|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ידיעות אחרונות מחטיף לנו סנוקרות ● מעריב מדווח שלא כל הערבים אותו הדבר ● ומלחמת העיתונים סביב פרשת בנק הפועלים ממשיכה
|
|
אין מנצחים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
טמטום ואטימות
כשמדברים על אינפנטיליזציה של העיתונות מתכוונים לכותרות וכותרות משנה, כיתובי תצלומים ופסקאות פותחות, הלוקחות כמובן מאליו את ההנחה שקוראי העיתון הפוטנציאליים הם יצורים רפי שכל, על גבול האנאלפביתים, שלא מסוגלים לשמור על ריכוז מעבר לחמש שניות רצופות.
כשמדברים על סנסציונליזציה של העיתונות מתכוונים לתפיסה שרואה בקוראים הפוטנציאליים כדור מטקות כה חבוט עד שהפך מזמן לקהה רגש, וכל שאיפתו כיום היא לחטוף מכות יבשות בפרצוף, שיניעו אותו הלוך ושוב בין זעם לרחמים, בין שנאה לגאווה, בין שכול לתחושת נקם, כדי שאיכשהו יוכל להשלות את עצמו בתחושה כי נותרו בו סימני חיים עצמאיים.
כותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות יכולה לשמש דוגמה ייצוגית לרע ולדוחה בעיתונות הישראלית של ימינו. הנה היא במלואה: "צעירה שומרת שבת מנתיבות רק רצתה להגיע לבית של בן-זוגה. היא לא ידעה שצעירים בשנות ה-20 החליטו להפוך את הכביש למשחק - וללחוץ ידיים משתי מכוניות נפרדות. אבל אז משהו השתבש: נהג אחד סטה ימינה ודרס את הצעירה. היא נשארה פצועה קשה בצד הדרך. הם אפילו לא עצרו לעזור לה".
מי שניסח כותרת זו עשה עבודה טובה. מלאכתו היא לסחוט את מרב הרגש והדרמה ממצב עניינים נתון ולהציגם באופן קצר וקולע. ציור דמות הקורבן ("צעירה שומרת שבת מנתיבות"); הדגשת מניעיה הטהורים ("רק רצתה להגיע לבית של בן-זוגה") ותמימותה ("היא לא ידעה"); וכמובן, הביטוי המצמרר, הרגע מפניו חושש הקורא, הרגע שהוא גם משאת נפשו - "אבל אז משהו השתבש".
הרע והדוחה אינו קשור למנסח הכותרת, אלא לעקרון שמוביל אותו. ניתן לראות בכותרות מעין זו את מה שאמנון דנקנר כינה בזמנו "הפואטיקה של הטבלואיד", אך היאחזות בממד האסתטי בכותרות העיתונים, ואין ספק שקיים כזה, מסייעת להסיר מהן את האחריות לטמטום ולאטימות שהן עוזרות ליצור. טמטום ואטימות הן התכונות שהובילו לדריסת הצעירה שומרת השבת מנתיבות, ולנטישתה בצד הדרך.
|
|
עיתון מעריב מקדיש הבוקר את שערו וכפולותיו הפותחות למדינת לבנון. עיקרי דוח סודי שהוכן על-ידי צוות או"ם אשר חקר את רצח רפיק חרירי פורסמו אתמול על-ידי השבועון הגרמני "דר שפיגל". מהדוח עולה כי ארגון חיזבאללה אחראי לרצח ולא סוריה, כפי שהיה מקובל לחשוב עד כה. ידיעה בעניין זה (שי אילן וג'קי חוגי) תופסת את הכפולה הפותחת בעיתון. כותרת המשנה מסתיימת בשאלה "האם מדובר בהדלפה מכוונת שתשפיע על תוצאות הבחירות?". מעריב לא מסתפק בדיווח זה וגם שני עמודי הכפולה השניה מהווים חלק ממיזם עיתונאי מיוחד לקראת הבחירות בלבנון, שיתקיימו ב-7 ביוני. פרויקט הבחירות בלבנון מוכתר בכותרת מאיימת "חשש בישראל: לבנון תיפול בידי חיזבאללה", אבל קריאה בו מעלה גם קולות אחרים. ג'קי חוגי תורם טור