מדינה יהודית, אידיוטים שימושיים ושר הבריאות

במאמר שכותרתו "בגדי המלך הישנים", המתפרסם באתר זה, תוקף אורי אבנרי את בנימין נתניהו, על שלא הכין עצמו כראוי לכהונתו - שהייתה צפויה זמן רב מראש - כראש הממשלה; על שלא מינה מלכתחילה צוות ושרים שהוכנו מראש; ועל שלא גיבש לעצמו בעוד מועד מדיניות ברורה, וכעת הוא מגמגם כי או-טו-טו יקבע את מדיניותו עד פגישתו עם אובמה. אבנרי משווה את נתניהו לאובמה, וקובע כי האחרון יצא מיד בשפע מיזמים שהוכנו מראש, בעוד נתניהו מדשדש ושקוע במבוכה.

אבנרי צודק במידה רבה, בביקורתו זו על נתניהו. מה לעשות, ולפעמים אפילו זה המשמש אצלנו כמליץ-יושר בהתנדבות למחבלים, צודק בביקורתו.

אבל, על שני דברים מגונים בדברי אבנרי, אי-אפשר לעבור לסדר היום:

1. אבנרי יוצא חוצץ נגד דרישתו של נתניהו, שהערבים יכירו בישראל כבמדינת העם היהודי. לא "מדינה יהודית", אלא מדינתו של העם היהודי, ואבנרי תוקף את העיתונאים אשר בבורותם אינם מבחינים בין שני המונחים הללו. כדי להבין את כוונתו של אבנרי, אצטט את תמצית הסברו:

"'מדינה יהודית' היא דבר אחד. 'מדינת העם היהודי' היא דבר אחר לגמרי. 'מדינה יהודית' יכולה להיות מדינה שרוב אזרחיה מגדירים את עצמם כיהודים ו/או מדינה ששפתה העיקרית עברית ושעיקר תרבותה עברית, המקיימת את יום-המנוחה השבועי בשבת, הדואגת לכשרות המזנון בכנסת, וכיוצא באלה.

"'מדינת העם היהודי' היא סיפור אחר לגמרי. זה אומר שהמדינה אינה שייכת לאזרחיה בלבד, אלא למשהו הקרוי 'העם היהודי', הנמצא מחוץ למדינה. לכך יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת. למשל: שלילת האזרחות מלא-יהודים, כהצעת ליברמן, או הענקת זכות-הבחירה לכל היהודים בעולם".

עד כאן דברי אבנרי. הוא מודאג מהאפשרות שמדינת העם היהודי תיחשב, למשל, כמדינתם של רם עמנואל ושאר יהודי ארה"ב, וכמייצגת אותם. ואזי, אוי לה לאותה זוועה, לאן נוליך את הבושה. ההשקפה שמדינת ישראל תיחשב בגלוי ובמוצהר, פורמלית ומעשית, כמולדתם, כמקלטם, כפרקליטתם, כמקור גאוותם, כמקום מפלטם לעת צרה, כביתם השני, וכערבה ודואגת לבטחונם של כל יהודי העולם - השקפה זאת אורי אבנרי אינו יכול לשאת. מיהרתי לקרוא את מאמרו עד סופו, כדי לקרוא את אזהרתו המתבקשת מפני ההכרה במדינת פלשתין - משוש עיניו ותקוותו - כמדינת "העם הפלשתיני", אותו "עם" אשר ימני ארור כמוני אינו מכיר בקיומו השקרי, אך לא מצאתי שום הבעת דאגה מפני האפשרות, שאזרח ארה"ב ממוצא "פלשתיני" ייחשב כמיוצג על-ידי מדינתו שבין הירדן לים התיכון. זה כלל אינו מדאיג את אבנרי, כשמדובר בדרישה כי תוקם בארץ ישראל מדינה "פלשתינית" נוספת לזו הקיימת, שרבת עמון היא בירתה.

אשר לזהותה של ישראל כ"מדינה יהודית", על-פי הגדרותיו - ידוע לכל עד כמה אורי אבנרי נאבק ולוחם כל ימיו למען הנהגת השבת והכשרות בכל רחבי ישראל. את עיני מי הוא מנסה לאחז?

