|
|
|
|
| על-רקע האיסור שהטילו שלטונות סעודיה על קיום טקסים שיעיים בבית הקברות העתיק בעיר מדינה, אירעו השבוע התנגשויות בין המון שיעי לבין משטרת המוסר הסעודית. נראה שהשיעים של סעודיה לא היו מרימים כך את ראשם, לולא חשו ברוח גבית מכיוון אירן | |
|
|
|
העולם הערבי מתחיל לחוש את טבעת החנק האירנית המתהדקת סביב צווארו. היה זה בשבוע שעבר אחד ממנהיגי השיעה האירנים, נאטק נורי, שהביע בקול רם את מה שחבריו, ראשי השלטון באירן, אומרים בחדרי חדרים: שהאי בחריין שייך לאירן, ושהוא בעצם המחוז ה-14 של המדינה האירנית.
הכרזה מסוג זה מעבירה צמרמורת בגבו של כל מי שגר באזור המפרץ, שכן היא מזכירה לו הכרזה דומה מפי סדאם חוסיין, שכווית היא המחוז ה-19 של עירק. אמר ועשה: באוגוסט 1990פלש לכווית והזמין בכך את העולם להכריז עליו בינואר 1991 מלחמת חורמה, זו שבמהלכה הוא שיגר טילי סקאד לישראל. ההכרזה האירנית כי האי בחריין שייך לאירן מעלה בעולם הערבי זיכרונות עגומים מהימים החשוכים ההם, שבהם נלחמו ערבים (מצרים, סורים וסעודים) נגד ערבים (עירקים) כדי לשחרר מדינה ערבית (כווית) מידיה של מדינה ערבית אחרת (עירק).
המצב כיום דומה למדי: אירן לוטשת את עיניה וציפורניה לעבר נסיכויות המפרץ כדי להשתלט על הנפט, והעולם הערבי אינו רואה את אמריקה של אובמה עושה מה שעשה ב-1991 הנשיא בוש האב. אירן מנצלת את המחלוקת בין אירופה לבין ארה"ב ואת חולשתו הפנימית של העולם הערבי כדי לזנב בו. בחריין נראית כחולייה החלשה בשרשרת הערבית, בעיקר בשל העובדה שכשלושה רבעים מתושביה הם שיעים, בעוד שהשלטון נתון בידי משפחת אל-ח'ליפה הסונית. מצב זה יוצר מתחים בין השלטון לבין האוכלוסיה, ואירן יודעת היטב איך להסית, להדיח ולעורר מדנים בקרב אוכלוסיות כמו בלבנון ובעירק.
העולם הערבי חושש, ולכן מאז דיבר נאטק נורי על בחריין, זוכה מדינה זו לביקוריהם של ראשי מדינות ערב מסעודיה וממצרים, הממהרים לחבק את המנהיגות בבחריין ולהדגיש את היותה חלק מהעולם הערבי ואת הימנעותה מהצטרפות לקואליציה האירנית למרות החשש מאירן. הדבר נראה דחוף בשל העובדה ששכנתה הדרומית של בחריין, קטר, חצתה במהלך החודש הקודם את הקווים וחברה לקואליציה של אירן, סוריה, חיזבאללה וחמאס.
בחריין אף היא הגיבה בחומרה: היא השעתה את השיחות עם אירן על אספקת גז אירני, ואסרה על ספינות אירניות להיכנס למימיה הטריטוריאליים. תגובתה של בחריין, שקיבלה גיבוי ערבי, גרמה לאירנים להתנצל על דברי נאטק נורי ולפרסם "הבהרה" שתרגיע את הערבים ואת המערב, אלא שהרגעה זו אינה פועלת, שכן אירן עדיין מחזיקה בשלושה איים מול חופי איחוד האמירויות, שאותם כבשה לפני עשרות שנים, ועדיין מפגינה מעורבות אינטנסיבית
בלבנון, בעירק, בסוריה ובעזה.
עם זאת, קיים רושם שפעולה ערבית מאוחדת ונחרצת עשויה להרתיע את אירן במידה מסוימת ולתקופה מוגבלת, אך קשה לסמוך על אחדות השורה הערבית לאורך זמן, ואילו לשיעים יש סבלנות והרבה: הם כבר ממתינים 1,300 שנים להשבת ההגמוניה באיסלאם לידיהם, והם חשים שיומם קרוב, במיוחד לאור ההצלחה האירנית בעניין הגרעיני והשיתוק שאחז את העולם בהתמודדותו עם מאווייה הגרעיניים של מדינת ההאיאתוללות.
|
|
|
|
מאבקים בין סונים לשיעים
|
|
|
בסעודיה יש מיעוט שיעי גדול, כ-15 אחוזים מאזרחי הממלכה, ואנשיו נתפסים על-ידי השלטון הסוני הווהאבי ככופרים של ממש. אחד הדברים המעלים את חמתו של השלטון הסעודי הוא הטקסים שמקיימים השיעים סביב קברי מנהיגיהם, שבהם הוא רואה עבודת אלילים ופולחן קברים. לפני מספר שנים הבחין השלטון ששיעים מקומיים, וכאלה שבאו לחג' ממדינות אחרות כמו אירן, מגיעים לבית הקברות העתיק של העיר מדינה כדי לקיים טקסי זיכרון לבני משפחתו של מוחמד, מייסד האיסלאם. השלטון הסעודי, שמאוד לא אהב את הרעיון, הביא כמה דחפורים והפך את הקרקע של בית הקברות לערימות עפר חסרות צורה.
