תחי מהפכת דניאל פרידמן!

על משקל פרפראזת הבחירות של הרב עובדיה יוסף, הרי שלאחר שישלים את מירב שנותיו בנעימים, לכשיעמוד אהוד אולמרט על מפתן הגיהנם, תחת סיכון חייהם הממשי של ישראלים רבים כל כך, בחזית כבעורף - ישאלוהו מלאכי עליון מהו הטיעון האחרון, שיש בפיו, כדי לחלצו בדקה התשעים מהיורה הרותחת.

הותיר את פרידמן חשוף בצריח

אולמרט לא יזדקק לפעור את פיו. למולו כבר ישתרבבו ראשים מיוסרים, מצולקים, מן הבריכה המבעבעת, ומנגד - יינשאו קולות ענוגים מגן-העדן. משני העברים של העולם-הבא יפטירו כולם: "פרידמן... פרידמן... דניאל פרידמן...".

חלקם ייזכרו: "הרי היה זה אהוד אולמרט, שהכניס את הפרופסור פרידמן למארב אש תרבותי, חברתי, אנושי, יהודי, ערכי ומוסרי... אחרים ישפכו אור: "אולמרט הוא שהותיר את דניאל פרידמן חשוף בצריח, לאחר שהשכיל לראותו מצויד במוסר נביאי ישראל...

מולם יתהו נשמות תועות, משוטטות: "האין זה אולמרט, שהציב את המשפטן הדגול פרידמן בצמתי התופת של האגו-טריפ והמגלומאניה; אל מול מגדלי שן, נושאי צריחים מוזהבים, משלחי זרועות של ניכור, אדישות, סלידה, אפליה, התנשאות וגבהות לב...?

הציבו יחיד מול רבים

מקצה אחר יקרא נידון שמים בכף קלע, כי היה זה דווקא אולמרט, שהציב את פרידמן, חתן פרס ישראל, יחיד מול רבים, נושא אבן-קלע נוכח בני ענק, נושאי שררה, אגוצנטריים, תאווי שליטה, עתירי ממון ושיכורי כוח, עטויי שריון ממסדי ותקשורתי...

מפינת השפוטים האפלולית תמללנה שפתיים: "הרי זהו אולמרט, שהטיל את המומחה החוקתי פרידמן לקרב הכרעה היסטורי, דרמטי, נוכח מערכי ברזל אבסולוטיים, שאנשיהם התיימרו עשרות-בשנים לשאת בישראל לשווא את דגלי החוק והמשפט...

יושבי על מדין יפטירו נוכח דמותו, כי אכן לפניהם אהוד אולמרט, ואכן הוא שהביא את השר פרידמן לדרגת צדיק יסוד-עולם, גומל-חסדים, שעה שמשחו לוחם מטעמו, עז נפש, ושילחו בשירות היושרה, האנושיות, הזוך והרוך, ומעל כולנה - בשם האמת והצדק...

חדל אישים ועני ממעש

מלאכי עליון ייראו משתהים דקות ארוכות אל מול בנות-קול, עולות באוב; רבות, עמומות. נדמה היה למלאכי עליון, ששמעו צירוף מילים הזוי כמו "שופטי עליון"... "בית משפט עליון"... לא היה ברור להם, למלאכי עליון, כיצד זה תחתונים שולטים בתחתונים... כלומר: בעולם ההוא, התחתון, הוא עולם החומר והגשם... כיצד מתנשאים שם ילודי אישה...

לפתע יזכו בהארה. הרי בעדויות קודמות קיבלו סקירה מפיהם של נדונים אחרים, אף הם בשר-ודם, אודות ניסיונותיהם המוצלחים להכריע רבים מהם כמותם; אלו שנחשבו בעיניהם, עד רגע צאת נשמתם, נחותים; והם היכו, השפילו ודיכאו; בין חיים ובין במוות, בין בממון ובין ברכוש, אם באימה ואם בתחבולה, במישרין ובעורמה, בזרוע או בלשון משולחת; בגלוי ובסתר.

או-אז התחוור להם, למלאכי עליון: הרי גם אהוד אולמרט, זה שלפניהם, התנשא למלוך, חרף היותו חדל אישים ועני ממעש.

קורא דרור למרצחים

מלאכי עליון יעלעלו בחומר הארכיון: "אהוד אולמרט, ראש ממשלה בישראל, ממחוללי חורבן חבל ארץ וממגרשי חלוציו, אחראי בעקיפין לאש שהוצתה בהיכלות בתי תפילה בגבול עזה, חותר עיקש להפקרת גבולות הארץ ולשבירת כוח המגן היהודי, מניף חרב השיסוע בלבה הפועם של ירושלים, אוהד עמי הארץ ומשחר לפתחם, קורא הדרור למרצחים המוניים בעבור נעליים...

בספר אחר יימצא כתוב: "בעצת מרעיו, דיבר אולמרט שלום... עם זאת, באחריתו נמצאו ידיו מלאות דמים... בשתי מערכות פגע בשוגג; גם באנשים, גם בנשים וגם בטף; כאלו שלא נתפסו בהכרח שולחים ידיהם בחמס... היה מוכן בכל עת להביא בכפיו אברי יונה, אלא שנתפס על-כורחו מחרחר מלחמה...

מלאכי עליון הטילו עוונות על הכף האחת, חטא ופשע על הכף האחרת. אחר חרצו: "דניאל פרידמן מכריע את הכף... דניאל פרידמן מזכה את אהוד אולמרט מדינה של גיהנם...".