הדברים ברורים לכל מי שעיניו בראשו, וניכר הנושא המדיר שינה מעיני אבנרי. ההכרה הפורמלית במדינת ישראל כמדינת העם היהודי, תשמש לה עילה לקבוע את זהותה זו גם בספר החוקים שלה, ואולי אפילו להפוך לעבירה כל ניסיון לשנות זאת - בדיוק כפי שכל ניסיון לשנות את האופי הדמוקרטי של המדינה, או להכיר בפעולה גזענית כלגיטימית, אסור על-פי החוק. בכך יסוכל נסיונם של הערבים שונאי ישראל, ידידיו של אבנרי, להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" - לשון נקייה, כביכול להפיכת ישראל למדינה ערבית נוספת.

התמימים עשויים להסיק כי אבנרי דורש ואולי גם מעוניין כביכול, שמדינת ישראל תהיה "מדינה יהודית", כלומר - כמו המדינות הערביות הרבות - אחת ממדינות יהודיות אחדות. כל "מדינה יהודית" כזו תנהיג את העברית כשפתה, את השבת כיום המנוחה בה, ואת דיני הכשרות במזנון הכנסת.

ורק תמימים כמו כותב דברים אלה יכולים להעלות בדעתם, כי העם היהודי זקוק כאוויר לנשימה לשתי הזהויות גם יחד, שתתגלמנה במדינת ישראל: הן מדינת העם היהודי והן מדינה יהודית. הזהות האחת אינה יכולה להתקיים לאורך ימים ללא רעותה, כפי שאין העם היהודי יכול להתקיים לאורך ימים ללא שתיהן.

אגב, טענת אבנרי בדבר "שלילת האזרחות מלא-יהודים, כהצעת ליברמן", מוליכה שולל. למיטב ידיעתי, ליברמן לא הציע לשלול את האזרחות מהערבים בתור שכאלה, אלא להתנות את אזרחותו של כל אזרח, יהודי כערבי, בנאמנות למדינת ישראל - והשאלה הלגיטימית כיצד תוכח או תישלל נאמנות, או אי-נאמנות, אינה רלוונטית כאן. אלא, מאחר שאנו יודעים את מידת נאמנותם של רוב הערבים למדינת ישראל, אפשר להבין את כאב הבטן שדרישה כזו גורמת לאיש כמו אורי אבנרי.

ידוע הכינוי הלעגני "אידיוטים שימושיים" שהעניק לנין בשעתו לאותם משכילים במדינות המערב החופשיות, אשר נאבקו מרה למען הקומוניזם הבינלאומי ותמכו מילולית ומעשית בברית המועצות, למרות שבמרוצת השנים התברר אופיה הרצחני והמרושע ולמרות שהתמיכה בה הייתה בניגוד משווע לאינטרס הלאומי של מדינותיהם. אותם "אידיוטים שימושיים", שרובם היו באופן אישי רחוקים מלהיות אידיוטים, אף עסקו במעשי חתרנות נגד ארצותיהם, ורבים מהם הגיעו כדי ריגול ובגידה במולדתם. אין לי ראיה לכך שאורי אבנרי עוסק בפועל במעשים כאלה, אך ככל שמדובר בהתבטאות מילולית והפגנתית - שונאינו הערבים רשאים לראותו בהחלט כנמנה עם "האידיוטים השימושיים", הנאבקים בשירותם.

2. אורי אבנרי מגנה את נתניהו, על שהלה מינה רב אורתודוקסי למשרת סגן שר הבריאות, והותיר על שכם עצמו את תפקיד השר. אבהיר כי אין שום סיכוי שאצביע אי-פעם למען מפלגתו של הרב יעקב ליצמן, אך אין פירושו של דבר שאסכים לדברי-בלע מרושעים נגדו. אורי אבנרי מבין, ללא ספק, כי הרב ליצמן - ממניעים אידיאולוגיים הפסולים בעיניי - מכהן בפועל כשר הבריאות, וכי נתניהו משמש כשר הבריאות רק באורח פורמלי, אך זה אינו מעניין אותו.

כידוע, רוב שרי הבריאות שלנו (דומני שכולם, לבד מאפרים סנה) לא היו רופאים ולא התמצאו ברפואה, ואיוולת היא הטענה כי רק רופא יכול לשמש בתפקיד זה. שר אינו צריך להיות מומחה מקצועי בתחומי הפעולה של משרדו, מה גם שאין אף משרד אחד שמומחיות בתחום מסוים תספיק להקיף את כל תחומי פעילותו. כך, למשל, שר הביטחון יכול להיות מומחה ללוחמת שריון, אך מה יהא על תחומי חי"ר, טיס, ימייה, מודיעין ושאר נושאי הביטחון, שבהם אין לשר שום מושג? שר החקלאות יכול להיות רפתן מומחה ומדופלם, אך מה יהא על תחומי הפלחה, המטעים, העופות וכיוצא באלה?

