כדאי לדעת:

1. באפשרותך שלוש דרכי פעולה - א. תלונה פנים ארגונית- החוק מאפשר תהליך זה בכדי ליצור נורמות ארגוניות וחברתיות ולקדם את תהליך הטיפול בתלונה מהר, ממה שמתאפשר בבתי המשפט. הענישה שבידי הארגון לנקוט בה היא ברצף שבין מציאת המואשם חף מהאשמה דרך קנס ועד פיטורין. ב. תלונה במשטרה- שתביא לחקירה ובית משפט בהתאם לצורך תוך מינוי עו"ד מדינה לטובת המתלוננים וענישה שבין 4-2 שנות מאסר/עבודות שירות בהתאם להטרדה ו/או התנכלות. ג. תביעה אזרחית- פיצוי כספי של עד 50,000 שקל צמוד למדד.

2. במקרה של מילה כנגד מילה - חשוב שתדעו, המואשם בד"כ ייצא זכאי מחמת הספק, כי מדובר בדיני נפשות לשני הצדדים, לכן אם יש דברים בגו - איספו ראיות (גברים ונשים - ניתן לקבל יעוץ והכוונה משפטית ללא עלות, עם מרכז גאות של הסתדרות העובדים הלאומית - כוכבית 8882).

3. חשוב להימנע משלושה דברים - א. האשמה עצמית- שום דבר לא מקנה את הזכות לזולת לפגוע בך! ב. התעלמות- אי-תגובה לא רק שלא תפסיק את ההתנהגות הפוגעת, אלא אף עלולה להתפרש כהסכמה ולהביא להסלמה. דעו, גברים רבים לא מפרשים התנהגות מטרידה כהטרדה ויש צורך להעמידם על הטעות. ג. שתיקה- הטרדות מיניות הן בד"כ סדרתיות, כלומר - אתן לא לבד. השתיקה שלכן עלולה לאפשר עוד פגיעות.

1. כמה זה עולה לכם? להטרדות מיניות בארגון השפעה מכרעת על האווירה והתפקוד של העובדים ובכלל זה; מורל ירוד, אפקטיביות ירודה, אווירת עבודה עויינת, ירידה בהזדהות עם הארגון והמחויבות הארגונית ועד יחסי ציבור שליליים בקהילה. ארגון שלא מקיים את דרישת החוק צפוי לקנס של כ-10,000 שקל לשנה.

2. האם יש לכם ממונה? כל ארגון מעל 25 עובדים חייב שיהיה בו ממונה - עובד/ת (רצוי אישה) שאחראי/ת ליידע את העובדים בנוגע לחוק ולטפל בכל אירוע של הטרדה מינית. יש לדאוג לפרסום תקנון החוק במקומות נגישים ובשפות המדוברות בארגון (ניתן להשיג תקנונים אלה ללא עלות, למשל דרך מרכז גאות של הסתדרות העובדים הלאומית - כוכבית 8882), מומלץ להכניס סעיף בנושא בחוזה ההעסקה (כגון; "לעובד/ת הובהר כי החברה מספקת סביבה מכבדת וחופשית מהטרדה מינית וכי היא מתחייבת להימנע מכל הטרדה מינית, בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח 1998, ולנהוג בהתאם לתקנון למניעת הטרדה מינית כפי שמפורסם על-ידי החברה") ולערוך רענון לגבי החוק לפחות פעם בשנה לכלל העובדים ובפרט למנהלים לגבי אחריותם הניהולית בנושא. חובת המנהלים לדווח לממונה, אך לא לטפל עצמאית. חובת הממונה לדווח למנכ"ל. ובכל מקרה, הארגון מחוייב להגיש ממצאי חקירה והמלצות של הממונה, תוך 7 ימי עבודה מרגע התלונה, וזאת תוך שמירה על המתלוננים וחסינות המקרה, והרחקת המואשמים בהטרדה ככל שניתן.

