בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
על ממשלת אחדות, המשבר הכלכלי, ציפי לבני, שמעון פרס, שיעור ההצבעה, שיטת הבחירות והמשך ההטיה בתקשורת
|
|
|
|
|
הבחירות דחקו הצידה את הבעיה הבוערת ביותר: המשבר הכלכלי. כעת חובה להפנים ולהבין: המשבר כאן, הוא עומד להכות בנו במלוא עוצמתו ואין לנו אפילו דקה אחת לבזבז על משחקי כבוד, אגו, כסאות ותיקים | |
|
|
|
|
ממשלת אחדות (1)
זה נשמע יפה מאוד, אבל מעבר לשאלה האם זה מעשי - האם זה כדאי? האם הליכוד, קדימה, ישראל ביתנו ואולי גם העבודה באמת יכולות לשבת באותה ממשלה? מה יקרה כאשר יהיה צורך להחליט למשל על מו"מ עם סוריה? או על מחוות לאבו מאזן? או על שחרור אסירים? או על פינוי מאחזים?
אם ממשלת אחדות תצטרך להתמודד עם סוגיות מדיניות, ימיה יהיו קצרים מאוד. יש לה יותר סיכוי, אם הגישה תהיה זו שהצעתי בתחילת השבוע: התמקדות בענייני פנים ובראשם הבטחת שלטון החוק והעלאת רמת החינוך. גם המשבר הכלכלי, ללא ספק הנושא הבוער ביותר שעל סדר היום, יכול לייצר מתווה של הבנות, כי בסך-הכל - אין הבדלים גדולים בגישה כלפיו.
לכן, אם הולכים על ממשלת אחדות, צריך קודם כל להסכים מהן המשימות העיקריות בהן תטפל. משום שאם הנושא המדיני ימשיך לעמוד בראש, היא לא תוציא את ימיה אלא רק תסתבך באין-ספור מריבות פנימיות.
ממשלת אחדות (2)
לממשלה של הליכוד, קדימה ואולי גם העבודה יכולה להיות עוד מטרה חשובה מאוד: לבלום את אביגדור ליברמן. האיש הזה מסוכן לדמוקרטיה, הן בשל איבתו הבלתי-מוסתרת למערכת בתי המשפט והן בשל גישתו הגזענית כלפי ערביי ישראל.
ההיסטוריה מלמדת, שכוחות כאלו עולים לשלטון כאשר הכוחות הדמוקרטיים מפוצלים. הם לא תמיד צריכים רוב מוחלט; די בכך שיהיה להם רוב יחסי ושמולם יתייצב מחנה דמוקרטי חלש מדי. בשום מקום לא כתוב, שראש הממשלה הבא צריך/ה להעדיף את 15 הח"כים של ליברמן על פני ה-13 של ברק.
|
בניגוד למה שמנסים לפמפם לנו מאז אמש, בבחירות אתמול הושגה הכרעה ברורה. רוב הציבור רוצה ממשלה ימנית. אפשר אפילו לומר, שהתוצאות הללו מצביעות על בגרותו של הבוחר הישראלי, שהצביע לפי מצע ולא לפי מועמד. במילים אחרות: הבחירה הייתה בין שתי דרכים ולא בין שלושה מועמדים, כי מדובר בבחירות פרלמנטריות-יחסיות ולא בבחירות אישיות לראשות הממשלה.
חוזרים למצב הרגיל
הטבלה המצורפת מתארת את חלוקת יחסי הכוחות בין גושי הימין והשמאל מאז 1981. זוהי חלוקה די סכמטית, המצרפת את כל המפלגות הדתיות לימין, ואת מפלגות המרכז והמפלגות הערביות לשמאל. התמונה ברורה מאוד: למעט הכנסת היוצאת, הפער בין הגושים היה תמיד 7-4 מנדטים. כלומר: 95% מהציבור מצביעים לאותם גושים, ורק 5% מתלבטים באמת ומשנים את הצבעתם, וזה מה שגורם מדי פעם למהפכים. מבחינה זו, מה שקרה אתמול הוא חזרה לדפוס הקבוע ב-28 השנים האחרונות.