מאז באים השיעים כדי לבכות על דיכוי מנהיגיהם, לא רק בחייהם אלא גם לאחר מותם. השבוע אירעו התנגשויות בין המון שיעי לבין "רשות הציווי על הטוב והאיסור על הרע" – השם הרשמי של משטרת המוסר הסעודית, על-רקע האיסור שהטילו השלטונות על קיום טקסים בבית הקברות העתיק, והתנגדות השיעים לאיסור זה. נראה שהשיעים של סעודיה לא היו מרימים כך את ראשם, לולא חשו ברוח גבית מכיוון אירן: הסעודים חוששים שבקרב השיעים יש הפועלים כדי לזעזע את המערכת הפוליטית הסעודית, כדי לאפשר לאירנים להשתלט על חבליה השיעיים של סעודיה לאחר שיצליחו להשתלט על האי הסמוך לחופי סעודיה, בחריין.
מכאן גם ההסבר לרגישות הסעודית הרבה כלפי הכוונות האירניות להשתלט על בחריין: השתלטות כזו – ובפרט אם גם בלבנון היא תתלווה להשתלטות שיעית על המדינה – תעודד את השיעים בסעודיה לפעול באופן דומה כדי להשתחרר משלטון הדיכוי של משטרת המוסר הסעודית, ואולי אף להתחבר לאירנים שישמחו על ההזדמנות להשתלט על הנפט הסעודי החבוי באדמה שתחת רגלי שייח'ים ערבים.
|
|
|
|
לא יעזור בית דין בינלאומי
|
|
|
|
יועמד לדין על רצח חרירי. אסד [צילום: AP]
|
|
|
בשבוע הבא צפויות שתי התפתחויות משפטיות פוליטיות מעניינות מאוד בשני בתי משפט בינלאומיים. ההתפתחות האחת היא פתיחת דיוניו של בית הדין הבינלאומי המיוחד בהאג בעניינם של ארבעה מראשי המודיעין הלבנוני, המואשמים בנטילת חלק בחיסול רפיק אלחרירי לפני כארבע שנים. כל מי שעיניו בראשו יודע שייתכן כי במהלך המשפט יעלה שמו של בשאר אלאסד, נשיא סוריה, כמי שנתן את ההוראה. במקרה זה עשוי בית הדין להוציא הזמנה רשמית לנשיא סוריה להתייצב בפניו ולהעיד על חלקו בחיסול חרירי, כשעל-פי תשובותיו יחליט בית הדין אם ראוי לצרף אותו אסד ליושבים על כסא הנאשמים באשמת רצח.
אלא שבדין הבינלאומי מקובל שראשי מדינות מכהנים אינם עומדים לדין, והוויכוח אם להעמיד את בשאר אסד לדין עלול להגיע לפתחה של מועצת הביטחון, שבסמכותה פועל בית הדין המיוחד הזה. במועצת הביטחון יש כמה מדינות שאינן ששות לראות את נשיא סוריה עומד למשפט, ובראשן רוסיה, ולכן התהליך עדיין רחוק ממיצוי. ספק גם אם בשאר ייענה להזמנה להופיע בפני בית הדין, שכן בית דין זה פועל על בסיס הסעיף השישי של מגילת האו"ם, זה שאינו מאפשר הפעלת סנקציות, בניגוד לסעיף השביעי המאפשר זאת.
ההתפתחות הפוליטית-משפטית האחרת היא האפשרות שבית הדין הפלילי הבינלאומי יוציא צו מעצר בינלאומי נגד נשיא סודאן, עומר אלבשיר, בשל האשמות בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ורצח עם במהלך המלחמה העקובה מדם שניהלו בארבע השנים האחרונות מיליציות הג'נג'וויד, בתמיכת הממשלה הסודאנית, נגד אזרחי סודאן תושבי חבל דארפור. גם במקרה זה יש ספק ביעילותו של צו המעצר, כי אם יישאר אלבשיר בסודאן, לא ניתן יהיה לבצעו.
אלא שאפשרות זו מעוררת ויכוחים רבים בעולם הערבי סביב השאלה: למה רק את מנהיגינו (ראה המקרים של סדאם ובשאר) מבקש העולם להביא לדין, ולא את נשיא ארה"ב – על מה שעשה בעירק ובאפגניסטן? ומדוע לא יועמדו גם מנהיגי ישראל לדין על מה שעשו בעזה? מה פשר הצביעות הבינלאומית הזו? הכיצד זה שוב הערבים מופלים לרעה? אך מנגד יש קולות ערביים המברכים על התביעות המוגשות נגד שליטיהם, שכן רק כך ניתן לדרוש מהם דין וחשבון על מעשיהם כנגד אזרחיהם וכנגד אחרים. הגיע הזמן שהם – הדיקטטורים המושחתים הדבוקים לכיסאותיהם – יחושו שיש דין ויש דיין ויתחילו להתייחס לאזרחיהם כאל בני אדם.
וברקע של משפט החשודים ברצח חרירי עומדת האיבה בין מדינות המערב, הכועסות על סוריה בשל קשריה עם אירן, לבין מדינה שהיא אבן יסוד בקואליציה האירנית. גם למסדרונות בתי המשפט הבינלאומיים מגיעה הבעיה עם אירן. מעניין רק מתי יתעורר העולם לראות את הנשק הגרעיני שאירן משתדלת לייצר, כדי להשליט את עצמה על כל מי שתרצה.
|
|
ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.
| תאריך: |
28/02/2009
|
|
|
עודכן: |
28/02/2009
|
|
|
אהוד יערי / Ehud Yaari
תפוס כינוי יחודי
דוגמה אישית של הפיקוד העליון בצה"ל 
