שלושה אפיפיורים, ברצותם לבקר בארץ הקודש, באו בשערי מדינת ישראל העצמאית; אך לפניהם בא חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, בשערי הוותיקן ברומא, לבקש את תמיכת האפיפיור ברעיון שיבת היהודים למולדתם. את רשמיו רשם ביומניו:
"26.1.1904, רומא. אתמול הייתי אצל האפיפיור.. הוא קיבל אותי בעמידה והושיט לי את ידו, אותה לא נשקתי. ליפאי (חצרן בוותיקן - א.ה.) אמר לי שזו חובה, אבל אני לא עשיתי זאת. אני חושב שבכך קלקלתי לעצמי, כי כל מי שבא אליו כורע ברך ולפחות נושק את ידו.
"...פרשתי בפניו את בקשתי. אבל הוא – אולי כעוס בגלל נשיקת היד שסורבה – השיב בחומרה ובנחרצות: 'לא נוכל לקדם את התנועה הזאת .. אדמת ירושלים.. קודשה ע"י חייו של ישו הנוצרי.. היהודים לא הכירו באדוננו ולכן לא נוכל להכיר בעם היהודי. '
בכך נפרש מחדש הסכסוך בין רומא, אותה הוא ייצג לבין ירושלים, אותה ייצגתי אני.
"אמרתי לו, שאותנו מניעה רק צרת היהודים וברצוננו לעקוף את שאלות הדת.
'כן. אבל אנחנו, אני כראש הכנסייה, איננו יכולים. יש שתי אפשרויות: או שהיהודים דבקים באמונתם ועדיין מצפים למשיח שלדידנו כבר בא, ואזי הם מכחישים את אלוהותו של ישו, או שהם ילכו לשם (לארץ ישראל - .א.ה.) ללא כל דת, ואז נוכל לצדד בהם עוד פחות.
הדת היהודית הייתה הבסיס של דתנו; אבל היא הוחלפה ע"י תורת הנוצרי ואיננו יכולים עוד לתמוך בה...'
'אולם, אב קדוש, מצב היהודים קשה להחריד. אינני יודע אם הוד קדושתו מכיר את מלא היקף המצב העגום הזה. נחוצה לנו ארץ בעבור הנרדפים האלה.'
'האם זו מוכרחה להיות ירושלים?'
'איננו מבקשים את ירושלים, כי אם את פלסטינה, רק את הארץ החילונית'.
'איננו יכולים לתמוך בכך'.
'האם מוכר לאב הקדוש מצב היהודים?'
'כן.. תמיד הייתי ביחסים טובים עם יהודים.. יש גם התייחסויות אחרות מחוץ לדת: אדיבות וגמילות חסדים. את אלה איננו מונעים מהיהודים. אנחנו גם מתפללים בעדם: שיראו את האור.. אם אדוני יבוא עם עמו לפלסטינה להתנחל בה, נכין כניסיות וכמרים כדי להטביל את כולכם'."
עד כאן היומן. את השלטון על ארץ ישראל השגנו בדמנו – דם קדושים ודם גיבורים – למרות התנגדות בלתי פוסקת של הכנסייה הקתולית, שהראיון עם הרצל חושף ללא רחמים את מניעיה העקרוניים.
האם השתנה משהו בין הימים ההם לזמן הזה? להלכה כן, למעשה – לא.
להלכה נטשה הכנסייה הקתולית את "תורת ההחלפה", לפיה – הואיל והיהודים סרבו להכיר באלוהותו כביכול של הנוצרי, תפסה הכנסייה הנוצרית את מקומו של עם ישראל בהבטחות האלוקיות שבתנ"ך. נוכח שינוי החזית המבורך הזה, צריכים היינו לצפות שהכנסייה הקתולית תצטרף אל עשרות מיליוני הפונדמנטליסטים הפרוטסטנטים שהסיק מכך את המסקנה המתחייבת - לתמוך בהתלהבות בעלייה ובהתנחלות של היהודים בכל רחבי ארץ ישראל כהתגשמות חזונם של הנביאים.
