מחר, כמדי שנתיים-שלוש בשנים האחרונות, מבקשים מועמדי המפלגות השונות את אמון הציבור, את אמוננו.
מי שמוביל בסקרים כמועמד להרכבת הממשלה, הוא בנימין נתניהו. אז בואו, טרם הצבעתנו מחר בקלפי, ורגע לפני שאנו נשבים מחדש בקסמיו, ניזכר בכמה עובדות הקשורות באיש.
בשנת 96, ניצח בנימין נתניהו את שמעון פרס, בפער זעיר של כמה אלפי קולות ונבחר לראשות הממשלה. כבר בשנת 99, אמרנו לו כציבור, כי איכזב אותנו ואהוד ברק גבר עליו בפער גדול. נתניהו, העדיף לפרוש לעסקיו.
ערב בחירותו לראשות הממשלה, תקף את הסכמי אוסלו ושלל כל משא-ומתן עם ערפאת. מיד לאחר היבחרו, נפגש עם ערפאת, ולחץ את ידיו בחמימות כמו זו השמורה למפגש עם חבר ילדות בפגישת מחזור של התיכון.
לא רק זאת, כמי שהצהיר כי כל נסיגה משטחי יש"ע היא סכנה לישראל וכי אסור לוותר על אדמת ארץ ישראל, היה נתניהו לראש הממשלה היחיד מאז הסכמי אוסלו שמסר שטחים מארץ ישראל, בחברון, בעת שחתם על "הסכם חברון".
בשנת 2000 כשחש כי נקרתה בידיו הזדמנות לחזור לכס ראש הממשלה, קרא עצמו לדגל והיה מועמד מטעם עצמו לרגע. לבסוף, ויתר, ואריאל שרון נבחר לראשות הממשלה כיו"ר הליכוד.
כשר אוצר בממשלת שרון השנייה, ביצע מהלכים חשובים לטובת כלכלת המדינה, אבל כדרכו, לא השלים את המלאכה כנדרש. אמנם, נכונה הייתה החלטתו, לצמצם את הקצבאות כדי להמריץ אנשים צעירים לצאת לעבודה, אבל היה זה פתרון קל וגורף כמו "לחפש את המטבע תחת הפנס". ראשית, לא דאג ליצירת הזדמנויות תעסוקה ותמריצים לקליטת עובדים. שנית, גמלאים, שסיימו עשרות שנות עבודה מבלי שנזקקו לקצבאות, נפגעו קשות כתוצאה מהרפורמה בזכאות לפנסיה שיצר נתניהו. בעת האחרונה, התבררה "תרומתו" לפגיעה בכספי הפנסיה כשהפעיל את חזונו הניאו ליברלי, והמריץ השקעה, חסרת אחריות, של כספי גמלאות בבורסה.
בעת ששרון קידם את תוכנית ההינתקות, תמך בה כשר בממשלה וכחבר כנסת. לאחר מכן, החליט מטעמים השמורים לו, כי עדיף לו להתפטר מן הממשלה ולהצהיר כי הוא מתנגד להינתקות.
בעת האחרונה נזכר לפתע נתניהו, כי מערכת החינוך במדינת ישראל נמצאת במשבר עמוק. לפתע, רוממות מערכת החינוך נשמעה מגרונו. לא רק שעד לכתיבת שורות אלה, אנו הציבור לא שמענו על בדל תוכנית או ראשית רעיון מבית מדרשו של נתניהו באשר לשיפור מערכת החינוך ולמטרות הערכיות אליהן הוא שואף להביא את תלמידי ישראל, אלא שלא שכחנו כי הן בימיו כראש ממשלה והן בימיו כשר אוצר האמון על תקצוב משרד החינוך, נפגעה מערכת החינוך בישראל בצורה קשה.
"נבחרת הכוכבים של הליכוד" תיצור לנתניהו בעיה. סילבן שלום, ישראל כץ, גלעד ארדן, גדעון סער, משה כחלון, לימור לבנת, יובל שטייניץ, מיכאל איתן, רואים עצמם מועמדים ראויים לשרים, חלקם לשרים בכירים. מבין "הכוכבים של ביבי" ישנם גם כאלה הרואים עצמם (וייתכן שאף מחזיקים בהבטחה כזו) מועמדים לכהן בממשלה הבאה ובהם, דן מרידור, בוגי יעלון, בני בגין ויוסי פלד. חבורה זו, בעלת הבדלים משמעותיים בתפישת עולמם. בין אם נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה ובין אם הליכוד רק יהיה חבר בה, הרי שלא כל משרדי הממשלה, יהיו בידי הליכוד ומשכך, יהיו מאוכזבים. כפי שלמדנו, בפוליטיקה הישראלית וגם בזו של הליכוד מאוכזבים פועלים ולא בהכרח לטובת המפלגה שמטעמה נבחרו לכנסת.
