אין ספק שהליברליזם הוא האידיאולוגיה הטובה ביותר שצמחה לאנושות מאז המאה ה-19. האומה האמריקנית הוקמה על יסודות הליברליזם וכך גם המהפיכה הצרפתית. ערכים כגון זכויות האדם, שוויון הזדמנויות, שוק חופשי וקניין אישי הביאו למהפיכה עולמית ולמעשה קידמו את תרבות המערב למקום שהיא נמצאת בו היום. הקידמה התרבותית, טכנולוגית, ורמת חיים המערבית לא הייתה יכולה להגיע למקומה בלעדי הליברליזם. אונם אידיאולוגיות שונות באו ואיימו לתפוס את מקומה אך במבחן התוצאה הן תמיד נכשלו.
אז מדוע יש הרגשה כיום שמשהו לא עובד? מדוע המערב נתפש היום כתרבות חלשה שעומדת לקרוס? מדוע נשיא ארה"ב, מנהיגה של מדינת החירות הגדולה בעולם מעודד מהלכים סוציאליסטיים לחלוטין אשר מאיימים על עתידה של המעצמה מבחינה כלכלית ואף יש שיטענו קיומית?
יש כמה גורמים שהביאו לקריסה של האידיאולוגיה הליברלית. גורם אחד, הרסני ביותר, הוא התפישה הפוסט-מודרנית. ילדי הפרחים של שנות השישים באמריקה יצאו בהפגנות ענק וניסו לגרום ליציאתה של ארה"ב ממלחמת ויאטנם. כמוהם היו גם שחקנים, סופרים, אנשי אקדמיה ואפילו ארגונים אלימים שניסו לשנות את האג'נדה המדינית. ילדי הפרחים התאכזבו נוכח אי יכולתם להפסיק את המלחמה, וחשו שהפסידו את המערכה. אך האם הם באמת הפסידו? אם נחשוב לרגע - היש מלחמה אחת "צודקת" שנעשתה ע"י המערב לאחר מלחמת ויאטנם? מלחמות שגבו קורבנות וזמן רב יותר מכמה שבועות לפתע נהיו מיותרות. אולי סיסמת ה"פיס אנד לאב" החלולה דווקא כן חדרה לתודעה התרבותית של המערב...
למעשה, הפוסט-מודרניזם החל קצת לפני עידן ילדי הפרחים. הייתה זו תרבות ה"ביטניק" של שנות החמישים שהחלה במהפך הרעיוני. הסופר הנודע ג'ון קרואק (ממובילי התנועה המושמצת בזמנו) אמר: "הרוג את האינטלקטואלים המסוגלים לשוחח ברהיטות..." הפוסט-מודרניזם החל לפקפק בכל ערך, בכל תפישה ובעצם בכל ההיסטוריה של הציביליזציה. אם הליברליזם של המאה ה-19 דגל בערכים מוחלטים של מוסר וצדק, הביטניקים החלו לפקפק בכל מה שסביבם, והתרבות וערכים עליהם גדלו (תא המשפחה, קוד לבוש, סגנון דיבור וכו') לפתע התערערו ובמקרים אחרים אף נדחו מכל וכל. נכון שגם דברים טובים יצאו מהתפישה החדשה (כגון זכויות לאישה, זכויות לבני מיעוטים ועוד) אך התיקון שהפוסט-מודרניזם ניסה להשיג יצא מכלל פרופורציה והפך כל עניין לרלטיבי, ליחסי. אין טוב ורע, יש רק נקודת מבט. אין מוסר מתאים לכולם – יש הבדל תרבותי בין אנשים.
אל היחסיות הזאת נכנס שחקן חדש למגרש הבינלאומי שיודע לנצלה עד תום. הוא מזהה את נקודת התורפה שלה ומנסה לבסס דרכה את שאיפותיו. אני מדבר כמובן על האיסלאם. בהשקפת עולמו של המוסלמי יש ערכים ברורים מאוד. לאיסלאם יש דרך, יש שיטה, יש מטרה ויש תרבות אחת שאינה מתירה השקפות עולם שונות. בעצם קיים במערב מצב אבסורד. הרי שהאדם המערבי מתקיים ע"פ התפישה שאין דרך אחת ויחידה. "כל אדם עם אמונתו יחיה" ומתן שוויון מוחלט לכולם היא נחלת המערב. ברור שהמוסלמי אינו מאמין בשוויון כזה או אפילו במתן לגיטימציה לדעה אחרת. המדינות הליברליות-דמוקרטיות של המערב אינן יכולות לצאת כנגד התופעה הזאת של התפישה המוסלמית, גם אם האזרח לו הן נותנות שוויון אזרחי מלא, מתכנן את השמדתן. בשם ערכי הדמוקרטיה והשוויון המדינות המערביות אינן מסוגלות בתודעתן הנוכחית לצאת כנגד תופעה דתית כמו המוסלמית השוללת את האחר.
