המשימות של צחי

אני מוקיר בדרך כלל את עו"ד אליעד שרגא ואת מאבקיו הציבוריים למען איכות השלטון. אבל בסוף השבוע שעבר הוא "ליכלך". הוא הפסיד בעתירה שהגיש לבית המשפט העליון נגד השר צחי הנגבי. חמישה מתוך שבעה שופטים לא קיבלו את תביעת עו"ד שרגא ותנועתו - והוא מיהר לצאת בגנות פסיקתם.

האם לזה ייקרא התנהגות איכותית ועוד מצידו של פרקליט שרוממות איכות השלטון בפיו?

ראוי השר הנגבי לברכות. אבן כבדה נגולה מעל לבו עם פסיקת בית המשפט העליון. עתה יוכל לשוב בשקט נפשי מוחלט אל מלוא עיסוקיו הכבדים כמי שמופקד על תיק ביטחון הפנים. שכן בימים האחרונים, בשבועות האחרונים, שהיו עמוסי אירועי טרור קשים, מצד אחד, ואירועים פליליים קשים לא פחות, מצד שני, השר הנגבי לא הורגש דיו.

המערכת, כמובן, תיפקדה ככל שיכלה, אבל את השר, המופקד עליה, בקושי שמענו וראינו. למשל, אין אנו יודעים מה פעל הוא ומה עשתה המשטרה בנוגע לעבריין אורי אבנרי, שיצא ללא היתר לרמאללה "להגן" על ערפאת פטרונו.

מעבר לתיפקודו במשרד לביטחון פנים, צחי הנגבי הוא אחד ממנהיגי הליכוד. גם בתחום עיסוקו הפוליטי-פנימי, ככל שיכולנו לעקוב, הוא הוריד פרופיל, למגינת לבם של רבים בליכוד המעריכים את יכולתו ושיקול דעתו. והליכוד, כידוע, עוד יותר מן המדינה, הולך ומידרדר, הולך ומאבד גובה.

בעוד כמה ימים יתקיימו הבחירות לעיריות ברחבי המדינה, והליכוד עומד לספוג בהן מכה קשה, לפחות לפי מצב העניינים נכון לעכשיו. אין יד מכוונת ומנחה. ביישובים רבים צצו רשימות עצמאיות מתוך הליכוד שמתמודדות נגד הליכוד, וברוב המקומות אין לליכוד מועמדים ראויים. מה שקרה בירושלים ובחיפה, עלול לחזור על עצמו בערים רבות ב-28 באוקטובר. הליכוד עומד לאבד את שלטונו במקומות רבים.

אחת הסיבות לכך היא שאין הנהגה פנימית רצינית לתנועה, אין יד מכוונת, כמעט אין מוסד תנועתי אחד שנבחר ומתפקד, פרט לאותו גוף בלתי רשמי, שקוראים לו "עומרי שרון". על-פיו, כך מלחשים, יישק דבר, כל דבר, בליכוד. הוא המוציא והמביא, וכמובן הלוחש לאוזנו של יו"ר הליכוד, שהוא במקרה גם אביו.

השרים, הח"כים, כמעט כולם אינם מגיבים על מחדלי השלטון שהם חלק ממנו, ולא על הביקורת הקשה, הצודקת בחלקה, שמוטחת בשרון (אריק, לא עומרי) ובממשלה, בנושאי ביטחון, משק וחברה. במצב זה אנו תולים תקווה בשר צחי הנגבי. עדיין צעיר יחסית, אך חדור אמונה, סמכותי, שקול, בעל שקט נפשי ועם שאיפות פוליטיות בלתי נסתרות להתקדם במעלה הנהגת הליכוד.

אנו רואים בו את אחת התקוות ל"החזרת הליכוד למוטב", ליכוד שאינו זז ממצעו הכתוב, שחותר למלא הבטחותיו לציבור גם במצב הקשה שכולנו שרויים בו - אל מול האויב האכזר מחוץ, ולהבדיל אל מול היריב הפוליטי חסר העכבות מבית.

צחי הנגבי, בדרכו המאופקת והשקטה, דוקא עשה מעשה חשוב זה לא כבר, כאשר התעקש לפתוח את הר הבית לביקורי יהודים. וה"עסק", מסתבר, עובד. בכך הוא הוכיח, כי אפשר לפלס דרך לשיירה, היא עוברת והכלבים נובחים. על-פי מתכונת זו, אפשר לחולל תפניות רבות חשיבות אחרות במדינה, שישפרו את מצבנו ויחזקו את מעמדנו.

שר כהנגבי, בעל החושים הפוליטיים מחודדים, יעשה הכל למען המשך שלטון המחנה הלאומי. כמי שבוחל בעמדות שמציג השמאל האופוזיציוני, הוא יעמוד מעתה, יש לקוות, על המשמר הקואליציוני ולא יאפשר לזלזל בשותפה אמיתית כמו המפד"ל ולא את דחיקתה החוצה מן הממשלה, תוך איום ב"אופציית העבודה". הוא לבטח שומע את הקולות הבוקעים ממפלגת העבודה, ולא רק מפיהם של בורג, מצנע ואפילו וילנאי, עוקב אחר הפעילות הרוחשת מאחורי גבה של הממשלה הנבחרת בבתי מלון ירדניים או שווייציים (ובהשתתפות ח"כית לשעבר, שהתמודדה לכנסת ברשימת הליכוד - נחמה רונן!) - ויודע איזה נזק נגרם כתוצאה ממנה. הוא לא יתן ידו להחזרת השמאל הקיצוני לממשלה, אפילו אם הליכוד יוסיף להיות נותן הטון באותה ממשלה.

למדינה ולליכוד דרוש היום צחי הנגבי, פעיל, נשמע, מורגש ומשפיע. אחרי שאבן משפטית גדולה נגולה מלבו, רבה הציפייה ממנו, שיהיה מצפן ומצפון אידיאולוגי בתנועתו, מאיץ לריענון מוסדותיה, ולהוצאתה מן השיתוק שאוחז בה מאז הנצחון הגדול בבחירות.

פתחנו בעו"ד אליעד שרגא ובו נסיים: אנו מחזקים את ידיו במאבק המשפטי הצודק שהוא מנהל בשם משפחת הנווט הנעדר רון ארד והמוני אזרחים בישראל. אסור בשום פנים ואופן להפרידו מיתר השבויים והנעדרים. בוודאי שאסור לשחרר בעיסקה חלקית, המשדרת חולשה וכניעה, את מי שהחזיק בו באחרונה, בטרם הועבר לאירן, שייח דיראני. לתשומת לבו של השר הנגבי.