לא מומחיותו החסרה של יעקב ליצמן ברפואה מטרידה איפוא את אורי אבנרי, אלא העובדה שהאיש הוא, רחמנא ליצלן, רב אורתודוקסי. אכן, זהו חטא בל-יכופר, כתם שחור-משחור שלא יסולח לו לנתניהו לעולם. יכול ראש הממשלה למנות לכהונה זו איש שכל ימיו עברו עליו בפיקוד על טנקים, רץ מרתון, כדורגלן צמרת, נוכל פוליטי מנוסה, מוכרת תמרוקים, יו"ר של ועד עובדים, רב-מרגלים בדימוס או בעל כל מקצוע אחר, ואבנרי ישתוק כדג. אך למנות רב, ועוד אורתודוקסי? הלא ברור לכל תינוק, כי תואר זה מעיד על בעליו כי הוא חשוך שבחשוכים, מפגר שבמפגרים, איש שימי הביניים שולטים בכל מהלכיו, העלול חלילה להמיט על ראשינו מגיפות כמו דבר, שחין, טיפוס ושאר מרעין בישין, בשל עיסוקו החולני והמביש בתורה. הכיצד יכולה מדינה מודרנית, מתקדמת שאין כמותה, טכנולוגית ומלאה בגאוני מחשבים וטילים, להעמיד בראש מערכת הבריאות שלה איש כה חשוך, המתהדר בתואר הנקלה "רב אורתודוקסי"?

בעוונותיי, מזדמן לי לא-אחת לזפזפ בערוצי הטלוויזיה בשעות הקטנות של הלילה. ערוצינו הלא-חביבים נוהגים להראות שם כל מיני תוכניות מן העבר הרחוק, או כאלו ששודרו בשעות הבוקר. בתוכניות מהסוג האחרון יש רבות שבהן מובאים לאולפן מומחים למיניהם, במרכאות ובלעדיהן, בתחומים שונים ומגוונים. לצד רופאים, דיאטנים, מהנדסים ומומחים בתחומי-מקצוע המבוססים על המדע, שופעים האולפנים בכל מיני "ידעונים": אסטרולוגים, נומרולוגים, מנחשים בקפה ובקלפים, מחשבי קיצין על-פי צירופי אותיות, מומחים לניחוש עולם ומלואו על-פי קווי כף היד (כירולוגים), מנחשי העתיד על-פי צירופי אבנים, קובעי אישיותו וגורלו של אדם על-פי שמו, ואחרים שכל בר-דעת מבין כי דבריהם הם הבל ורעות-רוח, ללא שום בסיס מדעי, ולא פעם ה"מומחה" האחד קובע ההפך הגמור מדברי ה"מומחה" האחר. עד כה לא קראתי ולא שמעתי אף מילה אחת של אורי אבנרי, נגד הולכת הציבור שולל על-ידי "מומחים" אלה. רק רב אורתודוקסי מדיר שינה מעיניו.

העובדה שהרב ליצמן הוכיח מיומנות כלכלית רבה ומנהיגות מרשימה, בכהנו כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, אינה מהווה נקודת זכות בעיני אבנרי. גם העובדה שבני-תורה רבים הצליחו מאוד בעסקים, במדע ובכל תחומי החיים, אולי דווקא בזכות חידוד שכלם והבנתם בלימוד התורה, ידועה ללא ספק לאיש שהפך למשרתם הנרצע של ערפאת וחבר מרעיו ויורשיו, אך אינה מטה אצלו את הכף לזכות ליצמן.

לדעתי, דבריו של אבנרי בגנות מינויו של רב אורתודוקסי למשרת שר (לא חשוב באיזה משרד), מגלים את דעתו הקדומה ואת עוינותו, כשמדובר באיש דתי, ולא כל שכן כשמדובר ביהודי חרדי. ואולם, יעז מישהו לכתוב נגד מינויו של ערבי, לא-כל-שכן איש-דת מוסלמי, למשרה כלשהי. או-אז יראה לו אבנרי, בעל העט המושחז, את נחת זרועו.