חלפו יותר ממאה ימים מאז הבחירות, ואין בכנסת מפלגה ציונית שאידיאולוגית ניתן להגדירה כאופוזיציה. הדבר אמור גם לגבי מרצ, שאין סימן כי החלה להשתקם. בכיר נבחריה, חיים אורון (ג'ומס), כשהסביר מדוע אינו רואה מקום להתפטרותו לאחר המפלה, הדגיש כי תפקידו לתקן ולהבריא. ספק אם התומכים השורדים חשים בהתהוות. ליד ג'ומס - שני חברי כנסת נוספים שמידי פעם מדברים יפה, אך אין להם השפעה כלשהי בפנים ובחוץ. כיום נראה שהשמאל הישראלי שקוע בתרדמת עמוקה, וספק אם יש ביכולת נציגי התנועה בכנסת לעוררו.
עד כה אין סימן כי מרצ מצאה דרך שתצביע על היותה חלופה רצינית לדרך שבה מתנהל השלטון במדינה. כצבר ותיק, הצופה על הנעשה במדינה מפאתי הר מירון, אני מתרשם משני כשלים יסודיים למשבר המתמשך של מרצ. האחד - מחדל ארגוני: היעדר קשר של ראשי התנועה עם התומכים, לפחות בגליל. הכשל השני - היעדר המסר האידיאולוגי. לא ברור מהם סדרי העדיפויות של מרצ כיום. לבטח שהחשוב שבהם, המחוייבות לשלום - אינו אחד מהם. מרצ הפכה להיות עוד תנועה לאומית, שאין לה דרך משכנעת להשגת שלום, והשוני בינה לבין מפלגת העבודה וימינה ממנה - מזערי.
איתות רועם לחולי של מרצ הוצג בבחירות, כשהסתבר שגדל מספר בוחרי חד"ש שבעבר הצביעו בנאמנות למרצ (ביישובי, מצפה חרשים, הצביעו כ-12% לחד"ש). קשה להבין כיצד לאחר שחלפו יותר משלושה חודשים מהבחירות, אין כל סימן למחשבה תוססת חדשה שתשכנע תומכים בפוטנציה כי פני התנועה לשלום. האם מרצ ערוכה ליוזמה להקים חזית שמאל משותפת עם לחד"ש, שיחד יפעלו להסדר שלום? ציבור התומכים המוטרד לא קיבל עד כה הסבר ענייני מדוע לא נעשה אפילו ניסיון עשייה בכיוון זה. האם תמר גוז'נסקי, חנא סוויד ודב חנין - פסולים מלהיות בני ברית? בשיחות פרטיות עם בכירי מרצ הם מביעים אי נוחות בכל הקשור בשיתוף בעשייה עם מקביליהם הערבים. צריך להיות להם ברור כי כדי לשרוד - חיוני שיתגברו על מחסומים פסיכולוגיים אלה.
פרופסור סמי סמוחה פרסם (ב-18.5.09) את ממצאי המדד ליחסי ערבים-יהודים לשנת 2008. הנתון הראשון שציין הוא כי "רוב הערבים והיהודים בעד שילוב, הערבים תומכים יותר בשילוב מאשר היהודים....", והוא מוסיף כי יותר מ-61% מהערבים מרגישים שישראל היא מקום טוב לחיות בו. ובנפרד, שבדומה ל-50% בקירוב מהיהודים, קרוב ל-60% מהערבים חשים אי אמון כלפי המשטרה. בדוח ממצאים המראים כי בנושאים רבים יש מכנה משותף מספיק רחב בדעות הנשאלים הערבים והיהודים, לדיונים ולעשייה משותפת בנושאים חברתיים-פוליטיים. רצוי כי ראשי מרצ ילמדו וישקלו כיצד ניתן לנצל באופן חיובי את הדברים שנכתבו בדוח זה.
במסגרת הסיסמאות שנכללו במצע מרצ בבחירות, לא היה לה סיכוי להצליח. המסרים היו דלים ומשומשים, והיה ברור שלא ישכנעו. כדי שהתנועה תשנה כיוון, חיוני כי נבחריה ישכנעו את ציבור בוחריה, את אלה שנטשו, ואת אלה שטרם מצאו גוף שיענה על כמיהותיהם - כי מרצ תפעל בכנות ובהתלהבות למען השלום, בשיתוף עם כל אזרחי ישראל המאמינים שזו הדרך. כדי לעשות זאת, חיוני לגייס מתנדבים רבים לפרק זמן ממושך. אשתקד עשה כך בהצלחה רבה ברק אובמה בארה"ב. ספק אם חברי הכנסת הנוכחיים של מרצ, או המופיעים בעשיריית המועמדים הראשונים - הם חריפי מחשבה או בעלי יכולת שכנוע המתקרבים לכישוריו של ברק אובמה, אך זה מה שיש לנו. מרצ צריכה להיהפך למפלגת שלום אמיתית, דבר שיאפשר לה לטפס החוצה מהבור העמוק שבו היא כיום. חבל לבזבז זמן, יש להתחיל במשימה כבר היום.
האם ביבי יודח? 
