כלל בסיסי במשא-ומתן - כל משא-ומתן - הוא שמיד בתחילתו על הצדדים לזהות זה את זה. כלומר שעל כל צד לברר מי ניצב מולו - האם הוא הצד לעיסקה, או שמא שליח או מתווך מטעמו, שאם לא כן עלולות לצמוח תקלות מביכות.
כך למשל, במשא-ומתן לקניית דירה עלולה להיווצר תקלה, שעה שהקונה מתיש עצמו וחושף את תנאיו בהתמקחות עם המוכר על תנאי העיסקה, וכאשר בסופו של דבר מסכימים על התנאים - או אז מספר המוכר שעליו לשאול את אשתו ולקבל הסכמתה לעיסקה כיוון שהיא זו הרשומה בטאבו כבעלים של הנכס.
דומה, שהמשא-ומתן המתנהל עם החמאס לשחרורו של גלעד שליט - מתנהל עם מי שאינו מחזיק בפועל בחייל החטוף. במילים אחרות, החמאס הוא למעשה לא יותר מאשר מתווך במשא-ומתן, כאשר מי שבפועל מחזיק בגלעד שליט הוא גוף אחר, קיקיוני יותר או פחות, שאינו כפוף לחמאס.
ואם זו תמונת המצב, כי אז מתנהל כאן למעשה משא-ומתן באמצעות שני מתווכים בשרשרת - מצרים והחמאס - כאשר בעלי הדבר, למעשה, הם ישראל מן הקצה האחד, והגוף שמחזיק בגלעד שליט מן הקצה השני.
ואכן, ישנם כמה וכמה סימנים לכך שזהו אומנם המצב. הסימן הראשון הוא בכך שמאז החטיפה החמאס לא זז, אפילו לא מילימטר, מדרישותיו כפי שהוצגו כתנאי לשחרורו של גלעד שליט. למעשה לא מתנהל כאן משא-ומתן כלל - באשר מהרגע הראשון הוצגו לישראל דרישות שהתבררו כדרישות סופיות שאינן נתונות למשא-ומתן.
העובדה שמבצע עופרת יצוקה לא ריכך כהוא זה את החמאס ולא מיתן אותו בדרישותיו - עובדה זו מדברת בעד עצמה. הרי ברור שהחמאס ספג מהלומות במהלך המערכה, וברור שמאז סיום הקרבות החמאס מתקשה לייצב את שלטונו וראשיו עדיין מסתתרים במחילות. הייתכן שהחמאס, שבכל זאת רוצה להתנהל כריבון בשטח ולהתחיל לשקם את עזה - יפקיר את כל אלה ובלבד שלא יזוז מתנאיו בעניין גלעד שליט כמלוא נימה?
ויתרה מכך, היתכן שהחמאס יסכין עם מצב שבו המעברים, שהם עורק החיים של הרצועה, יהיו למעשה סגורים במשך שבועות על גבי שבועות - ובלבד שלא יתגמש במילימטר אחד בדרישותיו בעניין גלעד שליט?
הרי גם החמאס חפץ חיים, והרי גם הוא רואה מה מונח כאן על הכף. היעלה על הדעת שהחמאס יקריב כל כך הרבה, שלא לדבר על הסבל הקשה שנגרם ליותר ממיליון אזרחי הרצועה - והכל כדי לא לוותר, אפילו לא טיפה, בתנאים לשחרור גלעד שליט?
הרי גם חסן נסראללה, שלא ידוע כוותרן גדול, ניהל אתנו משא-ומתן, אבל הוא לא דבק בדרישותיו הראשוניות, אלא הבין שמשא-ומתן משמעותו נכונות לפשרה כלשהי.
ובכלל, מדוע זה החמאס כל כך מתעקש להפריד את המשא-ומתן על פתיחת המעברים מהמשא-ומתן על גלעד שליט, ולדחות את שליט לשלב יותר מאוחר?
כל התהיות הללו מעלות הרהור עצוב, שהחמאס לא באמת יכול למלא את חלקו במשא-ומתן לשחרור גלעד שליט - באשר העניינים ממילא אינם בשליטתו ואין ביכולתו להחזיר את שליט בהחלטה אוטונומית ובלתי תלוייה באחרים.
החמאס מצידו כמובן שלא יודה במצב הדברים הזה - בוודאי שלא בפומבי. שהרי בהודאה מעין זו יש משום אישור לכך שריבונותו בשטח אינה מלאה. במילים אחרות, החמאס יעדיף להתחזות כמי שהמפתחות לעיסקה נמצאות כאילו בידיו ולא בידי ארגון אחר, שאינו נתון לשליטתו ואינו סר למרותו.
כמובן שמצב עניינים אשר כזה מסבך את הפרשה קשות. שכן, במצב כזה לחץ של ישראל על החמאס (כגון סגירת המעברים) - לחץ כזה הוא בעצם לחץ על החמאס כדי שהחמאס ילחץ הלאה על מי שמחזיק בגלעד שליט וייאות לשחררו.
ואם אלה הן הנסיבות כי אז המצב גם רגיש מאין כמותו. שכן גם אם החמאס יודע מי הגוף המחזיק בגלעד שליט - עליו, על החמאס, להימנע מלהפעיל על אותו גוף לחץ מופרז או אלימות - פן ייפגע גם שליט על כל הנובע מכך.
הנה כי כן, אם זה המצב כי אז החמאס נמצא במילכוד של ממש, כאשר מצד אחד עליו להמשיך להתחזות כמי שמחזיק בשליט, שאם לא כן הוא ייחשב כמי שמודה באובדן חלק מריבונותו, ומצד שני, בפועל, הוא אינו מחזיק בשליט והוא תלוי בעניין זה בחסדיו של גוף שאינו סר למרותו.
ואם זה אכן המצב, נשאלת השאלה כיצד על ישראל לנהוג. ברור שעל ישראל לראות בחמאס כבעל דברה במשא-ומתן, וכמי שאמור להחזיר לידיה את גלעד שליט - גם אם בפועל החמאס הוא רק מתווך. שכן, גם אם החמאס אינו מחזיק בגלעד שליט - ברור שהוא, החמאס, אוחז בקצה החוט המוביל אל שליט.
אלא שבמצב מסובך שכזה ובמציאות איומה שכזו, חייבים להכיר בכך, שהסיכויים לשובו של גלעד שליט הביתה תלויים במידה רבה, כך נראה, במידת נכונותה של ישראל למלא אחר דרישות החוטפים עד לתג האחרון - ללא משא-ומתן.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