אולם לא כך נוהגת הכנסייה הקתולית למעשה. היא מתנגדת לשלטון ישראל בירושלים ההיסטורית, היא מצדדת במדינה פלשתינית בלב ארץ ההבטחה ובתחום הדיפלומטי היא נוטה לצד הערבי, למרות שהערבים דוחקים את רגלי הנוצרים בכל אתר ואתר. הטעם לסתירה לכאורה זו מוסבר היטב ומונצח ע"י חוזה המדינה ביומניו, מפי האפיפיור של זמנו.
מאומה לא השתנה.
לא אותנו מפייסים, מפייסים איתנו!
אובמה נכנס לתפקידו הבינלאומי בסימן של פייסנות: הוא מפייס את רוסיה, מרגיע את האירופים ומחזר אחרי העולם המוסלמי, ובתוכו גם אירן, סוריה ואפילו החמאס. רק אל מדינה אחת בעולם כולו הוא שולח מסרים מאיימים ומבשרי רעות: המדינה היהודית.
למה? האם זו מלאכת האחיתופלים היהודים הסובבים אותו? האם אלה משקעי עבר? אולם יהודים היו מראשי הלוחמים נגד אפליית השחורים בארה"ב, ולא יהודים ריכזו בידיהם את סחר העבדים. דווקא מוסלמים נטלו בו חלק עיקרי, ואפילו עד היום הזה.
לא נותרה אלא המסקנה העגומה, שברכ חוסיין אובאמה, נאמן לשמו האמצעי, מזדהה עם הערבים ומועיד אותנו להיות הקורבן על מזבח ההתפייסות עם שאר העולם. הקרבתנו אמורה לחבב על אמריקה את הערבים, לקרב אליו את הרוסים ולקנות את ליבם של האירופים האנטי-אמריקנים ע"י סיפוק יצריהם האנטישמיים. אחר הכל – בשביל מה יש יהודים?
ערב נסיעתו לארה"ב, כדאי שבנימין נתניהו יחשוב גם על זה.
"איזון" נוסח אובמה
בביקורו הקרוב של נשיא ארה"ב בגרמניה הוא עתיד לבקר בשני מקומות טעוני זיכרונות מימי מלחמת העולם השנייה: בוכנוולד ודרזדן. בוכנוולד – פשיטא. זהו אתר מחנה ריכוז ידוע לשמצה בו נרצחו עשרות אלפים, רובם יהודים. דרזדן – משום הפצצתה ע"י הבריטים והאמריקנים בשלהי המלחמה, בעיקר בפצצות תבערה, שהביאו למותם של עשרות אלפי אזרחים.
פרשת הפצצת דרזדן משמשת כספינת הדגל למבקשים לשכתב את ההיסטוריה ולהציג גם את העם הגרמני כקורבן – "נאכבה" גרמנית! האם זה המסר שאובאמה מבקש לשדר: דרזדן כבוכנוולד?!
האם זו השיטה - לחגוג בבית הלבן סדר פסח ( בו שרים "לשנה הבאה בירושלים") וכנגד זאת – לקחת מן היהודים את ירושלים?
כל הדרכים מובילות לפלשתין
"כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב, ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש". בהשאלה מן הדימוי היפהפה הזה של הנביא עמוס (ה', יט') יש להזהיר מפני תרגילי ההתחמקות של נתניהו בסוגייה הפלשתינית, כך: "כאשר ינוס נתניהו מפני 'שתי המדינות' ופגעו הפיתוח הכלכלי הפלשתיני, ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו נחש בניית כוחות הביטחון הפלשתינים."
את התשתית הכלכלית הפלשתינית בונה טוני בלייר מטעם הקוורטט במטרה מוצהרת לספק את התשתית לריבונות הפלשתינית. את החטיבות הצבאיות החדשות של אבו-מאזן מאמן הגנרל האמריקני דייטון תוך הצבת המטרה שהכריז עליה בפירוש בנאומו בפני בוגרי קורס הקצינים האחרון באקדמיה הצבאית שהקים ביריחו: "אתם תהיו המסד למדינה הפלשתינית!"
על כן, לאן שלא יברח בנימין נתניהו במסלולים ה"לא-פוליטיים" שלו – בסוף הדרך תחכה לו תמיד המדינה הפלשתינית. לא לחינם בלייר ודייטון מבסוטים ממנו. הם יודעים שלא מדינה אחת בנו היהודים לעמים זרים, לפני שהללו בעטו אותם החוצה.
מדוע לא יעשו זאת גם במולדתם - לפלשתינים?