פרשנות ובו הוא מסביר מדוע "השדון אינו נורא כל-כך", כלומר מדוע ניצחון חיזבאללה עשוי דווקא להועיל לאינטרס הישראלי (התנועה צפויה להתמתן). חוגי מציין גם כי אפילו אם חיזבאללה ישיג ניצחון, הארגון לא צפוי להגיע לעמדת שליטה מלאה במדינה, אלא לניצחון בנקודות, שיחייב אותו להרכיב קואליציה. יואב פרומר מוסיף טור מעניין על מהלכיה של ארצות הברית לקראת הבחירות במדינה, המנסה בכל כוחה להשפיע על תוצאות הבחירות כך שידם של המתונים תהיה על העליונה. קשה להגזים בחשיבות הדיווח בעמודי החדשות על הזירות הפוליטיות במדינות השכנות. קוראי עיתונים ישראלים (שאינם הארץ) מקבלים בדרך כלל כל-כך מעט מידע על הדינמיקה הפנימית של מערכות שלטון בירדן, מצרים, סוריה ולבנון, שכל פרסום בעניין זה ראוי לשבח. הבורות הופכת מדינה ערבית שכנה, אויבת רשמית או לא, לגוש אחיד של איום, עד שבסופו של דבר כל המדינות הערביות כולן מצטרפות לכדי גוש אחד גדול ומזרה אימה. בהארץ, אגב, כותב צבי בראל על הפרסום ב"דר שפיגל" והשפעתו הפוטנציאלית על הבחירות בלבנון. בראל מזהיר כי "ראוי להתייחס לדיווח בזהירות רבה הן משום שלא ברור מה הם מקורות הדיווח והן מושם שמי שיכול לאמת את הדיווח נרצח או נעדר (...) עיתוי הפרסום מעלה חשד כי מדובר בניסיון להשפיע על מערכת הבחירות יותר מאשר לגלות את האמת".
|
|
שער מוסף "עסקים" של מעריב מיוחד לפרישתו הצפויה של יושב-ראש בנק הפועלים, דני דנקנר, מהלך שמקדם את המאבק בין בנק הפועלים לבנק ישראל עוד צעד אחד לקראת סיום. יהודה שרוני מדווח בהרחבה על הפרישה. לצד הדיווח מופיע טור מאת ניר ברזילי, עורך מוסף "עסקים", העוסק בזווית התקשורתית של הפרשה. ברזילי משיב למו"ל הארץ עמוס שוקן, שפרסם ביום שישי האחרון את עמדתו בנושא. "האמת כמובן שונה מאוד מהסיפור שמספרים שוקן והעיתון שלו", כותב ברזילי, וטוען כי "כל אותם עיתונים ("גלובס" ו"כלכליסט", מעריב וידיעות אחרונות) דווקא סיקרו את הפרשה באופן ענייני ורב ממדי", בעוד שרק עיתון הארץ נמנע מלהעלות את השאלה על שום מה מבקשים המפקח על הבנקים ונגיד בנק ישראל להדיח את דנקנר. זו טענה פגומה. "כלכליסט" בוודאי לא סיקר את הפרשה באופן ענייני ורב ממדי אלא היה מוטה באופן ברור לטובת בנק הפועלים ונגד בנק ישראל. גם במעריב נטו לטובת הפועלים, אם כי במידה פחותה מ"כלכליסט", ומדי פעם חטאו בסיקור לא ענייני. מעבר לכך, הצנעת מניעי ההדחה הם עניין אחד, ההתעקשות של דנקנר ואריסון שלא להיענות לדרישת הרגולטור, ואף להילחם בה, היא עניין אחר, חמור בהרבה, הראוי לסיקור עיתונאי תקיף. רק הארץ יכול לזקוף זאת לזכותו. "מר שוקן", ממשיך ברזילי וכותב, "העיתון היחיד שסיקר את הפרשה בצורה לא הוגנת ולא עניינית היה העיתון שלך". כאסמכתא לקביעה זו מפנה ברזילי את מר שוקן לבדיקה שפורסמה באתר זה על הפן התקשורתי של הפרשה. על כך יש לומר שמדובר באי-הבנה של הנקרא, עד כדי גזירת מסקנות הפוכות בתכלית לאלה המקוריות. יש לקוות שאי-הבנה זו נעשתה בתום לב ולא כתוצאה מניסיון להוליך שולל את קוראי מוסף "עסקים".
