילים אחרות: במקום דוברמן נקבל פודל, הפודל של לבני.

במקום להתפתות לתדמיתו הלוחמנית-הדוברמנית של ליברמן, ציבור הבוחרים המפוכח, המבין כי שלום אינו מחייב הקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן וכי מדינה פלשתינית ושלום הם דבר והיפוכו, חייב להחליט על אופן הצבעתו לא לפי תדמיות (דוברמן), אלא לפי המהות: איזו רשימה שוללת באמת הקמתה של מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל המערבית. בנסיבות של בחירות 2009, הרשימה היחידה האומרת אמת זו באופן הברור והגלוי ביותר היא רשימת האיחוד הלאומי.