בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
טעם התירס על חוף הים - זיכרון מתוק ובלתי נשכח; טקס טעימת וקניית האבטיח - תם ונפגם; הסברס - כבר לא סקסי כפעם ● מנעמי העבר הוחלפו במנעמי הקידמה
הצרפתים טוענים כי הזיכרון הממושך ביותר שנותר במוחנו לאורך זמן הוא טעמם של מאכלים. הם קוראים לעניין הזה "זכרון- החיך". הטעם הכי טוב שזכור לי כזיכרון ילדות מתוק, הוא טעם התירס שהיה נמכר בשפת הים של תל אביב (הרבה לפני שצ'יץ בנה את הטיילת) בימי הקיץ של ילדותנו. על החול הזהוב, בתוך דוודים גדולים במים צהבהבים, שהתחממו על גזרי עצים לוהטים, נדחסו והתבשלו, מאות קלחי תירס, עטופים בקליפותיהם הירוקות. אדי חום עלו מן הדוודים והפיצו ריח משכר, מגרה ומתוק. איש-התירס היה שולף תירס חם במלקחיים, מוריד חלק מהעלים וחושף לרווחה את השיניים הצהובות-צפופות של הירק המגרה. היה נוטל בידו הפנויה קופסת מלח ענקית וזורה על שיני התירס מלח בשפע. ואני הילדה, הולכת לשבת על החול ולנעוץ שיניים בתירס החלומי, שקועה כולי בריח , בלעיסה, נשיכה, מציצה ושוכחת לשעה קלה את מראה הים האינסופי והמבטיח. שוכחת במנעמי התירס את האופק שמעברו השני מצויים כל החלומות. טעם הקיץ הישראלי של ילדותי מעורב בטעם של החול הזהוב של תל אביב, שעוד היו בו הרבה צדפים, מעורב בריח של מלפפונים שהאימהות היו מכינות לילדים ב"סנדוויצ'ים- של-הים" (בים יש לילדים תיאבון כך, האם הפולנייה, צריך להכין מה שיותר אוכל, שיאכלו...). טעם הקיץ בזכרונות החיך הוא טעמו של הגזוז בבית הקפה ויטמן: שני טעמים, אדום וצהוב, נמזגים לכוסות, ועליהם מותזת סודה הפורצת כפלא מברז - שיא-הטכנולגיה - מזדקף על הדלפק ברחוב אלנבי.
|
|
מחכים לעונה הבאה [צילום: AP]
|
|
|
אני יורדת עם נכדיי הקטנטנים לאותו החוף בו שיחקתי בחול ליד אימא שלי. לחוף הזה ירדתי גם עם ילדיי שהיו קטנים. לרגעים אני לא זוכרת אם אני עכשיו ילדה של אימא, אימא של ילדיי או סבתא. החול והחוף נראים אותו הדבר. אני ממלאה יחד עם הקטנים חול בדליים, מוסיפה מים, עושה "עוגה" והופכת אותה, מנסה להפוך אותה בידי יחד עם הילדים למגדל עם שער וגשר, גרסה שונה על נושא ארמונות בחול וחלומות באספמיה. הים כיום מלוכלך יותר מאשר בילדותי, עם ניילונים צפים, בהם מסתבכות רגליהם הקטנטנות של הנכדים ובשאר לכלוכים בלתי מזוהים. אבל הלכלוך המוזר לא מקטין את קסם הגלים המגיעים תדיר אל החוף עם שולי הקצף האינסופי. גלים מלטפים, מלוחים, לעתים קצת מפחידים, תמיד רבי-קסם, באים מאי שם, חוזרים לאי שם. כל ערב השמש הולכת לישון לא לפני שהיא צובעת את השמים בשלל צבעי אדום, כתום וסגול, הפלא ממשיך להתרחש. הערב יורד לו. הקטנים הולכים לישון עייפים ואסופי-זכרונות ואנחנו נצא עוד לבתי קפה ומסעדות אל מול הים, נאכל דגים ופירות ים, נשתה יינות משובחים מאוסטרליה ומקליפורניה, נתענג על צלחות מעוצבות של סלטים רעננים עשויים יחד, ענבים ותאנים, עלים ירוקים, עגבניות ופלפלים, עם רטבים מעודנים ואורגניים. הפכנו אניני טעם ואין יותר תירס המתבשל על החול בתוך דוודים. אין יותר צדפים בחוף, אבל יש המון בתי קפה ומסעדות, מסעדות משובחות עם שלל דגה, פירות ים ובשרים שלא הכרנו בילדותנו, ואשר טעמנו אותם לראשונה רק במסעותינו לארצות הים, שם ימי הקיץ מאריכים לעתים עד לשעה 23:00 בלילה, לילות של אור. כאן הלילה מתחיל מוקדם יחסית ואלפי ישראלים ותיירים נשפכים להם אל בתי האוכל והאלכוהול, שותים יינות מקליפורניה ומאוסטרליה וגם מיקבי-בוטיק ישראלים. טועמים ממאכלי כל העולם, מפונקים ובררנים. אהבות העבר שלנו כבר פרחו, וטעמי התירס עדיין שוכנים בזכרון החיך שלנו אבל יש לנו, בקיץ, אהבות חדשות, מטעמים חדשים וישנים, וימים ולילות של קיץ ארוך. ובימי הקיץ הבאים, כאשר יגבר החום וגופנו ימאס בו, נמצא מזור בענבים קרים, באבטיח צונן, באפרסקים, בשזיפים אדומים ובדובדבנים, ותמיד יישאר לנו הים מול צבעי השקיעה המציפים את הגלים בלכה אדומה וורודה. נחלום בהקיץ על איים רחוקים בהם נושבת רוח קרירה משחקת בענפי הדקלים, נחלום על העונות הבאות שיחזרו עם קרירותן המבורכת. כי לכל זמן ועת לכל חפץ.