"חזק בביטחון חזק בכלכלה" אמרו על נתניהו פרסומאי הליכוד. נתניהו, שזיהה כי סדר היום הפך להיות ביטחוני וכלכלי טוען, כי הוא יידע להתמודד עם החמאס טוב יותר מעמיתיו. אלא, שכאן יש להזכיר 3 עובדות חשובות. ההפסקה בטרור המפגעים שנפסק בראשית כהונתו, כראש ממשלה, ב-96, היא תוצאה של פעולות שנקט שמעון פרס בשלהי כהונתו כראש ממשלה. עד למבצע עופרת יצוקה, הירבה נתניהו לתקוף את אוזלת ידה של הממשלה בטיפול במשגרי הקסאמים ובחמאס ותקף את הסכם הרגיעה. בפועל, התברר כי הסכם הרגיעה שקדם למבצע עופרת יצוקה, על אף שלא היה כליל השלמות, היה בין הגורמים שאיפשר לצה"ל להתארגן כראוי, להשלים את תהליך השיקום לו הוא נדרש וליצור מודיעין אפקטיבי ברצועת עזה. ניתן להניח כי עובדות אלה, לא היו זרות לנתניהו אבל... ועובדה נוספת, לא ברור מדוע מי שמצהיר כי הוא בתחום שמירה על ביטחונה של ישראל הוא מבין יותר וטוב יותר מעמיתיו, מצהיר נתניהו כי אהוד ברק, שר הביטחון הנוכחי, הוא מועמד ראוי מבחינתו לכהן כשר ביטחון בממשלה שירכיב?
באשר למשבר הכלכלי הבא עלינו, מכריז נתניהו כי יפחית מיסים. למי בדיוק, לחזקים? או לחלשים שאינם נדרשים ממילא לשלם מיסים בעת משבר, כי הכנסתם נמוכה מדי? כדי לטפל נכון במשבר הכלכלי, לא די באחיזת עיניים. דרושה מנהיגות אחראית, אמיצה ויצירתית.
בימים האחרונים זיהה נתניהו בריחה אפשרית של קולות מן הליכוד למפלגות ימין אחרות. מי שבתחילה פנה למסה המרכזית של הבוחרים, זו של הקהל המתון והציג עצמו כמועמד מתון, מי שהביא לצורך כך את דן מרידור חזרה כמועמד בליכוד, הבין כי כעת חשובים קולות מן הימין, אז הוא "שבר ימינה". הוא שוב מבטיח כי לא יוותר על שטחי ארץ ישראל. חברון, זה לא נחשב? הוא שוב מבטיח אחיזה לתמיד בגולן. זוכרים את מרדכי שאמר לו: "תסתכל לי בעיניים"? היום אנו יודעים כי אותו נתניהו, היה נכון לוותר על רמת הגולן במסגרת הסכם שלום עם סוריה.
עובדה נוספת. בבחירות שנערכו בשנת 2006, עמד נתניהו בראש הליכוד, לאחר שכבר היה שר אוצר מהולל (מהולל, אבל... כאמור לעיל). בכל זאת, אנו, הציבור, הענקנו לו ולליכוד רק 12 מנדטים. איזה תיקון עשה נתניהו מאז, איזה תיקון עשה מאז שאיכזב כראש ממשלה שפתאום הופך אותו ראוי לשוב למשרה הרמה והחשובה הזו? האם די בכך כי לבני וברק אינם "כוכבים גדולים" בפני עצמם?
לסיכום, נתניהו הוא איש רהב ומזלזל במי שאינו נמנה על תומכיו בציבור ובתקשורת (זוכרים כשנהם: "הם מ-פ-ח-ד-י-ם" או לחש על אוזנו של הרב כדורי ז"ל: "בשמאל שכחו מה זה להיות יהודים"), אמינותו מוטלת בספק, לאור מעשיו ודבריו (אפילו לרעייתו הוא שיקר והודה בכך שבגד בה בפרשת "הקלטת הלוהטת"). נתניהו מזגזג לא פעם, כפי שנזכר לעיל. הוא לא שינה את דרכיו מאז שהיה לראש ממשלה מאכזב שנשלח הביתה על-ידי הציבור, אלא נשאר אופורטוניסט. נתניהו לא ראוי לאמון הציבור. לאמון שלנו. אז ישאל השואל האם לבני או ברק עדיפים? אף אחד מהם הוא לא "כוס התה שלי" על אף שבעיני הם פחות מסוכנים מנתניהו. לא חייבים גם להצביע למפלגות בראשן עומדים שלושתם.
אפשר למשל להצביע למפלגה כמו הבית היהודי, או למרצ, תלוי בהשקפת העולם של כל אחד מאיתנו.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
