News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 107,025  סלולר - 356,283
   |   15:07:40
דלג
  מרדכי קידר  
מרצה אוניברסיטת בר-אילן
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
כל מה שצריך לדעת על פגיעה עצבית
כתיבת מומחים
כמה שווה לך צמיחה בעסק?
חוקי אבל מזיק
הפגנת הימין קיצוני באום אל-פחם, למרות שקיבלה חותם כשרות מבג"צ - עלולה להעניק לשונאי ישראל עילה למעשי הרס והרג
28/03/2009  |   מרדכי קידר   |   מאמרים   |   ישראלי-פלשתיני   |   תגובות
התרסה מיותרת [ארכיון: פלאש 90]

בעצרות התנועה האיסלאמית באיצטדיון אום אל-פחם, מושמעים נאומי שטנה ושירי איבה, שהקו המנחה בהם הוא התקווה שיקום צלאח א-דין מודרני ויעשה ל"מדינה הצלבנית המודרנית" את מה שעשה צלאח א-דין הראשון למדינת הצלבנים במאה ה-12

▪  ▪  ▪
ביום שלישי השבוע התרחש אירוע חשוב ומשמעותי בתולדות יחסי יהודים-ערבים במדינת ישראל: בכניסה לאום אל-פחם התקיימה הפגנה של הימין הקיצוני הישראלי, בהנהגת ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר. ההפגנה התקיימה בעקבות פסיקת בג"צ, כי זכות הבעת הדעה באמצעות הפגנה בלתי אלימה גוברת על כל שיקול אחר, וכי מכיוון שאין לסתום פיות, לא לימין ולא לשמאל, ומכיוון שאום אל-פחם היא שטח ריבוני ישראלי שחלים עליו כל חוקי המדינה, בדיוק כמו כיכר רבין בתל אביב או כיכר ציון בירושלים - אין למנוע בה הפגנה של כל המבקש זאת.

החלטה זו של בג"צ מסתמכת על החוק היבש, ומבחינה זו היא החלטה נכונה וראויה. אלא שזוהי בדיוק דוגמה לכך שיש דברים שבג"צ - והחוק שבהשראתו הוא פוסק - אינם הזירה הנכונה לדון בהם, שכן עיקרם הוא ההתייחסות הראויה ליחסים בין מגזרי אוכלוסיה בישראל, שכידוע - עשויה פסיפס מגוון ומורכב של עדות, קבוצות ומסורות. בנושאים רבים הקשורים להתנהלות הראויה במרחב הציבורי, החוק אינו הקריטריון לקביעת הראוי והלא-ראוי, אלא התחושה שיש להימנע מלהכעיס את האחר, גם אם ההתנהגות המכעיסה אינה נוגדת את החוק. כך למשל, עניין הרעש באזורי מגורים: על-פי החוק מותר להרעיש עד השעה 11 בלילה, אך האם ראוי לעשות זאת בסביבה שבה גרים ילדים רבים? כלומר, במצבים רבים על הציבור להפעיל שיקולים שמעבר לחוק, ושהחוק אינו יכול להסדירם.

כזהו בדיוק המצב של הפגנת ימין קיצוני באום אל-פחם. הפגנה זו אינה אלא התרסה מיותרת ומתיחה בלתי-נחוצה של יחסי יהודים-ערבים במדינה. אירוע זה מעניק לשונאי ישראל (וכאלה יש לא מעט דווקא באום אל-פחם) עילה לטעון שהימין הקיצוני שולט במדינה, והראיה - תוצאות הבחירות, ורוחות ה"שנאה" וה"גזענות" מבית מדרשו של ליברמן, שמתחילות לנשב ברחבי ישראל.

הבעיה אינה רק מה אומרים אלו או אחרים, אלא שיש לצערנו מי שמתרגם את המילים למעשים, וההסתה נגד ישראל שתישמע מפי שונאיה עלולה להפוך למעשים של אלה שרק מחכים להזדמנות. ההיסטוריה של נחל עירון בכלל ושל אום אל-פחם בפרט אינה דבר של מה בכך: רבים מן המחבלים שפוצצו אוטובוסים במהלך האינתיפאדה השנייה הגיעו מצפון הגדה - מג'נין ומסביבתה, עברו את הקו הירוק באזור נחל עירון, ובחלק מן המקרים היו אלה תושבי אום אל-פחם שהלינו אותם לפני שעלו לאוטובוס או הסיעו אותם למקומות הפיגוע באזור הצפון.