אגב, אם נבדוק לרגע ונקרא את הגיגי הליברליזם הישן, בעצם נגלה שהוא דגל במתן הזדמנויות שוות ולא בשוויון עיוור לכל אדם. אכן, זוהי גישה שונה לחלוטין של אחריות וזכויות האזרח אבל מי כבר היום שם לב לדקויות של פעם...
אז מדוע העולם הדמוקרטי לא מצליח לתפקד מול הסכנה הניצבת מולו? מדוע הוא זנח את האידיאולוגיה ועולם הערכים המודרני של המאה ה-19? איך הפוסט-מודרניזם הצליח לחלחל כה חזק ולחסל כל חלקה טובה של הערכים המוחלטים?
אם נבחן לעומק יותר את הליברליזם, נבין מדוע הוא נידונה מראש לכישלון. תורת הליברליזם נכתבה בלי המושג האלוהי. הוגי הליברליזם היו אנשים מאמינים (במיוחד אבות מייסדי ארה"ב) אך נמנעו מהכנסת האל לתוך המשוואה הפילוסופית כגורם מרכזי אשר סביבו נע הליברליזם. כנראה שהסיבה לכך הייתה הפוליטיקה וההשפעה של הכנסייה שלא אפשרה לייצר דיכוטומיה בין הנהגתה של מדינה לבין הדת. הכנסייה הייתה זו עם המונופול על הדת (הנוצרית), וכך נוצר מצב שבו הקונספציה המערבית ראתה בדת כמשהו אישי חסר כל השלכה על החיים הריאליסטיים.
ערכי הליברליזם אומנם היו ערכים אוניברסלים-אבסולוטים, אך היעדרות האל מן התודעה האידיאולוגית למעשה הבטיחה את התערערות הערכים – מוחלטים ככל שיהיו. כאשר אין אלוהים – אין שום דבר אבסולוטי. ראייה מפוכחת וארוכת טווח על הליברליזם הייתה מגלה כבר בתחילת דרכה ששלב הפוסט-ליברליזם בוא יבוא. אומנם ערכים יהודיים-נוצרים עודם מייצגים את העולם המערבי, אך ערכים אלו מצויים היום בתוהו ובוהו של ממש, וכנראה שימשיכו להתערער עם חלוף הזמן.
בכל זאת, יש משהו בהחלט חיובי שאפשר לקחת מההתפתחות הציביליזציונית של המערב. הדבר החשוב ביותר שהפוסט-מודרניזם הביא לעולם זה הרצון של התיקון (הרצון לשאול ולבדוק כל דבר). אם ניקח את ערך התיקון ושינוי המציאות תוך כדי הבנה שיש אלוהים בעולם וסביבו עלינו לבסס את ערכינו, יכולה להיווצר התפתחות חדשה בעולם המערבי ולהביא לעצירה של השתלטות האיסלאם על העולם.
בעצם נוצר מצב מעניין לאחרונה. מי שבוחן דברים לעומקם יכול להבחין בתופעה "הפוך על הפוך" שכזו שתופסת תאוצה. למעשה, המאמינים באלוהים בעידן הזה נחשבים למוקצים שמערערים על המוסדות המערביים של היום. הם בעצם משתמשים בערכים הפוסט-מודרניים כדי לקדם עולם מודרני עם אלוהים – בעוד הפוסט-מודרנים מנסים לשמר את ערכיהם החדשים-ישנים-יחסיים כפי שהשמרנים ניסו לעשות (ללא הצלחה).
לפי שעה נדמה שאנו עומדים על קצה של חילופי משמרות אידיאולוגיים, כאשר הקונספציה החדשה שתשלוט בתרבות המערבית תהיה התקדמות מעבר לליברליזם ופוסט-ליברליזם לעבר עידן חדש בו אלוהים שוב יהיה חלק אינטגרלי ומעשי בחיינו.
