הכוח להגדיר הוא הכוח להגביל

האימרה "הכוח להגדיר הוא הכוח להגביל" מיוחסת לפילוסוף מישל פוקו בהקשר של הפסיכיאטריה, אשר מקנה מעטה של מכובדות מדעית לתיוגם של חריגים חברתיים כ"משוגעים" ועל כן, מאפשרת להפעיל אלימות שלטונית ממוסדת כלפיהם באמצעות אשפוזם במוסדות סגורים. אך האימרה הזו יפה לא רק לשיטור פסיכיאטרי, אלא לכל צורת שיטור שלטונית: אם פעם סברתי שביבי, למרות כל נוראיותו, מאמין באמת ובתמים בנחיצות הגזירות כלפי השכבות החלשות, ועל כן, גם אם איני מסכימה איתו, לפחות אכבדו כ"אדם שמאמין במעשיו" (ממש כמו שאנשי שמאל מוקירים את מנחם בגין ז"ל למרות תמיכתו בארץ ישראל השלמה, וזאת בשל יושרו האידיאולוגי ועקביותו), התבדיתי.

ביבי, בעבור חופן שלטון, הקנה למגזר החרדי אתנן אשר עלול, בעתיד, לסכן את דמותה הדמוקרטית של המדינה: הוא הגדיל את קצבאות הילדים, והמשיך לפטור את החרדים מלימודי הליבה, והכל בעבור אתנן השלטון. יש הטוענים כי ההסכם עם שס כבר היה מוכן כאשר לבני ניסתה להרכיב קואליזציה טרם הבחירות, ולמעשה, הדרישות שהציגה שס בזמנו ללבני, הופנו אליה לאחר עריכת ההסכם עם נתניהו, ועל כן היו מופרזות, שכן שס ידעו כי מה שציפי תדחה כבר מובטח על-ידי ביבי.

במילים אחרות, ביבי מכר את כל ה"עקרונות" שלו, כביכול, בעבור ה"אדום האדום הזה" של השלטון.

אם שוכנעתי בעבר כי ביבי באמת ובתמים מאמין באידיאולוגיה קפיטליסטית, הבנתי שאין שום אידואולוגיה בעגלתו הריקה של מי שמוכר אותה בעבור חופן עדשים של שלטון, ולמעשה, יכולתו להשתלח בכינויי "פרזיטים" ובשוטים ובעקרבים של "חינוך מחדש" בשכבות המוחלשות, אינה אלא פונקציה של היעדר כוח פוליטי לשכבות המוחלשות. אם לשכבות המוחלשות והעניות היו לוביסטים סקטוריאלים כמו שיש למאגר האלקטורלי של שס, ביבי לא היה צורח בהיסטריה ש"אף אחד לא יתחמק מעבודה", עם טירוף ה'חינוך מחדש' בעיניים, כפי שהוא וחבריו עשו בזמנו, עם גיבוש תוכנית ויסקונסין.

העובדה ששס מקבלת הכשר קואליציוני להיפטר אחת ולתמיד מכל חובותיה לחברה, מחד, אך האוכלוסיות המוחלשות נכפות בסד התוכנית השיטורית אומר דרשני: אוכלוסיות מוחלשות מוגדרות כפרזיטיות אך ורק מכיוון שאין להן כוח פוליטי, ולו היה להן כזה הן היו מצטרפות לממשלת 'סגני השרים לשום דבר' בעד אפס תועלת, או נהנות משלמוני הסקטוריאליות ששס תתעל כלפיהם.