בעזרת ה' ובזכות פעילותן הברוכה של זרועות הביטחון והגדר חדלו האירועים הללו, ולאף אחד מאיתנו אין חשק לחזור לאותם ימים עצובים, שבהם כל נסיעה באוטובוס בנחל עירון הייתה סיוט לנוסעים ולבני משפחותיהם. הפגנה כמו זו שהתקיימה השבוע, עלולה, חס וחלילה, להיות התירוץ להמשך המעשים הנוראים הללו נגד המדינה ואזרחיה. נכון, שונאי ישראל אינם צריכים תירוצים וסיבות להרוג ישראלים, אבל אנו, כמדינה וכציבור, איננו צריכים להתנדב לספק להם עוד עלי תאנה לכסות בהם את כוונותיהם הזדוניות, גם אם על-פי החוק מעשים אלה מותרים.


משלימים עם הציונות בשתיקה

בין אזרחי ישראל היהודים והערבים יש, ללא ספק, מתח. אחת הסיבות העמוקות למתח הזה היא שהערבים בדרך כלל אינם שותפים לתחושה, כי עם ישראל שב לארצו אחרי 1900 שנות גלות וחידש בה את ריבונותו ועצמאותו. מרביתם רואים בעצמם - הערבים - את בני הארץ המקוריים, ואילו את היהודים כמהגרים ממרוקו, תימן, פולין, רוסיה וכל השאר. לתפיסתם, אין "עם יהודי", אלא רק קהילות יהודיות, שבכל מקום הן חלק מן העם המקומי. כך למשל, בעירק חי העם הערבי העירקי, על קהילותיו הדתיות: מוסלמים, נוצרים, יזידים, בהאים, מנדאים, צבאאים, ויהודים. בעיניהם, יהודי עירק הם חלק מן העם העירקי, כמו שיהודי מרוקו הם קהילה יהודית בתוך העם המרוקני, ויהודי פולניה הם פולנים מבחינה אתנית ויהודים מבחינה דתית. העולם הערבי אינו מכיר בזהות בין המסגרת הדתית היהודית לבין המסגרת האתנית היהודית, ולכן אינו מבין מה נותן זכות לקהילה היהודית של העם העירקי, לקהילה היהודית של העם התימני, ולקהילה היהודית של העם הפולני לקבוע שהם כולם עם אחד. האם הם דומים פיזית? האם הם דוברים אותה שפה? האם הם אוכלים אותם מאכלים? האם הם רוקדים לצלילי אותה מוזיקה? האם לכולם תרבות אחת משותפת?

ומכיוון שלדידם של הערבים - "אין 'עם יהודי'", גם אין לגיטימיות ל"מדינת 'העם היהודי'". לכן אין זה מוזר שרבים בציבור הערבי אינו מבין מה נותן לישראל מקום לגיטימי בין מדינות העולם.

מקור נוסף למתיחות בין יהודים וערבים הוא נאומי הסתה ומאמרי שיטנה המופיעים במרחב הציבורי בשני הצדדים. נאום או מאמר עשוי להלהיב צד אחד, אך עלול "להדליק" את הצד השני ולחולל להבה שתחרוך את שני הצדדים. במיוחד יש לציין את נאומי השטנה ואת שירי האיבה המושמעים בעצרות התנועה האיסלאמית באיצטדיון אום אל-פחם, שהקו המנחה בהם הוא התקווה שיקום צלאח א-דין מודרני ויעשה ל"מדינה הצלבנית המודרנית" את מה שעשה צלאח א-דין הראשון למדינת הצלבנים במאה ה-12. הדברים אינם נאמרים במפורש, אך ברור לכל בר-דעת שהתקווה המובעת באירועים אלה היא, שמדינת ישראל תחוסל כישות עצמאית, ותחתיה תקום מדינה איסלאמית שבירתה אלקודס. כיוון שאנשי התנועה האיסלאמית אומרים לי דברים אלה באופן מפורש, בלי למצמץ ובלי להתבייש, נראה כי המדינה אינה אוכפת את החוק למניעת הסתה באירועים אלה.

