השורה הקדמית מול העושק

שאלת ההתאנות של רוני חזקיהו לדני דנקנר חרגה זה מזמן מגבולות הדיון הכלכלי והביאה אותי, כאנתרופולוג, לבחון כמה היבטים חברתיים בתהליכי התגבשות הסאגה הבלתי גמורה ביניהם.

השורה הקדמית של הפיקוח על הבנקים כללה (עד למינויו של רוני חזקיהו) את יואב להמן, אבי וישנביץ, פרופ' אקשטיין ומוטי פיין. תוך שלוש שנים השתנתה השורה הקדמית ללא הכר: רוני חזקיהו (מפקח), דודו זקן (סגן), ד"ר יוסי סעדון (דובר), אור סופר (סגן), רפי לנקרי (חבר הנהלה) וזמיר דחב"ש (יועץ תקשורת).

משב רוח גבי להתגבשות הרוח הלוחמנית של השורה הראשונה בעת הזאת בא מכיוונם של חברי הכנסת משה כחלון ואמנון כהן שבחנו בוועדת החקירה הפרלמנטרית את עמלות הבנקים וביקשו להפחית את מספר העמלות מ-350 לכ-100.

רוני חזקיהו ומשה כחלון, תושבי אותו רחוב בגבעת אולגה, מסמלים עם יוצאי הרחוב המפורסם האחרים (אליעזר כחלון היזם ובעליה של נאות חן, תת ניצב יוסי פריינטה, מפקד מרחב דרום, יעקב כחלון, סגן ראש עיריית ירושלים ועוד) את השתלבותם המלאה של בני עדות המזרח במרחב החברתי תרבותי של מדינת ישראל.

משה כחלון טען שהדוח המוגש על-ידי הוועדה, ישמש "פלטפורמה לחקיקה" שתעביר את הפיקוח על העמלות ממשרד התמ"ת לבנק ישראל. הוסיף על כך חבר הכנסת דוד טל (שס), שעדיף להגיע להבנות ולהסכמות מתוך הבנה שהבנקים הגזימו בעושק הציבור.

השורה הקדמית (המזרחית) של המפקח על הבנקים קיבלה בעצם מכחלון וחבריו את הרשות (שהייתה מסורה למשרד התמ"ת) לפקח על מספר וגובה העמלות הבנקאיות מתוך ראייה חברתית ולטובת הציבור.
הבנקים לא רוו נחת ממסקנות הוועדה הפרלמנטרית לבחינת עמלות הבנקים. מתוך הידוע לנו היום, הוביל בנק הפועלים את גיבוש העמלות וגובהן. אחריו "התיישרו" הבנקים האחרים.

למורת רוחו של המפקח גבו הבנקים עתה יותר מאשר גבו לפני התערבותה של הוועדה הפרלמנטרית. אך, לא עניין העמלות הוא זה שהביא להסלמה ביחסים בין השורה הקדמית לבין דני דנקנר וחבורתו. בעקבות משבר האשראי (עולמי) ביקש המפקח על הבנקים לבחון את חוסנם של התאגידים הבנקאיים בכך שייערכו לקראת השינויים בסביבה העסקית. המכתבים הופנו לדירקטוריון של בנק הפועלים בתאריכים שונים (10.12.07, 13.4.08, 28.9.08) אך מה ששבר את גב הגמל הייתה ההתייחסות המזלזלת של בנק הפועלים בדיווחים למפקח על הבנקים. ביום 29.10.08 מוציא סגן המפקח על הבנקים (אור סופר) את המכתב המפורסם לבנק הפועלים בו הוא מתריע על דיווחים לא נכונים, שגויים, שלא לומר על גבול השקרים הלבנים. מאותה שעה החליטה השורה הקדמית שמצב זה לא יכול להימשך. מכיוונו של המפקח החלו להישמע נבואות זעם לנפילתו של בנק גדול.

רוני חזקיהו כותב לבנקים שגם לאחר שבנק הפועלים מכר את תיק ה-MBS¹ שלו עדיין קיימים במערכת הבנקאית מוצרי אשראי מובנה בהיקף של 6.4 מיליארד דולר, רובם המכריע בהפועלים, לאומי ודיסקונט. בנק הפועלים מכר בחודש מאי 2008 את תיק האג"ח מגובות משכנתאות (MBS) והפסיד 1.33 מיליארד דולר.

השורה הקדמית יודעת בוודאות שהיא תביס את אריסון/דנקנר משום שבידיה מידע ברור לכשלי הניהול ולאי-ההתחשבות בציבור החוסכים/לווים/בעלי החשבונות/עסקים קטנים/תאגידים פיננסיים אחרים/תאגידים שאינם פיננסיים ועוד. המערכה כרגע אינה על בנק הפועלים כי אם על בנק לאומי. לא! לא יקרה שוב מצב בו שי טלמון (החשכ"ל שהפך למנכ"ל) ימסור לנחמה (החבר של אריסון שהפך ליו"ר) את הבנק הגדול ביותר בארץ. השורה הקדמית מבקשת למסור את בנק לאומי ל...? עכשיו אולי נחזור לרחוב בגבעת אולגה ונשאל את בחיריה/בכיריה מה הכוונה של חזקיהו, סעדון, לנקרי, זקן, סופר, דחב"ש, דוד טל, משה כחלון ועוד רבים אחרים הנמנים על השורות האחרות.

אגב, האם השמיעו חברי הכנסת "החברתיים" (יחימוביץ' ופינס-פז) את דעתם בקשר למאבק של השורה הקדמית בטייקון מעתלית?

הערה מאלפת:

מאמר זה נכתב בעקבות מחקר שערכתי לגבי ציוות החדרים ביחידת החשכ"ל. ב-16.9.96 פרסם סגן החשכ"ל, יצחק קליין, הוראה שרק "מורשים" מסוימים יכולים להזמין מזון במשרד האוצר: אבי אלקינד, שי טלמון, אופיר יואל, דוד גרשונוביץ', רטנר נחמן, יצחק קליין, יובל סנדמן, הרי לנגמן, רבקה כלב ועוד. בדקתי היכן נמצא כל אחד מהם היום והתענגתי על ההלימה בין היות הפקיד "מורשה להזמין מהמזנון" לבין מיקומו בהיררכיות (האליטות) הכלכליות, פוליטיות היום. אשמח מאוד לדעת מי היא השורה הקדמית במשרד החשכ"ל לאחר לכתו של ד"ר ירון זליכה.