מס חינוך חינם

מול פסיקת בית המשפט המדברת על הכרה במטפלות וגנים כהוצאה מוכרת, מתקוממים ארגונים שונים בטענה כי "שוב" המדינה דואגת רק ל"עשירים". באמירה זו, ישנן שתי טעויות. תחילה, מי שיוכל ליהנות מהפסיקה, אינם רק עשירים, אלא גם ובעיקר המעמד הבינוני שמשקיע אחוז גדול מאוד ממשכורתו בחינוך. שנית, השקעת המדינה בסיבסוד מעונות וגנים כבר היום הינה רבה ומשמעותית ומיועדת בעיקר עבור השכבות הנמוכות.

כידוע, מעונות היום של משרד התמ"ת יכולים לספק הנחה של למעלה מאלף שקלים לחודש, לבעלי הכנסות נמוכות. אך גם בגנים ובצהרוניות יש מימון רחב היקף, שוב, בעיקר לאותן אוכלוסיות המתקוממות נגד ההכרה במס למעמד הבינוני.

בשנת 1984 נחקק כי חוק חינוך חובה חינם יחל מגיל 3. אך בעקבות חוק ההסדרים הידוע לשימצה, נמנע יישום מיידי של חוק זה, לעד שהגיע למתכונתו הנוכחית ולפיה כל בכל שנה אמורה להתכנס ועדה של משרד החינוך ולעדכן את הרשימה שעליה יחול החוק. החלה מלאה צפויה עד 2009.

הרשימה המיוחסת הינה מרתקת במיוחד. ומלבד הימצאותם המחויבת ברשימה של יישובי הפריפריה, שבכך משרתים אינטרס לאומי - לעודד הגירה מהמרכז, מצויות ברשימה הפתעות לא מעטות בדמות יישובים מרכזיים וחזקים. כדאי לדעת, המשמעות של הימצאות ברשימת יישובי הצו של משרד החינוך הינה בין 15,000-7,500 שקלים עבור כל ילד עד גיל 4! והנה, כבר 10 שנים מחכים זוגות צעירים ברחבי הארץ לרגע שבו החוק יחול גם עליהם, אך דבר מבושש להגיע... ומה כן הגיע? הגיעה העלאה של שכר הלימוד בגנים של משרד החינוך והקשחת הקריטריונים לקבלת הנחה, הרי מישהו צריך לשלם על זה, לא?

במשרד התמ"ת מאידך, החלו ביוזמה מבורכת וחשובה שמטרתה סיבסוד צהרוניות בין הגילאים 10-3, על-מנת לעודד יציאת נשים לעבודה. גם כאן ישנה רשימה, אך הפעם, הקריטריונים יותר ברורים - חרדים, ערבים והגדרת עדיפות לאומית של מקום המגורים. וגם כאן כדאי לדעת, המשמעות של הימצאות ברשימת יישובי משרד התמ"ת הינה בין 38,000-25,000 שקלים עבור כל ילד, עד גיל 10!

צורת חלוקת משאבי החינוך במדינה מובילה לכך שלדוגמא, שכר הלימוד בגנים הממשלתיים עבור שני ילדים במשפחה צעירה מרמת גן, עולה כמו שכר הלימוד עבור 12 ילדים ברחוב ליד בבני ברק! מי מוגדר כ"משפחה נזקקת"? התשובה ברורה. אך, לאחר תשלום המיסים, הגנים והמעונות, למי נשאר יותר בסוף? אני בטוחה כי התשובה יכולה להפתיע. מה שבטוח, שלהתייחס לאותו זוג מרמת גן, המרוויח שכר ממוצע ומגדל שני ילדים, כ"מעמד הבינוני" שאין לתת לו שום הטבות של מס, שום הנחות ועל חשבונו ניתן להגדיל עוד ועוד את שכר הלימוד, זה עוול מוחלט.

ומה המסקנה? תחילה, שחוקים סוציאליים צריכים לעזור לכלל האוכלוסיה, ואפילו לאותו מעמד בינוני שהינו כה גדול ועם זאת, כה נשכח. שנית, סופם של חוקים הוא להתיישם. החלה ארוכת שנים, אך חלקית בלבד, של חוקים ממשלתיים, הופכת לחוסר שיוויון מוחלט. ההכרה במס עבור ההוצאה הגדולה כל-כך במשפחות מסוימות, יכולה להקל, ולו במעט, את חוסר השוויון הזה.

ועצה קטנה לסיום, אם אתם מחפשים כיצד לחסוך לילדיכם, תוכלו בקלות לשים בצד כ-50,000 שקלים עבור כל ילד, אם תבחרו בקפדנות היכן משתלם לגור, או לכל הפחות לאיזה מגזר להשתייך. ותקוו שעד אז לא תתחלף ממשלה.