הנטע הזר מ"הבית(ן) היהודי"

הקרע בין יושב-הראש השתול של מפלגת הבית היהודי, שבמדור סאטירי בעיתון "בשבע" כונתה "הביתן היהודי" לאור הצטמקותה המצערת, לבין שאר חברי הסיעה, היה בבחינת כתובת הרשומה על הקיר, לאור אי-התאמתו של היו"ר, דניאל הרשקוביץ, לתפקיד, הן מבחינת כישוריו הפוליטיים לנהל ולהוביל מפלגה והן מבחינת עמדותיו המדיניות הרחוקות מאלו של חבריו לסיעה האמורים להיות כפופים לו - ומוצאים את עצמם נאלצים לכוונו כל הזמן ימינה, כמכונית עם בעיית כיוון פרונט.

ראה בעניין זה את כתבתה של כריש הודיה-חזוני במקור ראשון מיום 12.2.09, לפיה יו"ר המפד"ל המושתל הפתיע את חבריו בבית היהודי והצהיר (9.2.09) כי מפלגת הבית היהודי לא שוללת אפשרות לחבור ללבני - במצב בו לבני תומכת בחום בשתי מדינות (אחת מהן מדינת טרור פלשתינית) לשני עמים (אחד מהם לא עם), בעוד צאן מרעיתו של היו"ר מתנגד בתוקף להקמת מדינה פלשתינית.

בעקבות כיוון פרונט תקופתי, כפי שצריך לעשות, "הבהיר" היו"ר, כי כוונתו הייתה שרק אם קדימה תשנה את עמדותיה ותחבור אידיאולוגית לרעיונות המפד"ל - תישקל הצטרפות לקדימה...

זה לא האירוע הראשון ולא האחרון בו נזקק היו"ר להכוונה ונאלץ לתקן את אשר אמר.

לגופו של עניין, הקרע העכשווי הוא בנושא המשרה; בעוד היו"ר דורש הבטחת כיסאו בכנסת - חבריו מתנגדים לתת לו רשת ביטחון זו.

אם יינתן ליו"ר קרדיט חיובי, בכך שהנחת היסוד תהיה כי הוא אינו דבק בכיסא אלא עקרונות וטובת המדינה מנחים את צעדיו, תתקבל המסקנה כי הקרע בין היו"ר לביו חבריו לסיעה, מקורו הרבה יותר עמוק - והוא נעוץ בהבדלי דעות, אמונה ודרך.

הפער בין עמדותיו המדיניות של הפרופסור למתמטיקה, לבין ניסן סמוליאנסקי או זבולון אורלב, הוא גדול בהרבה מהפער בין עמדותיו של אהוד ברק לאלו של אריה אלדד.

במצב דברים זה, לא יהא לחברי סיעת הבית היהודי מוצא, זולת הקאתו של היו"ר אל מחוץ למפלגתם, או התפרקותם מהערכים ומהדרך בה הלכו שנים רבות, דבר שיגרום למזעור המפלגה עוד יותר - ולמעבר ציבור הבוחרים שעוד נותר - אל הליכוד, האיחוד הלאומי ושס.

אנומליה זו זוהתה כבר מתחילת דרכו הפוליטית של היו"ר, תחילה ברמזים ובפליטות פה, ובהמשך הדרך הדברים הגיעו לידי משבר גלוי ומתוקשר.

המפד"ל נמצאת עתה בצומת דרכים בעייתית, כי אין דרך לפטר את היו"ר, אף שחברי הסיעה בכנסת כמהים לעשות זאת. הכמיהה הזו מוצאת את ביטויה במחאה שהובעה בכתב ברור בחתימות רוב החברים על הצעת השיריון של היו"ר לעצמו - מסמך שמלכתחילה היה אמור להיות פנימי אך הוא הודלף ופורסם ב"מקור ראשון" (13.3.09), כמו גם מוצאת הכמיהה להתפטר מהיו"ר בקרע הנוכחי בו היו"ר מחרים את השתתפות חברי הסיעה בפגישות להרכבת הקואליציה עם הליכוד (כנאמר אתמול ברדיו בכל ערוצי התקשורת).

הכמיהה המוצדקת הזו להתפטרות היו"ר - לא תזכה להתממש, וחברי המפד"ל יצטרכו בלית ברירה, להמתין לקדנציה הבאה. כל זאת - בגלל טעות חמורה של הוועדה הבוחרת/המסדרת, אשר בהליך בלתי דמוקרטי השתילה את היו"ר מהאקדמיה אל הקלחת הפוליטית, שם הוא נאחז בצמרת כנטע זר ומוזר עד להתפתחות כלשהי שתעמיד אנשים על מיקומם.