ייבנה המשכן בתל שילה

עם הפנים לבניין המקדש בירושלים ובכדי להתחיל ולפעול ממש בכיוון זה, מובא כאן רעיון בניין משכן שילה תחילה, כבית-כנסת-על, מקדש-מעט של אמת, בדומה למקדש מבחינה אדריכלית או בצורתו המקורית, מהלך שייתן דחיפה גדולה ומשמעותית לבניין המקדש בהמשך המסילה העולה ירושלימה, כאז כן עתה, שלב מעבר מהזמני אל הקבוע, תחנה בין המנוחה הזמנית לבין הנחלה הקבועה והנצחית.

כידוע, משכן שילה עמד על תילו 369 שנה ושימש אתר מרכזי של עבודת הקודש הלאומית. בימים ההם, בעידן הטרום-מלכותי, היה העם מאורגן בברית של 12 השבטים והמשכן לא ממש הצליח לרכז סביבו את כל העם. היו מחלוקות, איך לא - פוליטיות, מאבקי כוח בין השבטים, בעיקר בין אפרים וחבריו לבין יהודה וחבריו. ואולם המשכן בשילה שהיה המשכו הישיר של משכן המדבר, בהחלט השריש וקיבע את רעיון המרכז הלאומי לעבודת הקודש ובכך היווה תשתית, מצע, הכנה, עד שבא דוד המלך, למד היטב את לקחי העבר ואיחד את השבטים לממלכה אחת, מדינית ורוחנית, סביב מקום ניטראלי שאותו כבש, מובלעת יבוסית קטנה בדרום בנימין מצפון ליהודה, היא ירושלים, עיר בה דוד חנה, חנה ובנה את מרכז ממלכתו, עד אשר שלמה בנו השלים את המלאכה ובנה את המקדש.

בכדי להשקיט ולהרגיע את המקטרגים שיטענו כי בימי בית שני לא חידשו תחילה את המשכן שאבד עליו הכלח ואין בו עוד צורך, אלא ניגשו ישר לבניין המקדש, יש להבהיר מיד: השיבה לארץ התרחשה 66 שנה בלבד לאחר חורבן הבית הראשון, זקני הדור עוד הספיקו בנערותם לראות את הבית הראשון בתפארתו, הכל היה חי וטרי, ובדיוק בשל כך פנו מיד להניח יסודות למקדש, שנים רבות לפני שכוננו ריבונות יהודית. משל למה הדבר דומה? שמחוללי שיבת ציון בתקופתנו, תלמידי הגר"א וחסידי הבעש"ט היו מסירים את השיקוצים ומניחים כבר לפני 200 שנה יסודות למקדש... אלא שאין שיבת ציון בתקופתנו דומה כלל לשיבה ההיא ולכן גם ממילא מהלכנו בקודש שונה בהשוואה לבית השני, ארוך יותר, סבלני יותר בהכרח, ומן הדין שיהא גם מתוחכם יותר.

יש יתרונות רבים לבניית המשכן בשילה, יתרונות העולים לאין מונה על החסרונות, במידה שהללו בכלל בנמצא. ברור שגם עתה לא תהיה איזו 'הסכמה לאומית' על בניית המשכן בשילה. יהיו מחלוקות, בעיקר פוליטיות. אז מה? למי איכפת? באין מניעה ומחלוקת הלכתית לבניין המשכן, להבדיל מהמקדש, הרי הוא ינקז אליו את כל המחלוקות הפוליטיות, הסיכסוכים, הנאצות, הציניות ושאר מרעין-בישין, ובכך יפעל כמסנן וכמכשיר טיהור ויאפשר לנפש העם ורוחו להתברר, לברר את עצמן מחדש, להתנקות, להזדכך, להכשיר ולהכין את עצמן לבניית המקדש בירושלים. לאחר כל ההתנגדויות, ההשמצות והנאצות ועם חלוף הזמן, עצם בניין המשכן והעבודה המוגבלת שתתאפשר בו, יעוררו את רוח העם ונפשו לדבר האמיתי, עד שיעלו ויבואו מן העם עצמו דחף וכמיהה למקדש בירושלים ומתוך כך תושפע האידיאה ממעל, בעיית השיקוצים תבוא לפתרונה באופן כזה או אחר, והמקדש ייבנה ויעמוד, בעזרת השם.

