הפעם - אדלר לא אחראי

לשלי יחימוביץ' יש שטף דיבור מרשים, מיומנות תקשורתית ויכולת בלתי נדלית לנבוח את אמירותיה הפסקניות באופן שלשומע אין שהות להגיב עליהן [בדרך כלל גם אין לו אפשרות] ואין לו הזדמנות להזכיר לדוברת הרהוטה והברוטאלית מתי טענה באותה נחרצות את ההפך הגמור. היא כנראה גם בוחרת היטב את זירת ההופעה, כי מעולם עדיין לא נתקלתי במראיין שיציג לה שאלות קשות.

על-מנת להראות עד כמה מוליכים אותנו הפוליטיקאים שולל נדרש זיכרון טוב וארכיון טוב המאפשר לדלות ממנו באופן מיידי את הסתירות, השקרים והתרמיות הגדולות והקטנות, וגם אז, זה לא תמיד עוזר. נדרשת הזדמנות לעימות עם הפוליטיקאי ועד כה התרשמתי שכל מי שראיין את יחימוביץ' פחד ממנה פחד מוות.

כולנו זוכרים איך נכנסה שלי יחימוביץ' לחיים הפוליטיים, תוך שימוש בפרסומה התקשורתי. לא שכחנו כיצד התחבקה ממש עם עמיר פרץ בעת הצטרפותה למפלגת העבודה ותלתה בו עיניים מעריצות. עובדה זו לא מנעה ממנה לנטוש ברגע הנכון את ספינתו הטובעת לטובת אהוד ברק, שהיא מעולם לא אהבה. בזמן הקרוב ילמד ברק ששלי יחימוביץ' נאמנה לאדם אחד בלבד - לעצמה.

אתמול שמעתי את הגברת יחימוביץ' שופכת "בערב חדש" אש וגופרית ומסבירה שהציבור הולך שולל בתעמולת רמייה שהופצה על-ידי קדימה. תעמולה שהפחידה את הציבור בסיסמה "ציפי או ביבי" תוך שימוש ציני בדמותו של בנימין נתניהו, לאחר שקודם לכן נעשתה לו דמוניזציה [ביבי - אני לא מאמין לו]. לשלי לא היה אכפת שהקורבן למסע תעמולה דו-שלבי זה היה דווקא נתניהו. מה שאוכל אותה הוא שתומכי המפלגה, וכן תומכי מרצ, בלעו את הפיתיון ואצו להצביע קדימה. הצלחת מסע התעמולה הזה מבטאת גם את כישלונה שלה כיו"ר צוות התגובות של המפלגה - אבל מי יעיז להזכיר לה עובדה זאת.

תשוקות שלי

יש לי זיכרון לא רע ואוזן די חדה ביחס להתבטאויות שונות ובזמן מערכת הבחירות עקבתי בזהירות אחר התבטאויותיה של הח"כ הנכבדה. למרות שנדרשה לכך מספר פעמים, לא הסכימה הטהרנית הידועה לשלול אפשרות הצטרפות לקואליציה בראשות נתניהו שנוא-נפשה. הסיבה לכך ברורה, במפלגת העבודה חלמו להצטרף לממשלת נתניהו ולגרום לכך שקדימה תתפרק בספסלי האופוזיציה.

לו מפלגת העבודה הייתה זוכה בעוד 5 מנדטים, ייתכן מאוד שתסריט ממשלת נתניהו-ברק היה מתממש בתמיכתה הנלהבת של שלי, שהודיעה כי היא משתוקקת להיות שרת התמ"ת. אם המפלגה תחליט בכל זאת להצטרף לממשלה, שלי תנזוף בנו בחומרה אם נחשוב שיש בהחלטה בעייתיות כלשהי על-רקע החשש למפלגת ימין.להערכתי, העבודה לא תצטרף בסוף רק משום שמספר התיקים שניתן להציע לה נמוך מדי ביחס לשאיפות מנהיגיה.

קדימה, משום מה, החליטה לעשות מה שנדרש על-מנת שהגורל ששלי יחימוביץ' הוועידה לה לא יתממש. גם "מפלגת אווירה" רוצה להמשיך ולהתקיים בפוליטיקה וכמובן לא תבחל בטריק "אדלרי" אחד או שניים להבטיח את שרידותה. אולי לא כל כך נחמד, אבל בהחלט בתחום המשחק הפוליטי המקובל.

אני מתעב את תופעת "האדלריזם" בפוליטיקה הקובעת שמסריה של מפלגה הם מה שמוכתב על-ידי הפרסומאים שלה, אבל הפעם אין לי טענות מיוחדות למסע הבחירות שניהלו הארדלרים עבור קדימה. הם הסתירו כמתבקש את הרשימה העלובה של המפלגה והבליטו את "הפוליטיקאית האחרת" וזה עבד לא רע. עובדה - אפילו מצביעים ותיקים של מפלגה שורשית וערכית כמו מפלגת העבודה ומצביעיה ה"אידיאולוגיים" של מרצ בלעו את הפיתיון. בקיבוצים, קדימה זכתה להישגים מרשימים מאוד.

השד העדתי מובל לקבורה

היום מצהירה יחימוביץ' שיש להיות קשוב לרצון הבוחר ולשקם את המפלגה באופוזיציה. קשה לי לדמיין לעצמי את הגברת קשובה למישהו חוץ מאשר לעצמה. מאז 1977 אנו שומעים המון על שיקום מפלגת העבודה ולמעט החריג של 1992, שהתרחש בנסיבות מיוחדות, נראה שמאמצי השיקום אינם מיטיבים את מצבה של המפלגה ובקרוב היא תועבר מהמחלקה השיקומית למוסד סיעודי ומשם כל הדרכים מובילות לכיוון אחד.

מפלגת העבודה הובסה הרבה לפני שהחלה מערכת הבחירות וללא קשר לתעמולת הבחירות. אלו שתמכו בה בעבר לא יכלו לסלוח על בגידתה במסר החברתי. היו שצפו אפילו שהעבודה תקבל מספר חד-ספרתי של מנדטים. אומנם בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" שנוהל באופן מביך על-ידי ראש מפלגתה, סברו כי המפלגה בכל זאת תזכה להרבה יותר מנדטים. הדבר לא קרה ובצדק.

מפלגת העבודה וכן מרצ הן מפלגות של היישוב הוותיק והמבוסס וכן, סליחה על הביטוי, של החלק האשכנזי באותו ציבור [אני איני סבור בכלל שהשד העדתי נעלם]. ציבור זה בהיותו נמנה על השכבות המבוגרות הולך ופוחת ואין סיבה שיצטרף אליו ציבור אחר. שתי המפלגות הללו סיימו את תפקידן ההיסטורי. מתקרב המועד בו נצטרך לעטוף את המפלגות הללו בתכריכים, להקריא הספד או שניים ולתת להן לנוח על משכבן בשלום, יחד עם מפלגות חשובות נוספות שהיו ועברו מן העולם. הצער לא רב, היגון לא קודר.