לצערי, במה שנוגע לערבים אזרחי ישראל, מדינת ישראל נכשלה במשימה הניצבת לפני כל מדינה בעולם: להתנחל בלבבות כישות לגיטימית ומשותפת לכל. הסיבות לכך הן רבות, ובראשן כמובן מצב המלחמה והאיבה המתמשך, שליווה את המפעל הציוני מתחילתו לפני 130 שנה. המשימה העומדת עתה בפני כולם, יהודים וערבים כאחד, היא להתגבר על כל משקעי העבר ונחלי הדם שזרמו בארץ מאז החלה שיבת ציון המודרנית, ולנסות ליצור מרקם יחסים הוגן וסביר בין אלה שטוענים "כולה שלי" לבין האחרים שטוענים טענה זהה. הפיתרון של "יחלוקו" אינו מעשי - לפחות לגבי מדינת ישראל שבתוך הקו הירוק - שכן היישובים הערביים והיהודיים שוכנים זה לצד זה, ויש גם ערים מעורבות.

הפיתרון חייב להתבסס על כבוד הדדי ועל ניסיון מתמיד של שני הצדדים לא לדרוך זה על רגלו של זה. מילים קשות, נאומי הסתה, ביטויים של דה-לגיטימציה והפגנות כוח הם בדיוק מה שמפריע להתהוות המרקם העדין של יחסים סבירים בין האזרחים, והפגנת הימין באום אל-פחם - למרות היותה מעשה חוקי ובהיתר בג"צ - אינה הדבר החכם והנכון לעשותו לשם בניית חיים סבירים במדינה.

על הממשלה הבאה, שבתקשורת הערבית מודבקת לה תגית של ממשלה "ימנית וגזענית", להתייחס לנקודה רגישה זו, דווקא בשל התדמית השלילית שכבר נוצרה לה. על ראש הממשלה ושריה לטפל ביחסי יהודים-ערבים כפרויקט מיוחד, כדי שלא נמצא את עצמנו מול שבר נוסף.

על-פי תחושתי, מרביתם של אזרחי ישראל הערבים אינם רוצים בחיסול המדינה, ובוודאי שאינם רוצים כי תחתיה תקום מדינה ערבית. הם רוצים לשפר את מעמדם ואת מצבם במסגרתה. די להם לראות בתקשורת את הגיהנום בעירק ובדארפור, את האנדרלמוסיה בלבנון ואת התנהלות השלטון בסוריה ובמרבית מדינות ערב האחרות, כדי להבין שהמצב הנוכחי, גם אם אינו אידיאלי, עדיף על פני החלופות שבסביבה. אלא שהסבורים כך לא יגידו זאת בגלוי, מפחד הקיצוניים שיאשימו אותם כי הפכו ל"ציונים".

ד"ר מרדכי קידר הוא מרצה במחלקה לערבית וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן
תאריך:  28/03/2009   |   עודכן:  29/03/2009
מרדכי קידר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
חוקי אבל מזיק
תגובות  [ 10 ] מוצגות  [ 10 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל התגובות         כתוב תגובה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
ל רפי
28/03/09 16:13
2
מייקל
28/03/09 19:25
 
