וגר זאב עם זאב

במסגרת רשימת הבית היהודי מיסודה של המפד"ל התמודדה יו"ר אמונה ליאורה מינקה שלא נבחרה לכנסת. השבוע, בעקבות הפרסומים על הכוונה למנות שר נוסף במשרד החינוך שיהיה מופקד על החינוך החרדי היא פנתה במכתב לחברי סיעתה להתנות את כניסתם לקואליציה בביטול הרעיון הזה. "זוהי מגמה מסוכנת מאין כמותה למרקם החברתי והתרבותי בישראל", מתרעמת חברת המפלגה, "מדוע לא יקבל הציבור הערבי שר חינוך משלו, מדוע לא תזכה הציונות הדתית לשר חינוך ממלכתי דתי משל עצמה. גם במגזר החרדי קיימת הפרדה עמוקה ומהותית בין הציבור הספרדי לאשכנזי, מדוע לא יזכה כל אחד מזרמים אלו לשר חינוך משלו. אם הפרדה זו כה מבורכת ונדרשת מדוע נעשה זאת רק בתיק החינוך, גם את תחום הרווחה והבריאות ניתן להפריד בין אוכלוסיות במדינת ישראל..." לדבריה, זוהי "הצהרה על כישלונה של הדמוקרטיה הישראלית למשול".

האמת? יש פתרון מאוד פשוט - שר חרדי שמייצג שישה-עשר מנדטים בלי מתחרים ממפלגות של שלושה מנדטים שעוד לא גמרו להתפלג לפני הבחירות וכבר מסתכסכים שוב כמיטב המסורת המפד"לית. אבל הרי לא זה מה שמטריד את מינקה וחבריה, שהעדיפו להמליך שרים ממפלגות כמו "שינוי" ז"ל ושרת חינוך שהתעללה בתקציבי המוסדות הדתיים הלאומיים והחרדים כאחד ובלבד ששר משס או מיהדות התורה לא יכהן.

"שרי החינוך שכיהנו מטעם תנועת המפד"ל ולא רק מטעמה", הצהירה הגב' מינקה במכתבה, "שרתו את כלל הציבור הישראלי ללא אבחנה תרבותית, דתית או לאומית". ודאי... בלי צל של ספק. שנים ארוכות החינוך החרדי בקושי התקיים וגם כיום נוסעים ילדים בהסעות (במקרה הטוב) לת"תים ובתי"ס במבנים לא ראויים ומסוכנים. הממ"ד לא ממש הוכיח עצמו בהענקת חינוך יהודי לתלמידיו, אבל המפד"לניקית דואגת ל"דמוקרטיה". ואת זה אומרת יו"ר האישה הדתית לאומית שתפקידה לדאוג למגזר אחד בלבד.

כדאי לאותה עסקנית אפורה שכל כך מוטרדת מ"ההפרדה בחינוך החרדי בין ספרדים לאשכנזים" לזכור שני דברים. 1. בציונות הדתית יש בית ספר כמעט לכל תת-מגזר (דתיים שפויים, דתיים תורניים, רבע תורני, חצי תורני, רוחני, אומנותי ומה לא) 2. העידן (שעדיין שולט במוסדות הדתיים לאומיים) שבו חויבו ילדים מעדות המזרח שלמדו בממ"ד להתפלל, לנהוג הלכות וללמוד כמסורת אשכנז בעצם היה תקיעת טריז וניכור למורשת אבותיהם והיה אחד הגורמים הבולטים לתהליך החילון שעבר על יהדות המזרח שרובה ככולה הייתה דתית. אבל זה לא חשוב, העיקר שתהיה דמוקרטיה, אהבת חינם ודרכי נועם, ובמילים אחרות שלא יהיה שר חינוך חרדי.

בהתאם למסורת, המשיכו חברי הכנסת החדשים על-פי תור לשאת "נאומי בכורה". באחד מהנאומים האלה סיפר ח"כ נחמן שי מקדימה כיצד התחילה המעורבות הפוליטית שלו והקשר לכנסת. "בחורף של שנת 1956 עמד ילד צנום בכניסה ל"בית פרומין", משכן הכנסת, ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים", סיפר ח"כ שי, "הילד נתלה על שולי בגדיהם של הנכנסים בדלתות הבית וביקש את חתימותיהם. אחר-כך הלך הילד לביתו, מיין ביסודיות ובשקדנות את החתימות לפי שמות ומפלגות ומחנות פוליטיים, ואפילו העריך את שוויים בבורסת החתימות. כך נחשף לראשונה לכנסת ולפוליטיקה, כך למד עליה מכלי ראשון. 53 שנים בדיוק חלפו מאז, והילד הזה הוא אני". על כגון דא נאמר "הסבלנות משתלמת".

שר אחר שנתן סקירה על פעילות משרדו הייתה שרת התיירות היוצאת. יצא לשרה אברהם לשוחח בהרחבה על תקציבי חגיגות ה-60 לאחר סדרה ארוכה של נאומים ויום מיוחד בוועדת הכספים שעסקו במשבר הכלכלי והשלכותיו. לכן נאומה היה נראה מנותק מהמציאות באופן מפחיד. כנהוג, בתום סקירתה עלו ח"כים לשאול שאלות. הפעם היה זה ח"כ ר' מנחם אליעזר מוזס מיהדות התורה שהתעניין בקשר ל"אתר התיירות השני בגודלו במדינה - הר מירון" ומדוע העבודות באתר שהסכנות החמורות בו, הנובעות מתשתיות רעועות, ידועות כבר שנים, אינן מטופלות, בפרט כשמבקרים בו מיליון וחצי איש בשנה. "חצי מיליון", התעקשה השרה, "לא מיליון וחצי! אני יודעת כי גם אני נמנית עם המבקרים שם לא מעט פעמים". בסוף התברר כי שניהם צודקים - חצי מיליון בל"ג בעומר ומיליון וחצי בשנה.

ח"כ מוזס טען כי "אמנם הוקצבו 21 מיליון לטיפול אבל רק 8 מיליון בוצעו בפועל". אחר-כך סיפר ח"כ מוזס איך בכל זאת בעזרת יוזמה פרטית מהירה הצליח הוא אישית לגרום לשיפור תשתיות בהר מירון: "אני אישית עקבתי אחרי בור בכביש העולה למירון בקוטר של מטר על מטר", סיפר ח"כ מוזס.

"התקשרתי למועצה האזורית, לוועדה המקומית. שום דבר לא זז קרוב לשנה. לפני ל"ג בעומר עליתי לתורה במירון", המשיך ח"כ מוזס, "את יודעת... נוהגים הרי לתת צדקה; אז במקום לתת צדקה אמרתי שאני תורם לאספלט, כדי לסגור את הבור הזה. רק ביוזמה אישית נסגר הבור הזה".