|
|
[צילום: AP]
|
|
|
הבחירות דחקו הצידה את הבעיה הבוערת ביותר: המשבר הכלכלי. לא רק שהן תפסו את הכותרות ותשומת הלב, אלא שהבחירות גם יצרו אשליה של שפע בשל מאות המיליונים ששפכו המפלגות. כעת חובה להפנים ולהבין: המשבר כאן, הוא עומד להכות בנו במלוא עוצמתו ואין לנו אפילו דקה אחת לבזבז על משחקי כבוד, אגו, כסאות ותיקים. חייבים להקים ממשלה במהירות הרבה ביותר, להעביר תקציב ולהתחיל לטפל במיתון, האבטלה, הגרעון, הצניחה בהכנסות המדינה, הירידה בייצוא וכל יתר מרכיבי המשבר.
המשבר הכלכלי (2)
לא שזה מאוד משמעותי מבחינה מעשית, אבל יש לזה בהחלט משמעות מבחינה סמלית. הממשלה הבאה חייבת להיות קטנה ככל האפשר במספר השרים, נטולת שרים בלי תיק וללא סגני שרים. כל משרה מיותרת כזו עולה לנו כמה מיליוני שקלים בשנה, ואין זה מוסרי לדרוש מהציבור הקרבה בעוד הפוליטיקאים חוגגים כאילו אין מחר. מאותה סיבה, צריך לדחות את בניית בית ראש הממשלה החדש. תראו לנו שאיכשהו גם לכם המשבר מזיז.
|
|
שמעון פרס [צילום: יותם פרום]
|
|
|
נא לא לשכוח, שנשיא המדינה הגיע לתפקידו הנוכחי הישר מתפקידו כשר בכיר מטעם קדימה. האם הפוליטיקאי הוותיק ביותר בישראל יכול להתנתק כמעט בבת אחת ממה שעשה ב-60 השנים האחרונות? האם הוא יכול לשכוח בזכות מי נבחר לתפקידו הרם? הנה הוכחה לכך שרצוי מאוד לקבוע תקופת צינון משמעותית בין תפקיד פוליטי לבין תפקיד הנשיא.
שיטת מצליח
עוד הערה לגבי שמעון פרס. אתמול דיברתי על ההטיה של התקשורת לטובת לבני ונגד נתניהו. אמש ויתרתי על הברברת הבלתי-פוסקת בכל הערוצים (בבחירה פרוידיאנית-משהו צפיתי בסדרה הבריטית המעולה "הנוכלים"), אבל מדי פעם זיפזפתי.
יצא לי לראות את רינה מצליח בערוץ 2, יוצרת במלוא הרצינות את המבנה הבא: ליברמן לא יודיע במי הוא תומך. בצורה הזו, יהיו ללבני 46 ח"כים ולנתניהו 49. ועם פער כל כך קטן, הנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה ביותר - קרי: לבני. ממש עיתונות מקצועית ואובייקטיבית במיטבה.
המו"מ הקואליציוני
העובדה שאין לכאורה מנצח ברור בבחירות, תביא לכך שהמו"מ הקואליציוני יתחיל עוד לפני שהסיעות יגיעו לנשיא המדינה, כי הרי המלצותיהן יקבעו במידה רבה את זהותו של ראש הממשלה הבא. זה דווקא טוב, כי המשמעות היא שפחות זמן יאבד לאחר הטלת המשימה, ניתן יהיה להשלים אותה מהר יותר ולפנות לטפל בבעיות הבוערות באמת.
|
|
ציפי לבני [צילום: AP]
|
|
|
ציפי לבני לא ניצחה בבחירות. נכון שקדימה היא כנראה המפלגה הגדולה ביותר, אבל כפי שציינתי אתמול - זה חסר חשיבות, משום שאין לה רוב בכנסת. כל מה שלבני הצליחה לעשות, הוא להעביר כמה מנדטים בתוך הגוש שלה - מהעבודה וממרצ לקדימה. ועדיין, ההישג שלה מרשים, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר במפלגת שלטון כושלת ומושחתת, ולנוכח העובדה שלבני עצמה לא עשתה לאורך הקריירה שלה שום דבר שמצדיק את בחירתה לראשות הממשלה.
