אסתר המלכה - IN, נינט - OUT

בפרס היו בחירות ויש צועד בראש / עם קואליציית סריסים ימלוך אחשוורוש / כבר מכינים על זה מערכון ב"ארץ נהדרת" / וכרגע זה נראה שזה גם סוף הסרט / זה כבר אדר, זה חג פורים, המסיבה ברחוב המן 17 חוזרת...

כל הפמליה על מטוס ובמסלול ישיר / הדקו את החגורות, התזמורת באוויר / ואם בגתן ותרש ינגנו, יהיה גם איזה שיר / במטוס יש מסיבה גדולה, אפילו חלומית / והמלכה ושתי היא הסלבריטי המקומית / אחשוורוש מבקש ממנה הצגת תכלית / שתיתן מופע שיקפיץ את התקליט...

אבל ושתי מתעקשת ובקול די נחרץ / לתת הרצאה על הארכיטקטורה במפרץ / בטוח שוושתי הייתה שתויה כיין / כי היא קישקשה על אירועים, שלא קרו עדיין / ושתי המקסימה שילבה בהרצאה גם איזה קטע דאנס / וקצת מוזר גם על תקופת הרנסאנס...

אחשוורוש נראה כועס, וכשהמטוס נוחת / הוא העביר את כל המסיבה לאוניית מפרש בדרג בית / ספינת אהבה עממית עם מיטב הלהיטים / המלך מבקש הופעה עם כל התקליטים / הצו שלו ברור - ובמהירות את ושתי מפנים מיציאת חירום / יש הכרזה על תחרות ובחסות האו"ם / לקרב עולות כל "דוגמנית נולדת" וגם פליטות של בובליל ואופוריה / ובכל הערוצים זה מצולם לחדשות ולהיסטוריה.../ חרבונא זכור לטוב, הוא ראש צוות השופטים / ובסיוע מנהרת הזמן, גויס גם צביקה הדר וכמה קומדי סטור שרוטים...

מלכת אסתר הדי ג'יי זוכה מיד, בגלל הדמיון לנינט / וזה מסוקר מיידית בכל רחבי האינטרנט / יודה לוי מספר על קשר צמוד עם המיועדת למלכה / ויש לו אפילו תצלום, שהוא נותן לה נשיקה...

מרדכי נקרא להשיט את הספינה עם כל המכובדים / אבל המלך מצא בספרים משהו חזק מהסרטים / התברר, שהמן ערבב את הרעל עם כל השמנים / ועכשיו העונש שלו להיות העוזר המסכן של מרדכי והאחשרפנים... / מרדכי נישא כעת על חמור לבן ומבריק / והמן השפוף מחזיק לו את התיק / אבל המן ערמומי, ומרדכי כמעט נפל לגלים הרוטטים / אבל ליהודי הזה יש כרגיל נסים מהסרטים / לוויתן מן הים שולף אותו על מלגזה / והוא מוקפץ חזרה לסיפון, ברוח העזה...

אסתר נכנסת לתמונה והמופע שלה מדליק / יש לה גם חידות לשוניות, וזה עושה ת'קליק / אחשוורוש משתגע ממנה ונראה על הגגות / מלכה כזאת עולה על ושתי בכמה דרגות...

מול כל המצלמות ולמול פני האומה / נחשפות במפתיע הקנונייה והמזימה / מרדכי מעביר למלכה את פקודות המן על כל הצווים / ואסתרינה נראית כועסת עד קצות העצבים / מה יהיה, שואלים בגתן ותרש / מאחורי הגב של הגברת זרש / מרדכי המומחה לשב"כ קולט שהצמד מסתיר את הרעל חיש / ומיד ניתן הצו המלכותי, לזרוק את השניים למלתעות של הכריש...

הלב מחסיר פעימה / הלב עוצר נשימה / וכאשר אסתרינה מקפיצה שיר כמו די ג'יי ותיקה / אחשוורוש יוצא מדעתו, "את באמת המלכה"... / "אסתרינה, היא מלכת העולם" / נובח אחשוורוש מול התקשורת ומול כולם / "רבותיי, בזה הרגע, אני מכריז ובלי להתלוצץ / את המן המנוול יש לתלות מיד, אבל מיד, על ראש העץ..."

