|
עד מתי תימשך הברית בין ישראל לארה"ב? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
ב-14 במאי 1948, 11 דקות לאחר שבן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל, הייתה ארה"ב המדינה הראשונה בעולם שהכירה בישראל. הנשיא הרי טרומן פעל אז כנגד עצתם הפוליטית קצרת הרואי של כל ממשלו ויועציו, והחליט על תמיכה חד-משמעית מתוך הכרה מוסרית בחשיבות תקומתה של ישראל כמדינה יהודית. מאז ועד היום, הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של ישראל הוא יחסיה המיוחדים עם ארה"ב.
הנכס הזה עלול להיפגע באופן משמעותי ואפילו בלתי הפיך במידה שנתניהו ייבחר ויהפוך לראש הממשלה ויקים ממשלה ימנית-חרדית. ב-10 לפברואר, יצטרך כל ישראלי להבין כי בחירה בליכוד תוביל למציאות בה ישראל וארה"ב עלולות להיות באופן קבוע על מסלול התנגשות ישיר אחת עם השנייה.
יחסים שלא יסולאו בפז
הברית בין ארה"ב לישראל מונעת לא רק מאינטרסים ביטחוניים ומדיניים חופפים, או מכוחו של הלובי היהודי אלא ראשית כל מערכים מוסריים משותפים. ארה"ב רואה בישראל מעוז יחיד של דמוקרטיה, ליברליות וכלכלה חופשית במזה"ת, ומרגישה שותפות גורל היסטורית עם התנועה הציונית. 35% מהייצוא הישראלי הולך לארה"ב. בנוסף, ארה"ב מסייעת לישראל בהיקף של 2 מיליארד שקלים בכל שנה לסיוע ביטחוני ובשיתוף פעולה מודיעיני הדוק. גם בזירה המדינית, ארה"ב כבעלת זכות וטו במועצת הביטחון של האו"ם, עומדת על המשמר בעשרות השנים האחרונות ומונעת פעם אחר פעם פגיעה באינטרסים החיוניים של ישראל. כל אלה מוכחים שיחסינו עם אמריקה לא יסולאו בפז.
היחסים האלה עם ארה"ב איפשרו לישראל לעבור תקופות קשות מבחינה ביטחונית, מדינית וכלכלית. במלחמת יום הכיפורים הפעילה ארה"ב רכבת אווירית לישראל, ונתנה לה מטריית הגנה מפני התערבות סובייטית. במהלך חתימת הסכם השלום עם מצרים, הבטיחה ארה"ב את האינטרסים הביטחוניים של ישראל ובעצם איפשרה את חתימתו. במהלך ה"עשור האבוד" של הכלכלה הישראלית בשנות ה-80, וקליטת למעלה ממיליון עולים מרוסיה בשנות ה-90, הגדילה ארה"ב את הסיוע הכלכלי שלה לישראל. כך גם במהלך מלחמת לבנון השנייה, בה ארה"ב לא רק הפעילה רכבת אווירית נוספת, אלא בעיקר תמכה במועצת הביטחון באו"ם, בדחייה של הצבעות על הפסקת אש על-פי בקשת ישראל, ולבסוף בגיבוש החלטה 1701.
צפי לנקודת שפל ביחסים עם בת-בריתנו
נראה כאילו ברק אובמה קורץ מהחומרים של אותם נשיאים שמטרתם היא להותיר את חותמם על ההיסטוריה, ושהוא החליט להתרכז באזורנו. הוא הכריז עוד במהלך קמפיין הבחירות שלו שמעורבותו בניסיון להשיג הסדר במזה"ת תהיה גבוהה כבר מהיום הראשון לממשלו, ועמד מאחורי מילתו כאשר אחד מהדברים הראשונים שעשה היה למנות ולשלוח לישראל את ג'ורג' מיטשל כשליח מטעמו ומטעמה של מזכירת המדינה הילארי קלינטון.
לא משנה כיצד נתניהו יציג את ההסכמות שהיו לו עם אובמה במהלך פגישתם הקצרה, החזון שלו אודות "שלום כלכלי", שאין לו ידיים ורגליים, מנוגד בתכלית לחזונו של אובמה. גם ג'ורג' מיטשל קרא באופן ברור בדוח שהגיש לבית הלבן ב-2001 לחזון של שתי מדינות לשני עמים, ולהקפאה מוחלטת של ההתנחלויות. קשה לראות איך נתניהו מסוגל לקבל עמדות כאלה. במידה שבנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה וימנה בה לתפקיד בכיר את אביגדור ליברמן, זאת עלולה להיות נקודת שפל שכמותה לא הייתה ביחסי ישראל ארה"ב.
השלכות ניצחון נוסף לנתניהו
לפני שלושה שבועות פרסם המגזין "ניוזוויק" האמריקני מאמר שבו הסביר ש"אם נתניהו יזכה, כל הצדדים יודעים שכנראה מדובר בסוף למו"מ לשלום ולפתרון של שתי מדינות". גם דניס רוס, שמונה לפני מספר ימים לאחראי למדיניות ארה"ב במזה"ת, אמר לאחר ניצחון נתניהו בבחירות ב-1996 ש"ההקלה שחשנו (כאשר חשבנו שפרס ינצח) הפכה לאימה (כאשר גילינו שנתניהו ניצח)". ברור שהממשל החדש חושש מניצחון נוסף של נתניהו.
עד עכשיו הצליח נתניהו להחביא ולהצניע את הנושא הזה במערכת הבחירות. הגיע הזמן שנקיים עליו דיון רציני, ניזכר בשפל שהיה ביחסי שתי המדינות בזמן שנתניהו היה ראש הממשלה מ-96' ועד 99' ונבין בדיוק איזה השלכות יהיו לניצחון נוסף של נתניהו על יחסי ישראל ארה"ב.