כיצד היא עשתה זאת? את זה ודאי ינתחו מומחים גדולים ממני. במבט ראשון נראה, שהיה כאן שילוב של שלושה גורמים: מסע הפחדה נגד נתניהו, ניצול זהיר ונבון של היותה אישה, ותמיכה מסיבית של התקשורת. כלומר: שום דבר ממשי, שום דבר עם תוכן, שום דבר עם הישגי עבר ותוכניות עתיד.
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
התרסקותה של מפלגת העבודה אתמול עשויה/עלולה להוות מסמר אחרון בארונה, ולא רק מסיבות פוליטיות. רק לאחרונה הודתה קרן קצנלסון שבשליטת העבודה, ש"מצבה הפיננסי של מפלגת העבודה קשה ביותר, ולמעשה מאיים על המשך קיומה". למפלגה חובות ענקיים - הרבה מעל 100 מיליון שקל. סביר להניח שהיא ניהלה את הקמפיין שלה מתוך הנחה שתקבל 17-15 מנדטים, אך כעת תקבל הרבה פחות מכספי מימון המפלגות. שימו לב לאפשרות שלראשונה בישראל, מפלגה גדולה תיעלם בשל ניהול כספי כושל.
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
רק קצת יותר מ-65% מבעלי זכות הבחירה הטריחו את עצמם לקלפי. וזה לא קשור למזג האוויר; הגשמים לא הרתיעו עשרות אלפי ישראלים מיציאה לקניונים. זוהי עלייה קטנה ביחס לבחירות הקודמות, אך עדיין רחוק מאוד מהשיעור הממוצע של 75% שנרשם מאז 1977 ועדיין סיבה לדאגה רבה.
שינוי השיטה
בדבר אחד יש אחדות: כולם מדברים על הצורך לשנות את השיטה. זה מובן, כי התוצאות של אתמול גורמות לכל המפלגות להיות לא-מרוצות. אבל האם יש למישהו שיטה טובה יותר? אתמול הצבעתי כאן על ליקויי השיטות האחרות, והם לא השתנו ב-24 השעות האחרונות.
מה שכן אפשר לעשות, הוא להעלות את אחוז החסימה ל-5%. הדבר יגרום לכך שכל סיעה בכנסת תהיה בת חמישה חברים לפחות, ומובן שכך יהיו פחות סיעות. במקום 11 סיעות בכנסת הבאה, היינו מקבלים שש-שבע בלבד - וזה כמובן הרבה יותר יציב.
לכאורה, המפלגות הקטנות ייפגעו משינוי כזה. אבל לא בהכרח. הן יכולות להתאחד ביניהן או להתחבר למפלגות גדולות הקרובות אליהן. למשל: הבית היהודי והאיחוד הלאומי; יהדות התורה ושס; מרצ והעבודה; המפלגות הערביות. ובכל מקרה, זה הרבה יותר דמוקרטי מאשר שניים-שלושה ח"כים שיכולים לסחוט בלא שום פרופורציה לכוחם האמיתי.
|
|
תאריך:
|
11/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
11/02/2009
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ר.ק.
|
11/02/09 11:20
|
|
2
|
|
ש.ר
|
11/02/09 12:26
|
|
3
|
|
אורי נטע
|
11/02/09 12:34
|
|
4
|
|
מורה נבוכים
|
11/02/09 16:46
|
|
|
|
איתמר לוין
|
11/02/09 17:20
|
|
פורום: בחירות לכנסת 18
|
כתוב הודעה
|
|
לכל מסעדה יש, מטבע הדברים, ייחוד משלה, שדווקא בו היא מתמחה: יש כזו שתפארתה על ארוחת הבוקר; יש ששמה את הדגש על המרק של הצהריים, או על הסלטים; ויש כזו שהעיקרית שלה היא זו שנותנת הטון; יש שה"מאסטר-פיס" שלה הוא דווקא הקינוח, ויש גם מסעדה שמצטיינת בשירות מעולה במיוחד, ולעומתה כזו, שמתגאה בשירותים המבהיקים שלה.
