הכיבוש והשלום

על-פי ליברמן, כפי שהדברים הופיעו בהדגשה יתירה, ההסדר עם הפלשתינים – שלא במקרה אינו מתממש – אינו מהווה כלל מכשול לשלום. דברי שר החוץ נכונים ומדויקים, וקשה להתווכח איתו בעניין זה. וההוכחה שלו לנכונות דבריו היא פשוטה – הרבה לפני פרוץ "הבעיה הפלשתינית", המהווה עתה את עיקר הטענות שלהם (הכיבוש הישראלי), היו כנופיות טרור שכל מאווייהן לרצוח יהודים היכן שאפשר, וכפי שהכיבוש לא שינה דבר, כך גם ביטולו באמצעות הנסיגה מלבנון והנסיגה מעזה – נסיגות של 100% - לא שינו דבר: הפלשתינים לא תלויים בכיבוש, אלא הם תלויים בעצם קיומה של מדינה יהודית ובעצם קיומם הפיזי של יהודים בתבל, כי לכך הם מתנגדים.

התנגדותם למדינה יהודית ולקיומם של היהודים היא התנגדות טוטאלית, נחרצת, עיוורת, ולא מושפעת משום דבר. ליברמן מבין את זה, רבים אחרים בסביבה שלו – טרם מבינים, ובשאלה בעניין זה הבוקר [22 למאי 2009] הבהיר השר פואד בן-אליעזר בריאיון ברדיו כי ההיגיון מאחורי תנועות השמאל נשמט ונעלם, ולא צריך לבדוק כלל את העובדות כפי שמביאן שר החוץ, אלא כן צריך לקבל את התפישה שיש עכשיו הזדמנות בלתי חוזרת להגיע להסדר בחסות חוסיין החוסה – אובמה, ולא משנה מה שאומר שר החוץ.

מדובר בכניעה לגזרות של מניעת בנייה אפילו בהתאם לצרכי הריבוי הטבעי. גזרות כגון אלו הן בלתי מוסריות בעליל, בלתי סבירות, בלתי אפשריות, ולכן נדחו. מה שכן יקרה – בנייה רבתי ביש"ע, לשם מענה לצרכי האוכלוסיה המתרבה כולל הגירה פנימית כולל הרחבת יישובים קיימים – פעולה זהה מהבחינה הציונית להקמת ישובים חדשים, ובאישור ההתנחלויות "הבלתי חוקיות" – יוקמו גם ישובים חדשים.

ואין קשר בין מתן מענה הולם לצרכי האוכלוסיה הישראלית, שהם הגשמת הציונות בימינו, לבין שנאת כנופיות הטרור – שללא שום תלות בשום דבר לא יסורו מדרכם, לבין חיזיון תעתועי השלום – שיישאר בתחום ההזיה עוד דורות, לבין התעצמות צה"ל בכל הכיוונים – תנאי הכרחי להישרדות מדינת ישראל.

כל אלה יתקיימו, בנפרד, וללא שום תלות אחד בשני.