זה לב הים - ואין עצים / וכולם רצים מתרוצצים / ואז מרדכי אומר בשקט: "מה כל הסחרחורת / נתלה אותו יפה על ראש התורן... / זה לפי כל התקנים, וזו תלייה מהודרת / וכדי להיות בסדר עם החוק, תתלו איתו את כל הנבחרת.." / ומרדכי שולף מן הקבינה את כל עשרת בני המן הרועדים / אותם תולים על הסיפון לאורך כל העמודים...

ורק את זרש המסכנה, שרעדה מפחד / נתנו במתנה לחרבונא הסריס שנפנף לה במטפחת / מאז הם חיים באושר עם סדין חימום ועם מרק רטוב / כי חרבונא תמיד זכור לטוב...

וכאן מגיעה הפואנטה הטובה / אסתר ביקשה אז מהקברניט, שינווט את הספינה לארץ אהובה / כל ההגה מופנה לכיוון ארץ ישראל, ארץ ציון / וכל הנוסעים דרוכים כעת על הסיפון העליון / כולם כולם על הסיפון, כולם בחוץ / ורבותי, הייתה תחושה של התרחבות עורקים, ממש פיצוץ / מול פלאי הארץ הקדושה כולם נמסים / "איזו ארץ, איך קרו בה מיליוני נסים" / היופי נספג בחושים, ויש לאסתרינה נחת / "תזכרו, ידידיי, זו באמת הארץ המובטחת..."

עוצרים לרגע ליד חצי שרטון, ליד אי קטן / מצלמים משם את חיפה ואת יפו ואת עכו, כמובן / אסתר מחזיקה ספר היסטוריה עתידי ממאות מאוחרות / והיא קוראת על הרצל ורבי יהודה הלוי וחובבי ציון כמה שורות / "איזו ארץ, איזה יופי, מתי יגיעו לכאן ראשוני הביל"ויים?", / היא שואלת את המוני הפרסים ההזויים / ומרדכי מרגיע את השרים התוססים: / "אתם פשוט יורדים מהפסים / איזה ציונות ואיזה ביל"ויים / הציונות עוד לא קרתה... ואולי אתם שתויים / קודם כל נעבור את הגלות הזו ונלמד להיות קצת עם אחד / נלמד לחשל עצמנו לחיים של גאולה". / ואסתר משלימה: "וזו היא ידידיי, כל התורה כולה". / וכשהם פוסעים לרגע על שרטון / היה שם אפילו צלם שהבזיק זאת לעיתון / ואז מדליף מרדכי לאסתר בקולי קולות / "העולם הוא גשר צר מאוד..."


האונייה קרבה לחופי פרס, ליד המפרץ / ושוב פרצה אסתר בנאום נמלץ: / "אל תשכחו את המסע הזה ואת הניצחון על המן / זה היה רמז לכל מה שנמצא מעבר לזמן / זה היה טיול שבו חצינו כל עיר / חצינו שכבות גיאוגרפיות והיסטוריות ובקו ישיר / היום גילינו מה הקסם, מה הסוד / כי לעם היהודי יש תמיד נסים - ואת זה קשה לכסות / העם שלי לא ישכח לעולם את נופי ציון הנחמדת / הלב שלנו היהודים רק באותה מולדת"...

המוני יהודים ותורמי מגבית חיכו להם שם בחוף / ויש אומרים שזו הייתה חגיגת "פארטי" בלי המיליארדר מיידוף / ויש אפילו אומרים, שלפתע שלפה אסתר בד כחול לבן / וזה נשאר חבוי מאז, לזמן אחר כמובן...

ואם תראו את הבד היקר מתנוסס ביום העצמאות / אל תשכחו את אסתר בטעות / היא זו שהגתה את רעיון השיבה המבורך / ואפילו תפרה לנו דגל מגן דוד למזכרת... ושלא נשכח...


ומול כל הכתבים הצהירה אז אסתר / "תמיד נישאר חובבי ציון - וכאן לא נסתתר" / ומרדכי הנלהב, סיפר על הביקור בחופי ישראל / ולעיתונאים הדליף שהתחילה השיבה של עזרא ונחמיה, תודה לאל / ואז פנה ליהודים בהצהרה מלאה אור, וזה היה באמת אור מסנוור:
"לבית הזה תמיד נחזור,
כי אין, כי אין מקום אחר...".