3. קוד לבוש - עובדים שמתלבשים פרובוקטיבי או חשוף מושכים תשומת לב, אך זה אינו מקנה את הזכות לגעת. אם ברצונכם להסב את תשומת ליבם לנושא, רצוי לעשות זאת באמצעות הממונה, כי גם הערה על לבוש עלולה להתפרש כהטרדה מינית. חשוב להדגיש בנושא קוד הלבוש - כי אין קשר בין הטרדות לצורת הלבוש או קוד הלבוש בארגון.

4. רומן ביחסי מרות - חשוב לדעת כי במידה שתוגש תלונה על-ידי עובד/ת - גם מערכת יחסים שהתחילה בהסכמה הדדית, בין שני עובדים שאינם באותה דרגה (שקיימים ביניהם יחסי מרות), עלולה להיחשב כהטרדה מינית.

5. התנכלות חמורה אף יותר מהטרדה - אחד החידושים הגדולים של חידוש החוק ב-1998, הקושר בין הטרדה מינית לתרבות ארגונית ובא להגן על עובדים המתריעים מפני הטרדה מינית כלפי קולגה. מטרת החוק לעודד מעורבות חברתית של עובדים שערים להטרדות, ולהגן עליהם מפני התנכלות המטריד/ה. חשוב שתדעו - העונש על התנכלות גבוה מהעונש על הטרדה מינית! העונש על הטרדה מינית הינו מאסר של עד שנתיים, על התנכלות - מאסר עד שלוש שנים, ואדם שגם הטריד וגם התנכל צפוי למאסר של עד 4 שנים.

1. מי מטריד את מי? - רוב מקרי ההטרדה המינית שדווחו או נחקרו נעשים על-ידי גבר כלפי אישה, אולם הטרדה מינית יכולה להיעשות הן על-ידי גבר והן על-ידי אישה כלפי גבר או אישה. בכל מקרה, הסטטיסטיקות מראות שבין אם המוטרד גבר/אישה, רוב המטרידים הם גברים. כאשר נשים מטרידות, הן בד"כ בעמדות ניהול ובד"כ יטרידו נשים. נתון מעניין נוסף הוא כי 85% מהמטרידים מכירים אותנו, ובד"כ הטרדות מתרחשות בקרב אותו מגזר - אדם ייטה להטריד אדם מהלאום/מהעדה שלו (כלומר אשכנזי יטה להטריד אשכנזייה, מזרחי - מזרחייה וכו'). נושא יחסי המרות מתייחס להטרדות שמתקיימות בעמדת כוח, כך שלמוטרד/ת עלול להיות חשש להביע עמדה או להתלונן. יחסי מרות מתקיימים בבתי ספר בין מורה לתלמיד, באוניברסיטאות, בצבא ובמקומות עבודה. במקרים אלה החוק יוצא לטובת החלש, בכך שהוא אינו מחוייב להביע חוסר הסכמה.

2. כמות התלונות - החוק הנו בן 10 שנים ועיקר הצלחתו בקידום מודעות חברתית. החשש להצפה בתביעות בעקבות החוק לא התממשה. למעשה, רק כ-10% מהמוטרדים מתלוננים במשטרה. רוב המוטרדים (95%-99%) מתמודדים בשלב ראשון בהדחקה. רק כשמחיר השתיקה נעשה כבד מנשוא הם משנים התמודדות. ממוצע הזמן שלוקח למוטרד לספר הנו כ-10 שנים. אז כבר חל חוק ההתיישנות לגבי אותה תלונה, אולם התלונה קבילה כעדות אופי, למקרים של הטרדות "טריות" אחרות. לידיעתכם, חוק ההתיישנות להטרדות מיניות הינו 3 שנים בלבד, לעומת 7 שנים לנושאים פליליים אחרים, בשל רגישות הנושא והראיות.

3. כמות תלונות השווא - קיים סטריאוטיפ כי נשים מנצלות חוק זה כדי להתנכל לגברים. אולם הסטטיסטיקות מראות, כי רק 2%-5% הן תלונות שווא. חשוב לדעת כי אחוזים אלה זהים לתלונות שווא בכל יתר התחומים. בחישוב פשוט נותרו לפחות 95% מקרי אמת בכל יתר הדיווחים. היות שרק כ-10% מתלוננים, על כל תלונת שווא יש סדר גודל של כ-600 אירועים לערך, שלא נדע עליהם.