|
|
אינו מושך כבעבר [צילום: פלאש 90]
|
|
|
היום, ילדינו ונכדינו כבר לא מכירים את המושג "צבר". אנחנו היינו דור ראשון לצברים, ילידי הארץ, מוצר חדש מנוגד ליהודי הגלותי, ילדי פלא שעוררו התפעלות של הורים וקרובים ברחבי הארץ והעולם, חכמים, גיבורים יפי-תואר ושזופים (עוד לא שמעו על קרם הגנה). כולנו היינו דומים לפרי המקומי עם הקוצים. נערים משכונות תל אביביות מרוחקות, מיפו או מכפרים ערביים, היו מגיעים העירה עם פח מלא מים ובתוכו סברסים שנקטפו באותו יום משיחים עטורי קוצים, שגדלו פרא ברחבי הארץ. מוכרי התירס היו שולפים צבר קוצני ובידיים חשופות מקלפים במהירות את קליפת הפרי. צהוב, חלקלק ומלא-גרעינים, מתוק ואקזוטי, גלש פרי-הצבר המקולף לכף ידו של הקונה ואחריו עוד אחד ועוד אחד. זה עלה כמה גרושים ומחירו של הפרי עלה ככל שנקפו השנים והמוכרים כבר עבדו עם כפפות גומי. היום סברסים נמכרים בחנויות וברשתות: מקולפים, וארוזים בקרטוניות של שישה סברס מקולפים לקרטון. לא מושך. לא ריחני. למי שלא יודע מה זה, כלל לא מעורר סקרנות ועם טעם של מקרר, של סיטונאים וקמעונאים, ובלי הילה של "צבר". פרי לא סקסי.
|
|
ללא גרעינים שחורים [צילום: AP]
|
|
|
אבטיח - כדור הקיץ הירוק הענקי - מפוספס ברמזי פסים לבנים, מחביא בתוכו פרי אדום לוהט מתוק ורווי עסיס והמון גרעינים שחורים - היו קונים בסככות קיץ שהיו מפוזרות בעיר ובפרבריה. בסככות של מוכרי אבטיחים הערימו פירמידות ומגדלי אבטיחים ירקרקים ונפוחים. המוכרים היו יושבים בסככה בעלת גג מבדי שקים תפורים, סוג של חופה בצבע חום עכור. בסככות אלה, על מזרנים, משך קיץ שלם, חיו יום ולילה עם סחורתם, מוכרים-מומחים, שהיו טופחים על כרסו של האבטיח כדי לבדוק עד כמה מתוק הוא בפנים. עם מאזניים בסגנון עתיק, שתי צלחות ומשקלות ברזל ועם סכין לשלוף ממנו דוגמת אבטיח לטעימה. הסכין הייתה ענקית וחדה. אבל היא נראתה תמימה (רצח ראו רק בסרטים...) מיועדת לחתוך משולש בבשר האבטיח ובקליפתו, ולתת לקונה לטעום את בשר-הפרי-האדום. פשוט סכין אבטיח בלי שום תסמיכים [אסוציאציות]... היום, אין יותר מקום לסככות ברחבי העיר ופרבריה. היום מוכרים אבטיחים מלוקקים ומחוטאים ברשתות המזון, במחירים מופקעים, בלי טקס הטפיחה על בטן האבטיח, חיתוך הפלח בסכין, טעימה וכל הטקס המסורתי של הסככות. אבדה לה הרומנטיקה. הסככות הלכו להן לאן שהלכו הגרעינים. אין סככות ואין גם גרעינים שחורים באבטיחים.
|
|
תאריך:
|
31/05/2009
|
|
|
עודכן:
|
31/05/2009
|
|
שולמית קיסרי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אריה דרוקמן
|
31/05/09 23:15
|
|
2
|
|
ריטה
|
4/06/09 10:03
|
|
|
|
|
בארה"ב מתים מדי שנה כ-500,000 איש מנזקי העישון. בישראל המספר עומד על כ-10,000 איש בשנה, מתוכם 1,500 מעשנים פסיביים.
|
|
|
בשנת 1963, הקריא ראש הממשלה דוד בן-גוריון בכנסת, קטעים מתוך מחברות של תלמידים במגזר הערבי. מן הציטוטים הללו ניתן היה ללמוד על הערצה גוברת של התלמידים הערבים לרודן המצרי, גמאל עבדול נאצר. האיש שזמם להשמיד את ישראל.
|
|
|
הדילמה הגרעינית המעסיקה כיום את ישראל והעולם המערבי - כולל את הצמרת השלטונית במדינות ערב במזרח התיכון - מתחבטת בשתי שאלות מרכזיות. האחת: באיזה טווח זמן תצליח אירן לפתח נשק גרעיני שאותו ניתן להנחית על "מדינות אויב" באמצעות טילים בליסטיים. השנייה: מה האפשרויות הישראליות להנחתת מהלומת מנע על מתקני הגרעין באירן. גורמים מודיעיניים שונים בעולם - אזרחיים וצבאיים - מנסים להציג הערכה מושכלת לשאלות אלה. אחת ההערכות המעודכנות ביותר הוכנה במרכז האמריקני למחקרים אסטרטגיים בינלאומיים - CSIS - וראתה אור בתחילת חודש מרס השנה.
|
|
|
בצוק העיתים עושות רבות מהמסעדות שמיניות באוויר כדי שלא לאבד את לקוחותיהן המסורים. לצורך העניין הן מרכיבות תפריט מותאם למצב ובד בבד גם מיישרות מחירים.
|
|
|
|