"לילית": מסעדת עילית

מים רבים זרמו בירקון התל אביבי מאז כינונה של מסעדת "לילית" ברחוב מזא"ה בתל אביב. בעליה לשעבר, טיבור גרוס, השכיל עוד במחצית המאה הקודמת להפוך אותה לאחת ממסעדות הצמרת של העיר. גם משהעתיקה את משכנה לבית אסיה, שברחוב דפנה 2, היא ממשיכה, חרף המיתון, לשמור, בקפידה רבה, על רמתה הקולינרית, ואפילו הוזילה באחרונה את תעריפיה.

מלבד היותה המסעדה הכשרה המובילה בארץ, מצליחה "לילית", במטבחה הים-תיכוני, לצעוד בשורה אחת עם מיטב המסעדות, שאינן מקפידות, דווקא, על שמירת הכשרות.

בערגה ובנוסטלגיה רבה, נאמן למסורת בית-אבא, שבו הקפידו על אוכל כשר, פקדנו השבוע את "לילית" במשכנה החדש והמפואר. כשפגשנו בה את נועם דקרט, שף הצמרת שלה, ידענו שאנחנו בידיים אמונות, שהרי עם ידע קולינרי ורקורד עשיר כשלו (במסעדות הצמרת "רפאל", "מול ים", "קלואליס" ו"ברקרולה") פשוט לא ניתן להתאכזב.

אל השולחן הוגשו כאפריטיף פוגצה חמה, לחם עטוף באגוזים וצלוחית עמוסה בזיתים ירוקים, טבולים ביין - מעשי-ידיו להתפאר של השף המהולל. מן התפריט העסקי לשעת-צהריים בחרנו, אני ובת-לווייתי, למנת-פתיחה, במרק בטטה, שהיה טעים ועשיר בטעמו.

תפריט ייחודי

ממגוון המנות העיקריות הימרתי על ה"סנייה", המוכרת כל כך במסעדות המזרחיות, הדרוזיות והערביות, אלא שבהבדל מהן מקפיד השף של "לילית" שהסועד יבחין בכל הפרודוקטים המרכיבים את התבשיל, ולא כשהם טחונים ומגורסים עד דק. המעדן, שגדש את הצלחת, הורכב מבשר-טלה צלוי, עם חצילים, עגבניות, גרגירי-חומוס וטחינה. ואומנם, כל פריט ופריט בו נראה, גם לעין בלתי-מזויינת, ולא הותיר מקום לספק באשר לתוכנו ולטיבו. הלוואי על כל האחרים!

בת הזוג הימרה, בהצלחה רבה, על סטייק אנטריקוט עב-בשר, שאפילו הזכיר לה את טעמו של סטייק כזה במולדתה, ארגנטינה, ארץ הבשר הטוב. לצד הסטייק הנימוח והעשיר בטעמו, נחו להם פלחי-צ'יפס עבים וירקות בגריל, שהשביחו את טעמה של המנה. בקבוק סודה גדול סייע לנו בעיכול הכבודה.

ואז הגיע תורם של הקינוחים. מרק התותים הטריים, עם סורבה-לימון, היה מרענן ומחיה-נפש. בת הזוג שבעה נחת מקראמבל של ריבת-תפוחים, עם פקאן וגלידת-תות. האספרסו הכפול היה דומיננטי בטעמו.

שירות אדיב ושירותים מצוחצחים היו עוד נקודות-זכות ל"לילית". על ארוחת הגורמה הכפולה שילמנו 278 שקל, ובצד התשר הנכבד שהשארנו למלצרית היעילה, גמרנו אומר לחזור ל"לילית" מבעוד מועד.