|
|
|
ויהי בשוך הבחירות, זה הזמן והמקום להעיף מבט קצר לאחור, או יותר נכון לומר - לפנים, ולהשקיף עליהן במבט-על. אני משער שגם בשעת קריאת הדברים טרם התבהרה המשמעות האמיתית של תוצאותיהן וטרם נפרסה המפה הפוליטית המלאה תחת שמיה של מדינת ישראל. עדיין, כך אשער, משחקי הפוקר והלוחמה הפסיכולוגית נמשכים, במשא-ומתן עיקש ומתוחכם בינ-מפלגתי, בפיקוד אסטרטגי-על.
|
|
|
עם תום מערכת הבחירות יחל מיידית משא-ומתן קואליציוני כשסוגייה מרכזית שתעלה על שולחן הדיונים היא העלאת קצבת הילדים. זוהי סוגייה טעונה מאוד מכמה היבטים כשהוויכוח המרכזי נקשר לנושא העוני. בעוד שהמפלגות החרדיות, ובראשן שס, דורשות להגדיל משמעותית את קצבאות הילדים כדי לצמצם מיידית את מימדי העוני, טוענים מנגד אנשי האוצר וממשלות ישראל בשנים האחרונות שהעלאת קצבאות הילדים תהווה בזבוז של כספי התקציב, ולטווח הארוך רק תחמיר את מימדי העוני בשל עידוד הילודה בקצבאות אלו או בשל עידוד לבטלה ולחוסר לקיחת אחריות מצד ההורים.
|
|
|
שיטת הבחירות היחסית בישראל, בה המערכת היא רב-מפלגתית, מאלצת הקמת קואליציות מוזרות לא פעם, שכן 63% אחוזי ההצבעה שהיו בבחירות הקודמות נגרעים מסך כל הקולות הכשרים, מושפעים מאחוז החסימה העומד על 2%, וכן מהסכמי "העודפים" בין המפלגות, ומתחלקים במנדטים על-פי 120 המושבים בכנסת.
|
|
|
אחד ההיבטים המעניינים של הלחימה בעזה היה התנהגותה של האוכלוסיה הפלשתינית באיו"ש. אומנם היו ביטויי מחאה ציבוריים, אבל היקפם היה קטן יחסית, גם לעומת ביטויים מקבילים במערב ובעולם הערבי וגם כאשר נותנים את הדעת לעָצמת מראות ההרג וההרס כפי שהשתקפו בערוצי הטלוויזיה הערביים. כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית תרמו לשיכוך המחאות בכך שכיוונו את ביטויי המחאה למקומות שנמנע בהם חיכוך עם גורמי הביטחון הישראלים, אבל מלכתחילה לא היה היקף ההשתתפות במחאה גדול. נראה כי היו לכך שתי סיבות עיקריות; האחת - ההשתתפות הדלה יחסית שיקפה את מצב הרוח של הפלשתינים, שעייפו מהמאבק המתמשך חסר התוחלת והבינו שנגרם נזק נורא לעם הפלשתיני בעקבות מעשי איוולת של חמאס, שהעריך לא נכון את תגובתה של ישראל; האחרת - היא שיקפה את הפגיעה הקשה בתשתית הפוליטית של חמאס באזור זה. פגיעה זו נבעה מירידה מסוימת שחלה בתמיכה בחמאס בשל השתלטותו בכוח על רצועת עזה וכישלונו בשיפור חייהם של התושבים בעזה, ובעיקר מהאפקטיביות של הפעולות של הרשות הפלשתינית ושל ישראל נגד התשתית הפוליטית והכלכלית של חמאס באיו"ש. כך, בין השאר, מספר לא מבוטל של פעילים פוליטיים של חמאס נמצא במעצר, הרשות הפלשתינית הצליחה להשתלט על חלק גדול מהמסגדים שפעל בהם חמאס ונכסים כלכליים שלו הוחרמו. בהיעדר תשתית פוליטית מתפקדת היה קשה לחמאס להניע המונים לפעולות מחאה.
|
|
|
|