עת שכבתה אש מזבחו וחרב בניינו, מבחינה דתית אין עוד משמעות של ממש למשכן שילה. לפיכך, גם לא יכולה להיות ולא תהיה התנגדות של ממש, מלווה באש מחלוקת דתית, לבניינו מחדש (כאמור, התנגדות צפויה בעיקר מהכיוון הפוליטי. למי איכפת?). משמעותו של משכן חדש בשילה תהיה עבור כל אחד לפי המשמעות שייחס לו. מי שירצה יוכל להתפלל ולעבוד בו, מי שירצה יבוא כתייר להתבונן ולהאזין, והפריג'ידים שבינינו יוכלו להתייחס אליו כאל מוזיאון. אולם בהחלט כן, יהיה ניתן להתאמן בו בחינת עבודה ותפילה לקראת הדבר האמיתי, מקדש ירושלים. הכהנים בעבודתם המוגבלת, בהתחשב בכל השמור והנתון בלעדית למקום אשר נבחר, הלוויים במעמדם ובזמרתם וישראל במקומם, יוכלו להתכונן אט-אט, בשקט ובבטחה, ולהכשיר עצמם לקראת המקדש בירושלים.

יתרון נוסף שיצמח מבניית המשכן יהיה ב'הכשר' נרחב, מבחינת ההתיישבות היהודית, לאזור שילה בפרט ולשומרון בכלל, הן בתודעה הלאומית והן בזו העולמית. עם רב מישראל יעלה ויבוא לאזור פעם ועוד פעם ועם זאת יכיר ויתקשר אליו ברוחו ובנפשו, גויים רבים יבואו כתיירים ויכירו לדעת כי אכן, ישראל זה כאן.

קצת נמוך מכך, אך לא פחות חשוב: המשכן יוכל להוות מנוף תשתיתי וכלכלי לרווחת האזור כולו. העליות לרגל מרצון חופשי, תיירות הפנים והחוץ שתלך ותגבר, יביאו עימן בהכרח את הרחבת כביש ירושלים - עפולה (60) ל-4 מסלולים, תיבנה מסילת רכבת מירושלים לגוש דן דרך שילה ואריאל, מרכז קניות חדש יוקם בצומת שילה ובו יהיו מסעדות, בתי קפה וחנויות שונות. לצד המשכן ומרכז הקניות ייבנה מלון מרשים ובו מאות חדרים לטובת הנוטים ללון ולהישאר באזור כמה ימים בעבור חבילת תיור שתכלול מעבר להשתתפות או לצפייה בעבודה ובתפילות גם טיולים באזור, תצפיות, ביקורים ביקבים ובבתי הבד, טבילה במעיינות ועוד כהנה וכהנה הפתעות ברוח ובחומר, בקודש ובחול.

במידה שהמון רב יציף את האזור מעבר לצפי האופטימי ביותר ולא ייוותר עוד מקום להתארח וללון, תמיד ניתן להוריד מהמדף את תיק 'חוק ההינתקות' ולהפעילו הפעם באופן הנכון, בחינת חוויה מתקנת, על כפרי המחבלים בגב ההר בכלל ועל סינג'יל ותורמוס ע'יא בפרט, לישבם מחדש ממזרח לירדן, ועם זאת להפכם למצפה-סיגל ובית-איה אשר פרנסת יושביהם תבוא בשפע ממאות צימרים ואכסניות שייתנו מענה נאות לכל דיכפין. לאחר שילדי השמוצניקי"ם מלהב ונגבה וילדי הצפונבונים של תל אביב יחזרו עמוסי חוויות ויזואליות ורגשיות מהטיול השנתי לשומרון, גם ג'ומס, אבו-וילן ואום-גלאון יתמכו בהתלהבות ובחפץ לב בחוק הינתקות מתבקש ומוסרי זה.

סיכומו של דבר, בנייתו מחדש של המשכן בשילה וחידוש העבודה והתפילה בו, תרחיב את הלגיטימיות של ההתיישבות היהודית בשומרון, תביא רווחה לתושבי האזור, תשפר את המצב הביטחוני, הלאומי והאישי, ומעל הכל תכשיר את העוסקים בקודש בפרט ואת הלבבות בכלל, ותקדם באופן משמעותי את הדבר האמיתי, בניין המקדש בירושלים.