שמילו
1/04/09 18:38
 
שמילו
1/04/09 18:45
3
מב"י
28/03/09 22:48
4
א מ רול
28/03/09 23:54
5
גדעון אמיר
29/03/09 00:27
6
אברהם שלום
29/03/09 01:49
7
אסיר ציון בציון
29/03/09 08:52
8
מאוכזב ויהודי
29/03/09 19:58
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"ניסיונות אלה [בשנות ה-60' וה-70'] לא רק מוכיחים שאת הטרור ניתן לחסל, אלא גם את עיקר הדרך לכך! אסור לברוח מן הטרור, והוא יוכה רק אם נשלוט בבסיסיו ונילחם בכנופיותיו בשטחו. ועזה היא המשל! החלק המיושב דאז של הרצועה נהפך ב-1970 למרחב הנשלט בידי ארגוני המחבלים, מפני ששר הביטחון החליט לצאת מן היישובים וממחנות הפליטים. למזלנו, שבנו לדרך הנכונה טרם התפוצצה הרצועה כמורסת טרור ענקית שהייתה יכולה להרעיל את כל סביבותיה. אבל בגלל המדיניות המוטעית - של בריחה למעשה ממרכזי הישוב ושל הימנעות מחיסול הסכנה בעודנה בראשיתה - היה עלינו אחר-כך לנהל מערכה ממושכת וקשה הרבה יותר" (אריאל שרון, מעריב, 12.6.92). אלו הן המילים שבהן תיאר אריאל שרון את הסכנות הכרוכות במדיניות, שאותה הוביל הוא עצמו כעשור לאחר מכן.
28/03/2009  |  מרטין שרמן  |   מאמרים
חשיפת התקיפה של חיל האוויר הישראלי של עשרות משאיות שהובילו בסודאן חלקי טילים ארוכי טווח בדרכן למנהרות המוליכות לרצועת עזה, שנעשתה בעיצומו של מבצע 'עופרת יצוקה', לא נעשתה בעיתוי מקרי. ראש הממשלה אהוד אולמרט ביצע, על-פי הערכתי ,תרגיל סיבובי מתוחכם כאשר פעל להדליף באמצעות צד רביעי את פרטי התקיפה בצירוף צילומים לרשת האמריקנית CBS הזרה, כדי לפאר את עצמו לקראת סיום תקופת שלטונו המסואב בן שלוש השנים.
28/03/2009  |  אריה אבנרי  |   מאמרים
כתם ה"ישראבלוף" שדבק במדינה לאורך כל שנותיה אינו מרפה ממנה אף לרגע, ורישומו ניכר בה כמעט על כל צעד ושעל. מקור השם במערכון אלמותי של 'הגשש החיוור' והוא ניתן לשיטה הנפוצה להגברת רכיבי-שכר בעלי שמות פיקטיביים, שאין למעשה מאחוריהם כל ממש.
28/03/2009  |  ראובן לייב  |   מאמרים
מדינת ישראל מאופיינת בהיותה מדינת הגירה. רבים היהודים אשר הגרו לפה מארצות אחרות, שם נישאו בנישואין אזרחיים כפי שהיו נהוג בארץ מוצאם. מאידך, ישראלים יהודיים רבים, מטעמים של אנטגוניזם לדת אשר נובע מכפייה דתית אשר מייצרת תגובת נגד, בוחרים להינשא בטקסי נישואין אלטרנטיביים, רפורמים או דתיים. שלא לדבר על זוגות חד מיניים שאינם יכולים להינשא בטקס דתי "כהלכתו" שכן הממסד הרבני רואה בזוגות אלו תועבה, ועל זוגות מעורבים. כך ששאלת הנישואין האזרחיים בישראל הינה שאלה אקוטית. כאשר מבקרים את האקטיביזם השיפוטי בישראל, יש לזכור כי מקום בו המחוקק במדינת ישראל מזניח בעייה אקוטית במשך עשורים על גבי עשורים - מקום בו המחוקק מזניח את הנושא הבוער של היעדר יכולתם של רבים בישראל להנשא- בל יפלא כי בית המשפט העליון אומר את דברו בעניין. כדרכו של האקטיביזם השיפוטי, הדברים נאמרים עקב בצד אגודל. בית המשפט העליון נותן פסק דין מהוסס, לאחר מכן פסק דין נוסף, ורק כאשר הוא 'חש' כי הרוחות 'בשלו' לכך - הוא מספק בפסק דין מבית היוצר של בית המשפט העליון, תשובה לשאלה אשר המחוקק היה צריך להשיב עליה, אך נרדם בשמירה.
27/03/2009  |  ענבל בר-און  |   מאמרים
פסק דינו של השופט (כתוארו אז) אהרן ברק, בפרשת בבלי ( בג"צ 1000/92 - חוה בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד מח(2), 221) היווה את אחת מנקודות הציון במאבק בין מערכת בתי המשפט לבין מערכת בתי הדין הרבניים על יצוב דמותה של החברה הישראלית. באותה פרשה הוכרע כי בתי הדין הרבניים כפופים לחוק האזרחי.
27/03/2009  |  ענבל בר-און  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יעקב קורי
יעקב קורי
למרות שכולם מקטרים המצב נוח להם והם מעדיפים את הסטטוס-קוו על פני שינויים דרסטיים, רק לא לעשות גלים כשאנו צפים בביצה המעופשת
תחת פיקוח [צילום: pexels]
אלון קוחלני
המועצה לפיקוח על הביקורת בחברות ציבוריות (PCAOB) הודיע על תיקונים בתקני הביקורת החלים על חברות ציבוריות בארה"ב
עדי דקל
עדי דקל
יהושע "משחק" עם סוגת הסיפור הקצר ואף עם קוראיו    הוא קורא תיגר על המבנה שלו, על המשמעות המתקבלת בעת הקריאה
עמנואל בן-סבו
עמנואל בן-סבו
יקירת התקשורת האהובה, המאותגרת, המלוטפת, המוחמאת, האדירה, הח"כית הנפלאה שזכתה לעטיפה ולטיפה בלתי פוסקת מהריבון השליט בתקשורת, בפוליטיקה ובארגוני זכויות המשכורות השמנות מאירופה, עיד...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il