|
|
ידיעה קצרצרה בעמוד 2 של הארץ עשויה לצמוח במהלך השבועות הקרובים עד שתתפוס את מרבית העמודים הראשיים בעיתונים לאורך ימים ארוכים. הידיעה מבשרת כי "מטה המאבק למען שחרור שליט מחדש פעילותו" (ג'קי חורי). לפי הדיווח, במשפחת שליט ובמטה המאבק נערכים לחדש פעילותם, תוך שימת דגש על "החזרת הנושא לראש סדר היום הציבורי".
|
|
נדב איל מדווח במדור חדשות החוץ של מעריב על חשיפת המדליף בפרשת החזרי ההוצאות של חברי הפרלמנט בבריטניה. לפי דיווחו, ה"דיילי טלגרף" לא היה העיתון הראשון אליו פנה המדליף, אלא שהעיתון האחר, ששמו לא מוזכר, בחר שלא לפרסם את הסיפור. רז שכניק מספק הבוקר לעמודי החדשות של ידיעות אחרונות שתי ידיעות המקדמות את מפעלי מוזס. האחת מופיעה בכפולה המרכזית ומקדמת מופע הופעות של כוכבי הסדרה "כמעט מלאכים".מתועד בה מפגש מעריצים שארגן מגזין הנוער של ידיעות אחרונות בשיתוף פעולה עם חברת מוצרי הלוואי מבית ידיעות אחרונות. השניה מופיעה בעמוד האחורי ומקדמת את סדרת הנוער "החצויה" "שאותה יזמה סוכנות לוק", סוכנות הדוגמנים מבית ידיעות אחרונות, ואשר תשודר ב"הוט", חברת הכבלים בה למו"ל ידיעות אחרונות יש מניות. עיתון "ישראל היום" מציג הבוקר שני שערים. הראשון מכוסה פרסומת, השני בכותרות חדשותיות.
עוד בנושא:
|
|
| תאריך:
|
24/05/2009
|
|
|
עודכן:
|
24/05/2009
|
|
אורן פרסיקו
|
|
במכתב מחאה ששלחתי לחברת Yes נגד הסדרה "גירושים נפלאים", טענתי כי הסדרה מציגה תמונה מכוערת, מרגיזה ופופוליסטית של עורכי הדין.
|
|
|
|
|
גל אחד מקשר את כל הדיווחים בתקשורת הישראלית על ביקור בנימין נתניהו, ראש הממשלה, בוושינגטון - שמחה גדולה לאידו של נתניהו וייחול למעשי כפייה אמריקניים, שיחזירו את ישראל ל"גבולות אושוויץ" של מאי 1967.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תקיפתה הפיזית של שירה מרגלית, מערוץ 2 בטלוויזיה, איננה אלא קצה קרחון האלימות של תקיפת עיתונאים ישראלים חדשות לבקרים. בכך רק הצטרפה סמנכ"לית התוכן של "רשת" למועדון המפוקפק של אנשי תקשורת, שבמקרה הרע זכו לטעום את נחת זרועם של מבוקריהם, ובמקרה הטוב נאלצו לסבול את איומיהם והטרדותיהם התכופות.
|
|
|
|
|
יש מי שלמקרא הצעדים האחרונים מבית מדרשה של לשכת עורכי הדין יקום ויצעק "גלדה". בעוד שבממשלת ישראל לביבי אין תוכנית מלבד להתגונן מפני תוכניתו של אובמה כאילו זו הייתה טיל קסאם או רוח צונאמי, בלשכת עורכי הדין בראשותו של עו"ד יורי גיא-רון לא נגררים אלא גוררים. לאחרונה מרימה הלשכה מספר יוזמות אשר קשורות למעמדם של עורכי הדין והמתמחים, וכן למעמדה של הלשכה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רבקה שפק-ליסק
הרב הכריז למעשה, שכל עולם הערכים של האזרחים הלא חרדים הוא חסר משמעות  מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
|
|
|
|
|
רון בריימן
התקשורת הישראלית, ואפילו זו הרואה את עצמה כ"ממלכתית", חוטאת ב"עכשיוויזם" מסוכן ובעידוד הפיכת עסקת החטופים לכניעה ללא תנאי
|
|
|
|
|
דן מרגלית
אם עד כה ראוי היה להציג את איתמר בן-גביר כעבריין לשעבר הרי שעכשיו הוא בלי לשעבר רק, לכאורה, לפי שעה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
